| < אחורה |  המכשפה מאדמונטון -
מערכה 2, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסת אליזבת סויר, מלקטת זרדים.
אליזבת סויר: ולמה עלי? למה עולם רשע
זורק את כל הרוע הזדוני
עלי? בגלל שאני עניה,
אנאלפביתית מעוותת, כי
עִקמו אותי כָּפוּף-כּפוּל כאלה
שחזקים בנבזויות ממני -
[/ שהם גדולים ממני בנבזות - ]
על זה אני צריכה להיות ביוב
שכל אשפת טינופת בַּלשונות
של בני-אדם תיפול ותישפך
אליו? חלק קוראים לי מכשפה,
ו - כי אני לא יודעת מה ומי
אני - בעצם מלמדים אותי
איך להיות כזאת, הם טוענים
שהפה הרע שלי - והוא כזה
כי רק עושים לי רע - נותן קללה
בעדר שלהם, ומכשף
את התבואה, אותם, את המשרתים
ואת התינוקות בעריסה.
(נכנס בַּנְקְס הזקן)
כל זה הם מפילים עלי, כמעט
אונסים אותי כבר להודות בזה.
והנה בא אחד מהאויבים
הראשיים שלי.
בנקס הזקן: 'סתלקי, 'סתלקי, מכשפה!
אליזבת סויר: אתה קורא לי מכשפה?
בנקס הזקן: כן בדיוק, מכשפה, כן בדיוק; והייתי קורא לך יותר גרוע, אם הייתי מכיר כינוי יותר מתועב. מה את עושה על האדמה שלי?
אליזבת סויר: מלקטת כמה זרדים רקובים לעשות לי חם.
בנקס הזקן: לזרוק אותם מייד כשאני אומר לך, מהר. אני אעשה שהעצמות שלך יקרקשו בעור שלך אם לא.
אליזבת סויר: בחיים לא, בהמה, חותך-גרונות, קמצן! (היא זורקת את הזרדים) הנה הם. הלוואי שייתקעו לך בגרון, במעיים, בבטן, בסרעפת.
בנקס הזקן: ככה את אומרת לי? שדה בלה, 'סתלקי מהאדמה שלי! (הוא מכה אותה)
אליזבת סויר: אתה מכה אותי, עבד, צלופח? עכשיו שיבואו עליך כאב עצמות, כיווץ בפרקים, ועוויתות שימתחו ויפוקקו לך את הגידים!
בנקס הזקן: את מקללת, שדה בלה! קבלי את זה ואת זה. (מכה אותה ויוצא)
אליזבת סויר: תכה, עוד, והזרוע עם היד
שבְּמכּות עשו בי מום הלוואי
שינשרו מגזע גוף רקוב.
תרמוס אותי! תכה! קרא לי שדה
בלה ומכשפה! מה הסיסמה?
איפה ובאיזה טריק לומדים אותה?
עם איזה קסם, השבעה או לחש
רוכשים מה שקוראים לו שד מחמד?
(נכנסים קאדי בנקס הצעיר ושלושה או ארבעה רקדנים כפריים)
בנקס הצעיר: עור חדש לַתוף-טנבור פְּלוּס פִּיָה חדשה לחלילית! תזכרו את זה, ואל תשכחו - חמש שלישיות פעמונים חדשים לשים על הרגליים.
רקדן ראשון: פעמונים בס! בסמטה השלישית בחנות הראשונה תשיגו יד שניה. פעמון קונטרה-בס לכולם אם לא קשה.
בנקס הצעיר: קונטרה-בס? קונטרה-בוז! סופּרָן, תקנו לי סופרן, הכל סופרן, כי אנחנו שואפים לַפְּסגות.
רקדן שני: רק סופרן? בלי בס או בָּרִיטוֹן?
בנקס הצעיר: בלי. במחול הכפרי שלנו לא יהיו שום בּסויות, ותהיה לי בריא-טון.
רקדן שלישי: מה! גם לא אלט? או פַלְצֶט?
בנקס הצעיר: אל תְאַלְט, ואל תתפלצט. רק סופרן, רק בפסגות. עכשיו לגבי חלוקת התפקידים, זה לא צריך להיות קשה.
רקדן שני: אתם מחפשים לכם רקדן ראשי? אתם מכירים אותי! למשפחה שלנו יש כבוד עתיק משָנִים-שָנימה, עם סוס-פיקוד לציד וְסולן-ריקוד לַצוות. באורוות של אבי יש מכל טוב.
רקדן שלישי: אז יש לנו סוס-פיקוד, וֶרי גוּד, אבל בָּריקוד שלנו יש סוס-עץ, וצריך עליו איזה קופץ. מי יהיה הלץ על סוס -העץ?
בנקס הצעיר: מי על סוס-העץ... הבנתי. אידיוטות הדיוטים.... תנו לי רגע להציץ בהורוסקופ. (מתייעץ בהורוסקופ) ירח לב-קיץ, בואו נראה, כן. "כשהירח זורח, המוח בורח". מספיק. גם אם תגייסו את מיטב כשרונכם - הריקוד שלכם יוכּה בליקוי.
רקדן ראשון: ליקוי?
בנקס הצעיר: ליקוי פלא.
רקדן שני: פלא?
בנקס הצעיר: כן, וגם פתע. סוס פיקוד יש להם, אבל מי על סוס העץ - אין להם. כל המחול שלכם מכל וכל יוחשך. ודווקא יש בינינו כאלה - אבל לא חשוב. תתלבטו לכם עם סוס-העץ.
רקדן ראשון: קאדי בנקס, אתה זוכר את ההוא שפיזז במחול מלונדון עד אדמונטון? קאדי, בחור-טוב קאדי, די עם השטויות.
בנקס הצעיר: שתסבלו כולכם, אמן. תרשמו לכם, אני יכול להיות שאנן בקלות לא פחות מאף אחד אחר. תחפשו את סוס-העץ שלכם איפה שרק תצליחו להשיג.
רקדן ראשון: קאדי, בחור-טוב קאדי, אנחנו מודים ומתנצלים שלא עלה לנו בראש.
רקדן שני: הסוס הישן יקבל רסן חדש.
רקדן שלישי: האוכף יעבור צביעה מחדש.
רקדן רביעי: הזנב ישופץ.
רקדן ראשון: המתג והקישוטים יימרחו כתום-צהוב.
רקדן שני: בחור-טוב -
רקדן שלישי: חם-לב, חד-שכל -
רקדן רביעי: נוח מזג - קאדי!
בנקס הצעיר: בשביל להראות שאני לא צוק סלע אלא נוח מזג, כמו שאתם אומרים, מרופד וממולא, בצק חמים או מאפה תופח, אני נעתר, מרים ידיים ועוצם עיניים, נוח-מזג-מותק. שסוס-העץ יכין לו גב חזק. לא תהיה חסרה לו בטן כשאני עולה עליו.
(הוא מבחין באליזבת סויר)
אבל תהרגו אותי, זה אמא סויר!
רקדן ראשון: המכשפה הזקנה של אדמונטון! אם לא יחריבו לנו את החגיגה -
רקדן שני: תביא לנו ברכה, קאדי, ושהיא תקלל את העין השנייה שלה ליפול גם-כן. מה עכשיו?
בנקס הצעיר: איך אומרים? "בלי חגורה יש מזל רע". אבל החגורה שלי תהיה לולאה לְסוסה, ויקפצו לי כל המכשפות! מה אתה רוצה?
רקדן ראשון: השטן לא סובל שמצטלבים לו בדרך.
רקדן שני: ואם מישהו שורק לו, הוא לא בא, הוא יורק.
רקדן שלישי: ימח שמה -
רקדן רביעי: של המכשפה!
כולם: ימח שמה של המכשפה מאדמונטון!
(יוצאים בתנועות מוזרות)
אליזבת סויר: עוד מציקים! עוד מענים! הבנקס
הזה - צלופח! - הוא שורש האסון
שלי. שונאים ומחרימים אותי
כמו מחלה, אני בוז לכל מין
או מעמד. שמעתי מכשפות
זקנות שמספרות על שד-מחמד
בצורת עכבר, חולדה או עכברוש,
סַמוּר ואני-לא-יודעת-מה,
שצצו וינקו להן את הדם,
אומרים. אבל באיזה אופן הם
הכירו והתקרבו, אין לי מושג.
לוּ איזה כוח, טוב או רע, יורה
לי את הדרך איך להתנקם
בבהמה הזה, אני אצא
מתוך עצמי ואתן לשד הזעם
להתגורר בתוך הצריף הזה,
הרוס ומתמוטט מרוב זִקנה,
ארק על כל הטוב, אשנא תפילה,
אלמד קללות, ונאצות, דרשות
כפירה, שבועות, שבועות מתועבות,
כל מה שרע, כדי שאוכל לנקום
בו בקמצן הזה, בַּבּן-כלבים
שחור הזה, שגם נובח גם
נושך, ושמוצץ לי את הדם -
שלי וגם של שמי. זה היינו הך
להיות מכשפה או להיחשב
כזאת. נקם, חרפה ואבדון
יפלו עליו, הרֶמֶש-בן-כְּנימה!
(נכנס כלב)
כלב: הו הו! תפסתי אותך מקללת? את עכשיו שלי.
אליזבת סויר: שלך? מה אתה?
כלב: זה שבלי סוף הִפְצרת שיתגלה לך, השטן.
אליזבת סויר: שכה יהיה לי טוב! השטן?
כלב: די, לא לפחוד, אני אוהב אותך
כל כך שלא ארצה לפגוע בך
או להבהיל. אני נראה מבעית
רק מול מי ששונא אותי. מצאתי
שבאהבתך אין שום זיוף,
ראיתי את סבלך גלוי, ריחמתי
ובאתי, מרוב אהבה, לתת
לך נקמה צודקת באויבייך.
אליזבת סויר: להאמין לך?
כלב: בתור אישור,
צווי שאעולל כל רע לאיש
או לחיה, ואבצֵע זאת,
בתנאי שתמסרי מרצונך
כשַי את נשמתך ואת גופך
אלי.
אליזבת סויר: די! לא! את נשמתי ואת
גופי?
כלב: וזאת מייד, ותחתמי
בַּדם שלך. אם תסרבי, אקרע
לך את הגוף לאלף חתיכות.
אליזבת סויר: אני לא מוצאת מוצָא. אבל, אחרי
שייחתמו האֲמָנוֹת האלה,
אני אראה נקם מלא נופל
על כל מי שעשה לי עוול?
כלב: הה הה!
אשה טפשה זאת! השטן הוא לא
שקרן למי שהוא אוהב. שמעת
אי פעם שהשטן סובב בשקר
את יקיריו?
אליזבת סויר: אז אני שלך, או לפחות כל מה
שבי שאני יכולה לומר
שהוא שלי.
כלב: מה, רמזים כפולים?
[/ מה, משחקי מלים?]
שלי או לא? דברי או שאקרע -
אליבת סויר: כולי שלך.
כלב: חתמי את זה בדם.
(מוצץ את זרועה. רעם וברק)
רואָה, עכשיו, אני רשאי לקרוא לך
שלי. לְהוכחה, צווי עלי.
מייד ארוץ לכל סוג תועבה.
אני לא טוב במעשי טובה.
אליזבת סויר: אני גם לא צריכה הרבה. יש בהמה זקן, אחד בנקס -
כלב: שעשה לך עוול. הוא נתן בך מום, קרא לך מכשפה.
אליזבת סויר: זה. קודם בו אני רוצה לנקום.
כלב: יש. רק אמרי איך.
אליזבת סויר: שְלח יד בחייו.
כלב: אני לא יכול.
אליזבת סויר: מה, לא נשבעת? לךְ
הרוג את הטינופת.
כלב: לא ולא.
אליזבת סויר: אז אני מבטלת את השי.
כלב: הה הה!
אליזבת סויר: צוחק? למה לא תהרוג
אותו?
כלב: טפשה, כי אני לא יכול.
גם אם יש לנו כוח, דעי שהוא
מוגבל, תלוי בתנאי. לך הוא אולי
קללה, אבל הוא נוח לבריות,
נדיב לעניים. סוג בני-אדם
כמוהו, שוחרי הטוֹב, ולוּ
גם במידה קטנה, חיים מחוץ
לטווח ידינו. את העדרים
והתבואה שלו אכה, אשדוף,
אך בחייו, אלא אם כן אתפוס
אותו כמוך הרגע, מקלל
ומנאץ, אין לי רשות לגעת.
אליזבת סויר: אז לך על התבואה ועל העדר.
כלב: סגוּר. המכשפה מאדמונטון
תחזה בנפילתו אם היא תסמוך
על הכוח שלי, ורק שלי,
תִּשא תפילות אלי, ורק אלי.
אליזבת סויר: תגיד איך, ובאיזה אופן.
כלב: ככה:
כשבאיש, חיה, תבואה
תרצי לפגוע לרעה,
הפני לשמש גב, אשה,
שאי תפילה זו בלחישה:
אם אותם תקטול, תכתוש,
יתברך שמך, קדוש.
כְּתוֹש, הרוג ויהי חתוּם:
סַנְקְטִיבֶּקֶטוּר נוֹמֶן טוּוּם.
אליזבת סויר: ּכְּתוֹש, הרוג ויהי חתוּם:
סַנְקְטִיבֶּקֶטוּר נוֹמֶן טוּוּם.
כלב: מושלם. שלום. נפעיל את גלגלי
ראשית הבטחותינו נגד בנקס.
(יוצא)
אליזבת סויר: טינוֹפֶתֶטוּר נוֹמֶן טוּוּם. אני
מומחית באלפא-ביתא, מדברת
לטינית, או אני לא יודעת מה
זה, כמו הכי טובים. אבל מי בא פה?
(נכנס בנקס הצעיר)
הבן של האויב מספר אחד
שלי. ויהי חתוּם:
סַנְטָה-בְּכֶּתֶם נוֹמֶן טוּוּם.
בנקס הצעיר (לעצמו): מה זה שהיא ממלמלת? אבינו מלכנו של השטן? הלוואי רק שזה לא! - אמא סויר, יום טוב לך.
אליזבת סויר: יום רע לך, ולכל העולם שמזלזל בזקנה מסכנה. הרוג ויהי חתוּם:
שַֹמְתָּ-בַּקֶּבֶר נוֹמֶן טוּוּם.
בנקס הצעיר: לא, סנטה-סבתא סויר, איך שלא מתחשק לאבא שלי לקרוא לך, אני יודע שאת -
אליזבת סויר: מכשפה.
בנקס הצעיר: מכשפה? הלוואי רק שאת לא, אלוהים ישמור!
אליזבת סויר: אבא שלך כבר יודע שכן.
בנקס הצעיר: הלוואי רק שהוא כן.
אליזבת סויר: וגם אתה תדע עם הזמן.
בנקס הצעיר: הלוואי רק שאני לא. אבל, מכשפה או לא מכשפה, את אשה אימהית, ולמרות שאבא שלי הוא טיפוס "אלוהינו מלך העולם" כמו שאומרים, יש לי בקשה אלייך מעומק הלב. ואם תואילי להביא לי יד רוחצת יד, אני יביא לך עם כל הכבוד יד רוחצת יד שניה.
אליזבת סויר: מה זה? לבעוט, להרביץ לי ולקרוא לי מכשפה, כמו האבא הנחמד שלך?
בנקס הצעיר: אבא שלי? אני מתבייש להיות קרוב שלו. אם הוא עשה לך בור בכיס וחור בראש, הנה כסף לקנות לך תחבושת. (נותן לה כסף) ורק טובה קטנה אני מבקש מידך.
אליזבת סויר: אתה נראה בחור טוב, (הצידה) ואני חייבת להעמיד פנים כמה שיותר כדי להשיג את הנקמה שלי. (אליו) אבל בשביל הכסף הזה, מה אני צריכה לעשות? לכשף אותך?
בנקס הצעיר: לא, לא, בשום אופן, אני מכושף כבר. אני אשמח אם תואילי בטובך לאַנְטִי-כַּשֵף אותי, או לכשף איזה צד ב' שתהיה לי חֶברה.
אליזבת סויר: לא הבנתי. דבּר ברור, ילד שלי.
בנקס הצעיר: כמו תמרור, אמא. את מכירה את קייט קרטר?
אליזבת סויר: הבת של החוואי העשיר. מה איתה?
בנקס הצעיר: זה הצד ב' שכישף אותי.
אליזבת סויר: כישף אותך?
בנקס הצעיר: כישף אותי, מהאוזן שלי לאלוהים. ראיתי שד קטן מתעופף מתוך העין שלה כמו שפיץ-חץ נגד ציפור, והוא נעוץ ברגע זה עד עצם הנוצה בלב שלי. עכשיו הבקשה שלי היא שתשלחי אחד מהאיך-קוראים-להם שלך, שאו ישלוף אותו או ינעץ אחר - לא פחות מושחז - בלב שלה. תעשי, והנה היד שלי, אני שלך שלושה דורות בטאבו.
אליזבת סויר (הצידה): יהיה לנו בידור. (אליו) אתה מאוהב בה?
בנקס הצעיר: עד קצה האבזם, אמא.
אליזבת סויר: ואתה מבקש ממני שהיא תאהב אותך גם-כן?
בנקס הצעיר (הצידה): אני חושב שעוד ייצא שהיא באמת מכשפה. (אליה): כן, הלב שלי לא היה מתנגד להכות אותה לְעומק שלושת-רבעֵי באהבה אלי גם-כן.
אליזבת סויר: אבל אתה חושב שאני יכולה לעשות את זה, ואני לבדי?
בנקס הצעיר: באמת, אמא מכשפה, אני מאמין ככה באמונה שלמה, וכשאני אראה את זה קורה, אני אהיה גם חֵצי-משוכנע בזה.
אליזבת סויר: מספיק. במה שנוגע לענייני כישוף, תהיה רגוע. פנה מערבה, ומה שלא תשמע או תראה, עמוד בשקט ואל תפחד.
(בנקס הצעיר מפנה אליה את גבו. היא רוקעת. נכנס הכלב; הוא מתלקק ומתחכך בה בהתרפסות, ומזנק עליה)
בנקס הצעיר: פוחד, אמא מכשפה? להפנות את הראש מערבה? אמרתי תמיד שהיא תיתן לי גב, והנה זה קורה. ואם השד הקטן שלה יהיה רעב, יתגנב מאחורי כמו שוטר-מקוף פחדן ויתקע לי את הציפורניים בירכיים?! קר פה פחד, אין מה לדבר. אני משקשק ורועד כמו עלה צַפְצָפָה, כל מִפְרק בגוף שלי.
אליזבת סויר: כְּתוֹש, הרוג ויהי חתוּם:
סַנְקְטִיבֶּקֶטוּר נוֹמֶן טוּוּם.
נו, ילד, מה שלומך?
(יוצא כלב)
בנקס הצעיר: בקושי בפינת החי של החיים, אמא מכשפה. אבל מה, אתם התזתם שם לטינית, את והמזיק שלך?
אליזבת סויר: מין לחש-קסם שאיתו אני עובדת. שמעת אותי?
בנקס הצעיר: שמעתי השד-יודע-איזה-מין מלמול במפתח בס גס, כמו תוף שהצטנן במצעד [/ בגיוס] האחרון. מלים מאד מנחמות. מה הן היו? ומי לימד אותך אותן?
אליזבת סויר: איש מלומד גדול.
בנקס הצעיר: איש מלומד! שד מלומד יותר סביר! אבל איזה, איזה חדשות מנחמות בקשר לַצד ב'?
אליזבת סויר: מי? קייט קרטר? אני אגיד לך. אתה מכיר את המעבר בגדר בקצה שדה האפונה של אבא שלך. תהיה שם מחר בלילה אחרי השקיעה, והדבר החי הראשון שתראה - לך אחריו בלי להסס, וזה יביא אותך לאהובה שלך.
בנקס הצעיר: בשדה האפונה? כבר יש לה חשק להנביט? הדבר החי הראשון שאני פוגש, את אומרת, יביא אותי אליה?
אליזבת סויר: למבט שלה, אני מתכוונת. היא תשחק לך בישנית בחינחוּני-זינזוּן ותברח ממך, אבל אתה - עקוב צמוד ובאומץ. רק תחבק אותה בזרועות פעם אחת, והיא כולה שלך.
בנקס הצעיר: במעבר בקצה שדה האפונה של אבא, הדבר החי הראשון שאני רואה, לעקוב ולחבק אותה והיא כולי שלך. לא, אם אני כבר פעם אחת מחבק, היא תהיה שלי. אם לא - תקראי לי גוזל חובב.
(יוצא)
אליזבת סויר: כִּדְרוּר מוצלח. חצי משחק סגור.
על חטא האבא ישלם הגור.
(יוצאת)
| < אחורה | המכשפה מאדמונטון -
מערכה 2, תמונה 1 |
קדימה > |