שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט אותלו - מערכה 4, תמונה 3 קדימה >

נכנסים אותלו, לודוביקו, דסדמונה, אמיליה ומלווים.

 

לודוביקו:  בבקשה, אדון, אל-נא תטרח יותר.

אותלו:  הו, סלח לי. יעשה לי טוב ללכת קצת.

לודוביקו:  לגברת - לילה טוב. אני מודה לך בהכנעה.

דסדמונה:  מכל הלב, כבודך.

אותלו:  נלך, אדון? הו, דסדמונה.

דסדמונה:  בעלי?

אותלו:  אל המיטה מייד. תיכף אני חוזר. סלקי את המלווה. עשי את זה.  

דסדמונה:  כן, בעלי.

 (יוצאים אותלו, לודוביקו והמלווים)

אמיליה:   עכשיו מה? הוא נראה יותר רגוע.

דסדמונה: הוא אמר שבקרוב יחזור. ציווה

          עלי ללכת למיטה, ביקש

          שאסלק אותך.

אמיליה:                 תסלקי אותי?

דסדמונה:  כך הוא ביקש; אז בטובך, אמיליה,

          תני בגד לילה ושלום. אסור

          שנעצבן אותו עכשיו.

אמיליה:                    הלוואי

 שלא ראית אותו אף פעם!

דסדמונה:                לא

          לדעתי. לבי כל כך יוצא 

          אליו שגם העקשנות שלו,

          הגערות, הזעף - תפרמי

          פה בטובך - יש בהם חן וקסם.

אמיליה:  הנחתי את הסדינים שאת ביקשת

          על המיטה.

דסדמונה:            זה לא חשוב. בחיי,

          כל כך טפשית הנשמה שלנו!

          אם אני מתה לפנייך, אנא

          כרכי אותי באחד מן הסדינים

          האלה.

אמיליה:          די, די, איך את מדברת.

דסדמונה:  לאמי היתה משרתת, בָּרְבָּרי

          קראו לה. היא התאהבה; וזה

          שאהבה, בטרופו נטש

          אותה. היה לה שיר על ערבה,

          פזמון נושן כזה; אך הוא ביטא

          את גורלה, היא מתה כשזימרה

          אותו. השיר הזה הלילה לא

          יוצא לי מהלב; תיכף אני

          אשמוט גם ראש ואפזם 

          אותו כמו בּרבּרי המסכנה.

          תמהרי.

אמיליה:              להביא לך את חלוק

          הלילה?

דסדמונה:         לא, נתקי את הסיכות

           כאן. לודוביקו זה הוא איש נאה.

אמיליה:   ממש יפה.

דסדמונה:            הוא מדבר יפה.

אמיליה: אני מכירה גברת בוונציה, היתה הולכת יחפה לפלשתינה בשביל מגע אחד של השפה התחתונה שלו.

דסדמונה (שרה):    ישבה מסכנה ליד עץ השקמה,

                   שירו שיר ערבה ירוקה;

                   ידה בחיקה, ראשה על ברכה,

                   שירו שיר ערבה, ערבה.

                     המים השיטו גניחות, אנחות,

                   שירו שיר ערבה, ערבה;

                היא המסה סלעים בדמעות מלוחות -

        (מדברת): הניחי את אלה בצד.

          (שרה):   שירו שיר ערבה, ערבה -

        (מדברת): בבקשה מהר; הוא כבר מגיע.

          (שרה):   ערבה ירוקה תהיה לי לזֵר.

                אל תשמיצו אותו, כי לי טוב כשהוא בז לי -

        (מדברת): לא, זה לא ככה הולך. הקשיבי, מי זה שדופק?

אמיליה:   זה הרוח.

דסדמונה (שרה):    כשאמרתי "בוגד", מה השיב אהובי לי?

                "אבגוד עם שלושים - עם ששים תשכבי לי."

        (מדברת): אם כך תלכי לך; לילה טוב; צורבות

          לי העיניים; זה מבשר דמעות?

אמיליה:   זה לא אומר כלום.

דסדמונה:                    כך אומרים, שמעתי.

          הו הגברים האלה, הגברים

          האלה! את חושבת בכנות -

          תגידי לי, אמיליה - שיש נשים

          שמבזות באופן גס כזה

          את בעלן?

אמיליה:            יש מין-כאלה, אין

          ספק.

דסדמונה:     היית עושה דבר כזה,

          בעד כל העולם?

אמיליה:                   למה, את לא?

דסדמונה:  לא-לא, באור הזה שבשמיים.

אמיליה:  גם אני לא באור הזה של השמיים: אם כבר הייתי עושה את זה בחושך.

דסדמונה: היית עושה, בעד כל העולם?

אמיליה: העולם הוא דבר עצום: זה מחיר כביר על חטא זעיר.

דסדמונה: האמת, נדמה לי - לא היית עושה.

אמיליה:  האמת, נדמה לי - כן הייתי, ומכסה אחרי שעושה. ברור, לא הייתי עושה דבר כזה בשביל איזו טבעת, חתיכת בד, חלוק, תחתוניות או מצנפות, או מותרות זוטות כאלה. אבל בעד כל העולם! אלוהים ירחם, מי לא תעשה לבעלה קרניים כדי לעשות אותו למלך? הייתי מסתכנת בטיפה של אבדון בשביל זה.

דסדמונה:  השד ייקח אותי אם הייתי עושה עוול כזה בעד כל העולם!

אמיליה:  מה, אבל העוול הוא עוול רק בעולם, ואם זכית בעולם על עמלך, זה עוול בעולם שלך, ואת יכולה מייד לתקן אותו.

דסדמונה:  לא ייתכן שיש אשה כזאת.

אמיליה:   יש, תריסר; ובתוספת עוד מספיק הרבה שיוכלו לאכלס-מלא את כל העולם שבעדו הן משחקות.  

          אך זאת אשמת הבעלים, אני

          סבורה, אם הנשים מתדרדרות.

          נגיד, הם מתרשלים בחובתם,             

          ולחיק זרוֹת שופכים את אוצרותינו;

          או הם חוטפים התקף קנאה מופרע

          ומגבילים אותנו; או נגיד

          מכים אותנו, או מקצצים

          לנו בהוצאות, סתם להכעיס -

          גם לנו יש דם משוגע, וגם

          אם יש בנו טיפה של חסד, יש בנו

          גם טיפת נקמה. שהם יֵדעו,

          הבעלים, שלנשים יש חוש

          כמותם: כן, הן רואות ומריחות,

          ויש להן חֵיך לַמתוק, לַמר,

          כמו לבעלים. מה זה שהם עושים

          כשהם מחליפים אותנו באחרות?

          זה שעשוע? כן, אני חושבת.

          וזה נולד מחשק? כן, אני

          חושבת. זאת חולשה לסטות כך? כן,

          גם זה. ולנו אין גם חשקים,

          תשוקות לשעשוע, וחולשה,

          כמו לַגברים? אז שהם ינהגו

          בנו יפה; אחרת, שיודוּ:

          כל רע שנעשֶה, רק הם לימדו.

דסדמונה:  לילה טוב, לילה טוב. יורה לי אל

          למצוא בּתוך הרוע שביל גואל.       

           [/ למצוא בתוך הרע נתיב גואל.]

          (יוצאות)


< אחורה הדפסת הטקסט אותלו - מערכה 4, תמונה 3 קדימה >