| < אחורה |  אותלו -
מערכה 1, תמונה 2 |
קדימה > |
נכנסים אותלו, יאגו ומלווים עם לפידים.
יאגו: כן, בעסקי המלחמות הרגתי בני-
אדם, אבל זה צו מצפון אצלי
שלא לרצוח בדם קר. חסֵר
לי לפעמים זדון שישרת
אותי. תשע או עשר פעמים
כמעט תקעתי לו סכין ממש
פה, תחת הצלעות.
אותלו: יותר טוב כך.
יאגו: לא, אבל הוא פתח פה ושפך
מלים בוטות ומתגרות כל כך
נגד כבודך,
שרק בזכות טיפת האדיקות
שיש בי התאפקתי. אבל מה,
אדון, אתה נשוי? לעומק? דע
לך שהגראנדיוז הזה אהוּב
מאד, ויש לו יכולת השפעה -
כפול מן הדוכס: כן, הוא יכפה
עליך גירושים, או ישתמש
בכל צורה של לחץ שהחוק
יתן לו חבל לאכוף.
אותלו: ישפוך
את חמתו, בסדר. שירותַי
לעיר ישתיקו את כל התלונות
שלו. עוד יִיוודע - וכשאדע
שלהתפאר זה מכובד, אודיע -
שמוצאִי מזרע מלכותי,
ויש לי זכות בלי נחיתות לצעוד
שְלוּב-זרוע עם מזל גאה כמו זה
אליו הגעתי. כי תרשום טוב, יאגו:
אני את דסדמונה העדינה
אוהב. אחרת לא הייתי שֹם
קירות והגבלות על חרותי- [/ קירות של כלא על חיי חרות]
בלי-בית בעד כל אוצרות הים.
תביט: מה זה האור שמתקרב?
(נכנס קאסיו, עם קצינים ולפידים)
יאגו: האב שקם לִקְרב עם ידידיו.
כדאי שתיכנס.
אותלו: לא, אני כאן,
שימצאו. מעלותי, התואר
ונשמה בלי כתם יְזַכּו
את שמי. זה הם?
יאגו: נשבע-לך-שחור-
לבן: אני חושב שלא.
אותלו: אנשי דוכס? והַסֶּגן שלי שם? -
תדעו רק טוֹב הלילה, חברים!
אז מה חדש?
קאסיו: ברכות מהדוכס
לגנרל. והוא דורש דחוף
שתתייצב אצלו. הָרֶגַע.
אותלו: מה
קרה, אתה חושב?
קאסיו: זה משהו
מקפריסין, לדעתי. עניין
בוער. ספינות המלחמה שִגְרוּ
עשרות שליחים הלילה זה אחר
זה, וסנאטורים רבים ערים
ומכונסים כבר אצל הדוכס.
קָראו לך דחוף, וכשלא מצאו
אותך בבית, הסנאט שלח
שלושה צוותים שונים כדי לחפש
אותך.
אותלו: טוב שאתם מצאתם. רק
אחליף מילה בִּפְנים פה בפונדק
ואני בא אתכם.
(יוצא)
קאסיו: סַמָּל, מה הוא
עושה כאן?
יאגו: שְמע, הלילה הוא עלה
על אניית אוצר. אם השלל
חוקי, הוא מסודר לנצח.
קאסיו: לא
הבנתי.
יאגו: הוא נשוי.
קאסיו: למי?
יאגו: למי? ל -
(נכנס אותלו)
בוא, גנרל, הולכים?
אותלו: קדימה זוז.
קאסיו: הנה עוד גדוד שמחפש אותך.
(נכנסים ברבאנציו, רודריגו וקצינים עם לפידים וכלי נשק)
יאגו: ברבאנציו... גנרל, שים לב, הוא בא
בְּכוונה רעה.
אותלו: הולָה, עצור!
רודריגו: סיניור, זה השחור.
ברבאנציו: גנב, למוות!
(משני הצדדים שולפים חרבות)
יאגו: רודריגו! בוא אני אראה לך.
אותלו: סלקו את החרבות המבריקות,
הָטַּל יחליד אותן. כבודך, צַווה
בכוח שֵֹיבתך ולא בְּנשק.
ברבאנציו: גנב טמא, איפה החבאת את
הבת שלי? כישפת אותה, שד
ארור! ההגיון יעיד: לולא
כבל אותה כישוף, איך זה עלמה
רכה, יפה, שמחה, שהתרחקה
מנישואים, שבעטה בכל
המטופחים, העשירים, עִלית
המדינה, איך היא תשים עצמה
ללעג ותברח מבית אביה
לַחֵיק המפויח של מין דבר
כמוך? פחד-מוות ושום עונג!
בוא שְפוט אותי, עולם, אם לא צועק
עד השמיים שבחשת בה
בלחשים טמאים, חיללת את
רוך עלומיה בשיקוי או סם
שמחלישים את כוח הרצון.
אני אדאג שיבדקו זאת, זה
סביר מעל לכל ספק. לכן
אני עוצר אותך פה כמשחית
דרכי עולם, עוסק בְּכישופים
לא חוקיים ואסורים. תִפְסוּּ
אותו. אם יתנגד - להשתלט
עליו בכוח!
אותלו: אל תזיזו יד,
המחנה שלי וגם השאר.
אילו נכתב שאשחק פה קרב,
הייתי כבר יודע בלי לחשן.
לאן תרצה שאלך כדי להשיב
לָאישומים שלך?
ברבאנציו: לַכלא, עד
שבית-דין, בְּמועד מתאים, יזמין
אותך.
אותלו: ומה אם אציית? איך זה
ישֹביע את רצונו של הדוכס,
שהשליחים שלו פה לצידי
כדי להביא אותי אליו בשעת
חרום של המדינה?
קצין: אמת, סיניור,
כן, הדוכס בַּמועצה. שלחו
לקרוא גם לכבודך, אני בטוח.
ברבאנציו: איך? הדוכס בַּמועצה? בשעה
כזאת בלילה? קחו אותו. לא סתם
תביעה קטנה פה יש לי, הדוכס
עצמו וכל אחַי שבַּסנאט
יִרְאו כזאת כפגיעה אישית בהם.
נשלים עם זה - ונקבל מוֹשלים
בני-עבד שסוגדים לאלילים.
יוצאים.
| < אחורה | אותלו -
מערכה 1, תמונה 2 |
קדימה > |