| < אחורה |  אותלו -
מערכה 5, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים יאגו ורודריגו.
יאגו: פה, תעמוד מאחורי הקיר,
הוא כבר מגיע. נשק שלוף, ונְעץ
עמוק. מהר, ואל תִּפחד מכלום.
אני מאחוריך. זה יבנה
או יהרוס אותנו. זכור את זה -
ובנחישות.
רודריגו: תהיה רק על ידי.
אני עלול עוד להחמיץ.
יאגו: פה, על
ידך. תהיה אמיץ, ולָעמדה.
(הוא מתרחק)
רודריגו: אני לא מאד שלם עם זה, אך הוא
ניפק לי נימוקים די מספקים. [/ סיפק לי נימוקים משכנעים.]
אדם אחד פחות, אז מה. שלוש-
ארבע! הוא מת!
יאגו: שפשפתי את הפצעון-
צעיר הזה כמעט עד לזוב-דם,
הוא מרוגז. אם הוא הורג את קאסיו,
או קאסיו אותו, או אם שניהם הורגים
אחד את השני, בכל מקרה
אני מרוויח. אם רודריגו חי,
אני חייב לו החזרים על כל
מה שחלבתי - תכשיטים, כספים -
המתנות לדסדמונה.
לא בא בחשבון. אם קאסיו יישאר,
בקיומו יש יופי יומיומי
שמכער אותי. והשחור
עלול, נוסף לכל, גם להסגיר לו
אותי - אני פה מסתכן מאד.
לא, הוא חייב למות. שקט, הוא בא.
[/ אותי - זו סכנה גדולה. לא, הוא
/ חייב למות. אבל דממה, הוא בא.]
(נכנס קאסיו)
רודריגו: הצעדים, זה הוא. אתה מת, כלב!
(מזנק על קאסיו)
קאסיו: דקירה כזאת היתה די קטלנית
אם בגד המגן שלי היה
פחות טוב. איך שלך?
(פוצע את רודריגו)
רודריגו: הורגים אותי!
(יאגו פוצע את קאסיו ברגל ויוצא)
קאסיו: אין רגל! הו, הצילו! רצח! רצח!
(נכנס אותלו)
אותלו: הקול של קאסיו. יאגו מקיים.
רודריגו: הו כלב שכמוני!
אותלו: בדיוק.
קאסיו: הצילו! הי, תנו אור! רופא!
אותלו: זה הוא. הו יאגו הישר, איש צדק,
שותף למצוקת חבר! אתה
מורה שלי. כן, מותק, יקירךְ
שוכב פה מת, וגורלך טס כמו
קללה אלייך. אני בא, פרוצה!
קסם עינייך בלבי - אין, תם.
מיטת זימה בדם זימה תוכתם.
(יוצא אותלו. נכנסים לודוביקו וגראציאנו)
קאסיו: מה? אין משמר? אין עוברי-אורח? רצח!
גראציאנו: זאת איזו תאונה. הזעקה
מזעזעת.
קאסיו: הו, הצילו!
לודוביקו: שמע!
רודריגו: אח, שרץ מנוול!
לודוביקו: שניים-שלושה גונחים. חשוך עד מוות.
זאת יכולה להיות מלכודת. בלי
תגבורת מסוכן להתקרב.
רודריגו: אף איש לא בא פה? אני אדמם
למוות!
לודוביקו: שמע!
(נכנס יאגו, עם אור)
גראציאנו: הנה בא מישהו, חצי-לבוש,
עם אור ונשק.
יאגו: מי שם? מי מרעיש
בצעקות על רצח?
לודוביקו: לא יודעים.
יאגו: מה, לא שמעתם צעקה?
קאסיו: פה, פה!
בשם אלוהים, הצילו!
יאגו: מה קרה?
גראציאנו: זה הַסַּמָל, נדמה לי, של אותלו.
לודוביקו: הוא בכבודו. בחור נועז מאד.
יאגו: מי אתה שזועק בקול אימים?
קאסיו: יאגו? גמרו אותי מנוולים!
בוא תעזור לי.
יאגו: איי, סֶּגן! מי הם המנוולים?
קאסיו: אחד לדעתי עוד בסביבה,
לא מסוגל לברוח.
יאגו: נבלים
בוגדים! (ללודוביקו וגראציאנו): מי אתם? בואו, תנו עזרה!
רודריגו: הו, תעזרו לי פה!
קאסיו: זה אחד מהם.
יאגו: נבל רוצח! זבל!
(דוקר את רודריגו)
רודריגו: יאגו ארור! כלב לא אנושי!
(מאבד את ההכרה)
יאגו: הורגים בחושך? איפה הפושעים
שופכי-הדם? כמה שקטה העיר
הזאת! הי, רצח, רצח!
(לודוביקו וגראציאנו מתקרבים)
כן, אז מי
אתם? מהטובים או הרעים?
לודוביקו: בחן ותגיד.
יאגו: סיניור לודוביקו?
לודוביקו: כן, אדוני.
יאגו: סליחה! פה קאסיו, שפושעים פגעו בו.
גראציאנו: קאסיו?
יאגו: מה שלומך, אחי?
קאסיו: קטעו לי רגל.
יאגו: לא, חס ושלום!
תנו אור! אחבוש אותה עם החולצה.
(נכנסת ביאנקה)
ביאנקה: הי, מה קורה שם, אה? מי זה צעק?
יאגו: מי זה צעק?
ביאנקה: קאסיו יקר שלי, קאסיו מתוק!
הו קאסיו, קאסיו, קאסיו!
יאגו: זנזונת מהוללת! קאסיו, יש
לך חשד מי זה ריטש אותך?
קאסיו: לא.
גראציאנו: צר לי למצוא אותך ככה. חיפשתי
אותך.
יאגו: תנו לי פיסה של בד! כן, ככה.
הי מי מביא כסא, כדי שניקח
אותו מכאן!
ביאנקה: אוי לי, הוא מתעלף.
הו קאסיו, קאסיו, קאסיו!
יאגו: שמעו-נא, רבותי, אני חושד
שהאשפה פה שותפה לפשע.
קצת סבלנות, קאסיו יקר. הי בואו,
תנו לי קצת אור. אנחנו מכירים
את הפנים האלה? איי, חבר
יקר מבני-ארצי! רודריגו? לא!
כן, כן, בטוח. אלוהים! רודריגו?
גראציאנו: מה, מוונציה?
יאגו: הוא בעצמו, אדון. הכרת אותו?
גראציאנו: הכרתי? כן.
יאגו: סיניור גראציאנו! סלח לי בטובך.
אירוע הדמים הזה אשם
בהזנחת הנימוסים שלי.
גראציאנו: שמח לראותך.
יאגו: איך, קאסיו, מה
שלומך? הי שם, כסא, כסא!
גראציאנו: רודריגו?
יאגו: הוא, הוא, זה הוא.
(נכנסים מלווים עם כסא)
או, יופי, הכסא!
שכמה אנשים טובים יקחו
אותו. אני אזעיק את הרופא
של הגנרל. (לביאנקה): את, גברת, תחסכי
את טרחתך. - זה שמוטל פה מת,
קאסיו, היה חבר יקר שלי.
איזה מין ריב קם ביניכם?
קאסיו: שום ריב
שבעולם, ואני גם לא מכיר
את האיש.
יאגו (לביאנקה): מה, את חיוורת? - היי, תקחו
אותו למקום פתוח, עם אוויר!
(קאסיו נישא החוצה. גופת רודריגו מסולקת)
חכו רק רגע. - את חיוורת, גברת? -
אתם רואים איזה מבט מלא
אימה? - יפה, אם את בוהה עכשיו,
נשמע הרבה אחר כך. - הסתכלו
בה טוב, בבקשה, הביטו בה.
כן-כן, אשְמה חייבת לדבר,
גם אם לא ישתמשו עוד בְּלשון.
(נכנסת אמיליה)
אמיליה: איי, מה קורה פה? מה קורה פה, בעל?
יאגו: קאסיו הותקף בחשכה בידי
רודריגו ועוד כמה שברחו.
קאסיו כמעט נרצח, רודריגו מת.
אמיליה: אוי לי, איש טוב! קאסיו הטוב! איי!
יאגו: זה
הפרי של תזנונים. אמיליה, גשי-נא
לשאול את קאסיו איפה הוא סעד
הלילה. (לביאנקה): אה, מזה התחלת לרעוד?
ביאנקה: אצלי בבית הוא סעד, אבל
מזה אני לא רועדת.
יאגו: אה, אצלך?
אני דורש ממך לבוא אתי.
אמיליה: טפו, תתביישי, פרוצה!
ביאנקה: אני לא פרוצה, ויש בי יושר לא
פחות מאלה שמשמיצים אותי. [/ שמטנפים אותי.]
אמיליה: ממני? פחחח! יורקת - טפו! - עלייך!
יאגו: בואו-נא בטובכם, נלך לדאוג
שיחבשו את קאסיו. בואי, גברת,
עוד תספרי לנו סיפור אחר.
אמיליה, רוצי למצודה, ספרי
לגברת, לאדון, מה שקרה.
צאו לפני, בסדר? (הצידה): לילה זה
או יפאר אותי או יבזה.
יוצאים.
| < אחורה | אותלו -
מערכה 5, תמונה 1 |
קדימה > |