שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט אותלו - מערכה 2, תמונה 3 קדימה >

נכנסים אותלו, דסדמונה, קאסיו ומלווים.

 

אותלו:   פקח עין, מִיקֶל טוב, על המשמר

               הלילה. בואו ונִלְמד ריסון,

               נחגוג בלי להפריז.

קאסיו:   יאגו תוּדרך מה לעשות. אך גם

               אני אשגיח בכל זאת אישית.

אותלו:   יאגו ישר מאד. אז לילה טוב.

               בבוקר תתייצב אצלי, אחליף

               איתך מילה. - בואי, אהובתי,

               שטר הקניה נחתם - עכשיו הפרי.

               זמן רווחייך בא, וזמן שכרי.      

               לילה טוב.

               (יוצאים אותלו, דסדמונה והמלווים. נכנס יאגו)

קאסיו:   ברוך הבא, יאגו. אנחנו צריכים ללכת למשמר.

יאגו:  יש עוד שעה, סֶגֶן. עוד לא עשר. הגנרל נפטר מאיתנו מוקדם בשביל האהבה של דסדמונה שלו. ובוא לא נאשים אותו על זה. הוא עוד לא שטף את הלילה בזימה איתה, והיא שיגול לאלוהים.

קאסיו:   היא גבירה פנומנאלית.  

יאגו:   ומתערב אתך, חמה אש.

קאסיו:  היא בהחלט רעננה וחמודה.

יאגו:    איזו עין יש לה! נדמה לי שהיא ממש קריאת קרב לקִרְבָה.

קאסיו:      עין מזמינה, אבל לדעתי צנועה לחלוטין.

יאגו:   וכשהיא מדברת, זה לא ממש סימוּן לזימוּן?

קאסיו:  היא באמת שלֵמוּת.

יאגו:  טוב, מזל טוב לַסדינים שלהם! בוא, סֶגֶן, יש לי קנקן של יין, ויש פה שניים-שלושה בחורים קפריסאיים טובים שישמחו להרים כוֹסית לחיי  אותלו השחור.

קאסיו:  לא הלילה, יאגו טוב. יש לי ראש מאד אומלל וביש-מזל לשתיה. מצדי הייתי מתפלל שהחברה היתה ממציאה איזה מנהג אחר כדי להתבדר.

יאגו:   הו, אלה חברים שלנו. רק כוסית אחת. אני אשתה בשבילך.

קאסיו: כבר שתיתי רק-כוסית-אחת הלילה, והיא היתה אפילו מהולה להפליא. ותראה איזו מהפכה היא עושה פה. אין לי מזל עם המום הזה, ואני לא מעז לבחון את החולשה שלי עם עוד אחת.

יאגו:    מה, גבר! זה לילה של חגיגות. הבחורים רוצים.

קאסיו:  איפה הם?

יאגו:   פה בדלת. בבקשה ממך, קרא להם לבוא.

קאסיו:  בסדר, אבל אני לא אוהב את זה.

     (יוצא)   

יאגו:    אם רק אדביק לו כוס אחת על זאת

               שכבר שתה הלילה, הוא יעוט

               על כל ריב או עלבון כמו כלבלב

               מחמד. והרודריגו שבוּר-הלב

               המטומטם שלי, שאהבה

               כמעט הפכה לו את הראש, לגם

               אוקיינוסים לחיי דסדמונה,

               והוא אמור לשמור. שלושה גברים

               קפריסאים גאים, פגיעים מאד

               בענייני כבוד - כמו כל העם

               התוקפני הזה - טשטשתי כבר

               הלילה עם כוסות שפוכות. גם הם

               שומרים.  אז בין עדת השיכורים

               הזאת יש להסית את קאסיו כך

               שהוא ידליק את כל האי. - הנה הם.

               (נכנסים קאסיו, מונטאנו ואדונים)

               אם המציאות את חלומי תשלים

               תשוט לה סירתי על הגלים. 

קאסיו:   בחיי, הם כבר הכניסו לי חבית. 

מונטאנו:  לא, באמת, רק טיפה. לא יותר משליש, כמו שאני חייל.

יאגו:     קצת יין, היי!

      (שר):

                    ותנו לי קנקן כאן עכשיו, כן,

                         ותנו עוד קנקן כאן, כן-כן.

                         חייל הוא גם איש,

                         החיים חולפים חיש,

                         וחייל ת'קנקן מרוקן.   

             קצת יין, בני-אדם!

קאסיו:   באלוהים, שיר פנומנאלי.

יאגו:  למדתי אותו באנגליה, שם הם כולם דבוקים לבקבוקים. תביא לי דֶני, גרמני, הולנדי עם כרס-בירה - לשתות, היי! - כולם זה כלום לעומת האנגלי.

קאסיו: האנגלי כל כך מצטיין בשתייה?

יאגו:    מצטיין? הוא ישתה לך בקלות כמות שתמחק איש דֶני למות. את הגרמני הוא יוביל - יאוֹול! - עד שייפול. וההולנדי מקיא את נשמתו כשזה ממלא לעצמו עוד כוסית.

קאסיו:  לחיי הגנרל שלנו!

מונטאנו:  אני בעד, סֶגֶן, ומחזיר לך כּוֹס מול כּוֹס.

יאגו:    הו אנגליה מותק!

     (שר):

                 המלך סטיבן, איש גדול,

                         שילם שני פאונד על תחתוניו,

                         אמר "בכל זאת זה לא זול"

                         ולחייט קרא "גנב".

            

                         הוא - כל העַם מאחוריו,    

                         אתה סתם אפס, כלום, יתום. 

                         מגאווה הכל נחרב,

                         תלבש מעיל-סמרטוט וסתוֹם!    

               קצת יין, הו!

קאסיו:   באלוהים, זה שיר עוד-יותר פנומנאלי מהשני.

יאגו:   רוצה לשמוע אותו שוב?

קאסיו:  לא, כי לדעתי הוא לא ראוי לתפקידו מי שעושה דברים כאלה. טוב, אלוהים מעל הכל, ויש נשמות שמגיע להם ישועה, ויש נשמות שלא מגיע להם ישועה.

יאגו:    נכון מאד, סֶגן.

קאסיו:  אני מצדי - בלי לפגוע בגנרל, או באף איש כבוד - אני מקווה לישועה.

יאגו:    וגם אני, סֶגֶן.

קאסיו:  כן, אבל, סלח לי, לא לפנַי. לַסֶגֶן מגיע ישועה לפני הַסַּמָּל. בוא לא נמשיך עם זה. בוא נלך לעניינים שלנו. שאלוהים יסלח לנו על כל החטאים! רבותי, קדימה לעסקים שלנו. אל תחשבו, רבותי, שאני שיכור. זה הסֶגן שלי, זאת יד ימין שלי, וזאת יד שמאל שלי. אני לא שיכור עכשיו, אני עומד טוב מאד, ואני מדבר טוב מאד.

כולם:    מצוין מאד.

קאסיו:   אה? יפה מאד. אז שלא תחשבו רק שאני שיכור.

               (יוצא)

מונטאנו:   לַבּיצורים, גברים. בואו לשמור.

יאגו:    רואה את הבחור שרק עזב?

               חייל שווה, היה יכול להיות

               קצין אצל יוליוס קיסר. רק מה,

               הפגם שלו מקביל לַמעלות

               שלו כמו יום ללילה, ובאותו

               האורך. כן, חבל עליו. אני

               פוחד שהאמון אשר נותן בו

               אותלו, פעם כשהוא לא יציב

               יזעזע את האי.

מונטאנו:                        אבל

               הוא לעתים קרובות כך?

יאגו:                                  זאת תמיד

               ההקדמה שלו לישון. ימתין

               שתי הקפות-מחוֹג אם המשקה  [/ שני סיבובי שעון אם המשקה]

               לא ינדנד לו את המיטה.

מונטאנו:                              כדאי

               שזה ידוּוח לגנרל. אולי

               הוא לא רואה זאת, או שמטוּב-לב

               הוא נאחז בכל מה שנראֶה

               יפה בקאסיו, ועוצם עיניו

               לַקלקולים שלו. זה לא נכון?

        (נכנס רודריגו)

יאגו (הצידה לרודריגו): מה יש, רודריגו?

        קדימה, אחרי הַסֶּגֶן, לך!

     (יוצא רודריגו)

מונטאנו:   חבל מאד שהשחור אציל

               הנפש מְסכּן תפקיד נכבד

               כמו סְגָן שלו בידי אחד שמוּם

               כזה טבוע בו. יהיה הוגן

               שמישהו יספר לו.

יאגו:                             לא אני,

               בעד כל יפי האי הזה. אני

               אוהב מאד את קאסיו, והייתי

               עושה הרבה כדי לרפא אותו

               מן המכה הזאת.

               (צעקות: "הצילו, הצילו!" מבחוץ)

                            שמע! מה הרעש?

               (נכנס קאסיו, רודף אחר רודריגו)

קאסיו:  לעזאזל, אתה מנוול, בהמה!

מונטאנו:  מה קרה, סֶגן?

קאסיו:   חתיכת כלב מלמד אותי מה החובה שלי! אני אכה את הכלב ואפורר  לתוך בקבוק!

רודריגו:  תכה אותי?

קאסיו:   אתה עוד מקשקש, בהמה?

  (מכה את רודריגו)

מונטאנו: לא, סֶגן, באמת, אני מבקש ממך, אדוני, תוריד את הידיים.

קאסיו:   עזוב אותי, אדוני, או שאני דופק לך את הגולגולת.

מונטאנו:  די, די, אתה שיכור.

קאסיו: שיכור?

    (הם נלחמים)

יאגו (הצידה לרודריגו): 'סתלק וצעק "הופכים פה עולמות!"

       (יוצא רודריגו)

            לא, סֶגן; רבותי, בשם אלוהים!

               הצילו! - סֶגן! אדונִי! מונטאנו!

               הצילו! אח, זה יופי של משמר!

               (פעמון מצלצל)

                   מי מצלצל שם? דיאבּוֹלו! העיר

               כולה תקום! די, סֶגן, תירגע!

               עוד תתבייש על זה לנצח.  [/ אתה תבכה על זה לנצח.]

               (נכנס אותלו, עם אדונים נושאי נשק)

אותלו:      מה מתרחש פה?

מונטאנו:                     עזאזל, יורד

               לי דם בלי סוף! פצעו אותי למוות.

אותלו:   תפסיקו אם אתם רוצים לחיות!

יאגו:    סֶגן, עצור! מונטאנו, רבותי!

               איבדתם כל תבונה וחוש חובה?

               מספיק! הגנרל דיבר! בושה!

אותלו:   איך, מה זה פה! מאיפה זה צומח?

               מה, נהפכנו לתורכים? עושים

               במו ידינו מה שאלוהים

               שלל מן העותמנים? קצת בושה!

               מספיק לריב, ברברים! מי שרק

               יזוז לשפוך את חמתו עם חרב -

               נפשו לא חשובה לו: הוא ימות

               בַּצעד הראשון. הַשתיקו כבר

               את פעמון הבלהה שם! הוא

               מחריד את כל האי מן השגרה.

               מה מתרחש פה, רבותי? יאגו

               ישר, אתה חיוור מצער, בוא

               ענה לי. מי התחיל בזה? אני

               דורש ממך, בשם אהבתך.

יאגו:    אין לי מושג. כולם היו - עכשיו,

               ממש עכשיו - כמו ידידים, קרובים

               ואוהבים כמו חתן-כלה

               שמתפשטים בדרך למיטה;

               ואז, ממש עכשיו - כאילו מין

               כוכב שיבש את שכל בני-אדם -

               שלפו פה חרבות ונעצו

               זה בחזה של זה עד שֶפך דם.

               אין לי צל של מושג ממה נולד

               סכסוך כזה בלי פשר, והלוואי

               הייתי מאבד בשדה-קרב את        

               רגלַי אשר נשאו אותי להיות

               חלק מזה.

אותלו:                  איך זה קרה, מיקל,

               שכחת מי אתה?

קאסיו:                         סליחה, אני לא

               יכול לדבר.

אותלו:                   מונטאנו הנכבד,  

               אתה איש מתורבת. כולם קוראים

               לך צעיר שְקוּל-דעת ויציב,

               שמך נישא בפי החכמים

               שבַּמבקרים. איך זה אתה פורם

               כך את ארנק המוניטין שלך

               לשפוך את הון כבודך בשביל לקנות

               שם של בריון-בַּלילה? תן תשובה.

מונטאנו:   אותלו הנכבד, אני פצוע

               קשות. זה, יאגו הקצין שלך,

               ימסור לך - אני אחסוך מלים,

               כואב לי - כל מה שידוע לי.

               לא שידוע לי על משהו

               שלא כדין אמרתי, או עשיתי,

               אלא אם כן שמירה על החיים

               היא פשע, וזה חטא להתגונן

               כשאתה מותקף.

אותלו:                         עכשיו, חי אלוהים,

               הדם שלי מתחיל להשתלט

               על הריסון, וזעם שמחשיך

               בי כל תבונה מורה לי את הדרך.

               לעזאזל, אם אני זז, מרים

               רק את היד הזאת, גם הטובים

               מביניכם יפלו לארץ מול

               התוכחה שלי. תנו לי לדעת

               איך התגרה המחפירה הזאת

               התחילה, מי זה שהצית אותה,   [/שליבּה אותה,]

                   וזה שיימצא אשֵם, גם לו

               נולד אתי כאח תאום, יפסיד

               אותי. מה זה, בעיר של מחנה

               צבא, כולה עוד זעזוע, לב

               האנשים מוצף עדיין פחד,

               לצאת לריב פרטי, קטטה ביתית?

               בַּלילה, ובמעוז הבטחון?

               זה מפלצתי. כן, יאגו, מי התחיל?

מונטאנו:   אם מידידות או מאחוות קצינים

               תפחית מן האמת או שתוסיף

               לה, אתה לא חייל.

יאגו:                             אל תעמיד

               אותי בזה. הלוואי שתיחתך

               לי הלשון הזאת מתוך הפה,

               ורק שלא אפגע במיקל קאסיו. 

      [/ ורק שלא אזיק למיקל קאסיו.]

               אבל, אני משכנע את עצמי,

               לומר אמת לא יעשה לו עוול.

               שמע, גנרל: מונטאנו ואני

               ניהלנו פה שיחה, פתאום איזה

             טיפוס מגיע וצועק "הצילו",     

            וקאסיו אחריו, חרבו צמאה

              לקצוץ אותו. אז האדון הזה

               חוסם את קאסיו, משתדל לבלום

               אותו. אני רדפתי אחרי

               ההוא, פוחד שהצרחות שלו -

               כמו שאכן יצא - יכניסו את

               העיר לבהלה. ההוא, זריז,

               נמלט לי, אז מיהרתי הנה כי

               שמעתי פה שקשוק של חרבות

               וקאסיו בקול רם פולט קללות

               כמו שאף פעם לא שמעתי עד

               הלילה. כשחזרתי - זה היה

               קצר - מצאתי את שניהם קוצרים

               אחד את השני, כפי שהיו

               כשבאת והפרדת.

               אין לי יותר מה לדווח. מה -

               גבר זה גבר. גם הכי טובים

               קורה שמאבדים ת'ראש. למרות

               שקאסיו קצת עשה לו עוול, כי

               כשמתרתחים מכים גם חברים,

               ברור שקאסיו, בלי ספק, ספג

               מן הנמלט עלבון שאי אפשר

               לשתוק עליו.

אותלו:                      אני יודע, יאגו,

               מיושר ומאהבה אתה

               ממעיט מן החומרה, כדי להקל

               על קאסיו. קאסיו, אני אוהב אותך,

               אך לא תהיה יותר קצין שלי.

      (נכנסת דסדמונה, עם ליווי)

               תראו, אהובתי התעוררה!

               אציב אותך בתור דוגמה.

דסדמונה:  מה העניין, יקר שלי?

אותלו:                           עכשיו

               הכל טוב, מתוקה. בואי למיטה.

               אני אהיה רופא שלך. אותו קחו.

        (מוציאים את מונטאנו)

              תשגיח, יאגו, על העיר, השְקט

               כל מי שהתערער מן המהומה.

               בואי, דסדמונה. זו מנת איש צבא:

               מוזעק מחלומות-פז למריבה.   

               (יוצאים כולם, חוץ מיאגו וקאסיו)

יאגו:  מה, אתה פצוע, סֶגן?

קאסיו:  כן, ורופא לא יציל!

יאגו:  מה פתאום, שאלוהים ישמור!

קאסיו: מוניטין, מוניטין, מוניטין! הו, איבדתי את המוניטין שלי! איבדתי את החלק הנצחי שבי, ומה שנשאר הוא בהמי. המוניטין שלי, יאגו, המוניטין שלי!

יאגו:  כמו שאני איש ישר, חשבתי שחטפת איזו פציעה בגוף. זה כואב יותר ממוניטין. מוניטין זה ספח תפל ומזויף שמדביקים לך. על פי רוב מקבלים אותו בלי זכות ומאבדים בלי שמגיע. לא הפסדת שום מוניטין, אלא אם כן תוציא לך מוניטין של מפסיד. מה, בן-אדם, יש דרכים לקנות את הגנרל שוב. אתה רק קרבן זמני לַמצב-רוח שלו, עונש חינוכי, לא מתוך איבה, כמו שמישהו מרביץ לכלב שלו החף-מפשע כדי להפחיד אריה מאיים. תעתור לפניו שוב - הוא שלך.

קאסיו:  אני מעדיף לעתור שיירק עלי מאשר להכזיב מפקד טוב כל כך עם קצין כזה פשפש, כזה שיכור, כזה בלי-ראש. שיכור! ומקשקש בלשון תוכי! ומתגרה! מתגאה! מגדף! מתפלסף עם הצל של עצמו! איי רוח-יין-לא-נראה, אם אתה מסתובב בעילום-שם, בואו נקרא לך שטן!

יאגו:  מי זה היה שרצת אחריו עם חרב? מה הוא עשה לך?

קאסיו: אני לא יודע.

יאגו:  איך זה יתכן?

קאסיו: אני זוכר בְּלִיל של דברים, אבל שום דבר ברור. ריב, אבל על מה? מחוּק. הוי אלוהים, איך בני-אדם שמים להם אויב בַּפֶּה לגנוב להם את המוח! איך אנחנו בשמחה, נועם, צהלה ומחיאות-כפיים הופכים את עצמנו בהמות!

יאגו:   תראה, אבל עכשיו אתה ממש בסדר. איך זה התאוששת?

קאסיו:  השד שיכרות הואיל בטובו לפנות מקום לַשד זעם. קלקול אחד מראה לי קלקול אחר, כדי שאני ארצה לגמרי לתעב את עצמי.

יאגו:   די, אתה מוּסרולוג חמוּר מדי. בָּעיתוּי, בַּמקום ובַמצב של המדינה, הלוואי-אמן שזה לא היה מתרחש, אבל אם מה שקרה קרה, נצל את זה לטובתך.

קאסיו:  אני אבקש ממנו את המשרה שלי בחזרה. הוא יגיד לי שאני שתיין שיכור. גם אם היו לי אלף פּיות, תשובה כזאת תסתום את כולם. להיות רק עכשיו אדם נבון, תוך רגע טיפש, ועל המקום בהמה! איזה טמטום! כל כוס פרועה - קללה, ומה שיש בפנים - שטן.

יאגו:  די, די, יין טוב הוא חבר נחמד, אם נוהגים בו טוב. תפסיק לגנות אותו. וסֶגן טוב, אני חושב, אתה חושב, שאני אוהב אותך.

קאסיו: קיבלתי הוכחה טובה לזה. שיכור!

יאגו:  אתה או כל בן-אדם חי יכול להיות שיכור פעם, בן-אדם. אני אגיד לך מה תעשה. אשת הגנרל שלנו היא עכשיו הגנרל. יש לי רשות לומר זאת, היות והוא הקדיש את עצמו לחלוטין להגות, בחינה והתעמקות מכל עבר בכל אבר שלה. תתוודה באוזניה מכל הלב, תפציר בה לעזור לך להחזיר אותך לתפקידך. היא מטבעה כל כך פתוחה, נדיבה, חפצה, ברוכה, שבעיניה זה חטא נגד הטוּב לא לעשות יותר ממה שמבקשים ממנה. תתחנן שאת השבר הזה בינך ובין בעלה היא תחבוש בגבס. ואני שם לך את כל רכושי מול מי-לא, שהסדק של אהבתכם יתאחה ויתחזק יותר משהיה קודם לכן.

קאסיו:  אתה נותן לי עצה טובה.

יאגו:    האמן לי, הכל מאהבה כנה ונדיבות ישרה.

קאסיו:  מאמין לך לחלוטין. השכם בבוקר אבקש מדסדמונה הצדיקה שתתגייס  לטובתי. אחרת העתיד שלי גמור.

יאגו:   אתה בדרך הנכונה. לילה טוב, סֶגן, אני חייב לגשת למשמר.

קאסיו:  לילה טוב, יאגו ישר.

     (יוצא)

יאגו:  אז מי יגיד שאני בתפקיד נבל,  

        [/ אז מי יגיד שאני משחק נבל פה,]

             כשאני נותן חינם עצה כזאת,

               הוגנת, הגיונית, ובאמת

               מסלול נכון לזכות שוב בשחור?

               כי קל מאד למשוך את דסדמונה

               למטרה צודקת. הנדיבות

               אצלה שופעת כמו באמא טבע.

               והיא תוכל לשלוט בו בשחור

               שיתכחש אפילו לַנצרות,

               לִגאולה מחטאים, נפשו

               שבויה כל כך באהבה שלה -

               והיא תקִים, תחריב או תעשה

               מה שתרצה, התיאבון שלה

               הוא אלוהים של כוח הרצון

               המסמורטט שלו. אז איך אני

               נבל כשאני כך ממליץ לקאסיו

               על שביל מקביל לזה שלי הַישֵר

               לטובתו? קדושת הגיהינום!

               כששד מסית לחטא אפל מכל,

               הוא קודם מפתה בהצגה

               שמימית, כמו שאני עושה עכשיו.

               בזמן שהשוטה הזה ביושר

               יפנה לדסדמונה לשקם

               את מזלו, והיא למענו

               תפציר מול השחור בלב לוהט,

               אני אשפוך לו את המגפה

               הזאת לאוזן: שהיא מְגִנָּה

               עליו בגלל תשוקת הגוף שלה.

               ככל שהיא תטרח לטובתו,

               תפסיד עוד נקודות אצל אותלו.

               כך אהפוך לה את הזיו לזפת,

               מטוב לבה אטווה פה את הרשת

               בה יילכדו כולם.

               (נכנס רודריגו)

                                 כן, מה, רודריגו?

רודריגו: אני מתרוצץ פה בַּמרדף לא כמו כלב-ציד שטורף אלא כמו כלבלב-משנה בלהקה. הכסף שלי כמעט אזל, חטפתי הלילה יופי של מכות, ויש לי רושם שכל השכר שלי יהיה שרכשתי נסיון. אז - בלי שום כסף, ועם קצת יותר שכל - אני חוזר לוונציה.

יאגו:    דלפון הוא מי שאין לו סבלנות!

               יש פצע שמגליד בבת-אחת?

               אנחנו פועלים עם ראש, לא עם

               כשפים, וראש זה רק עניין של זמן

               והמתנה. מה, לא הולך יפה?

               קאסיו כּיסַח אותך; אתה, במחיר

               כמה מכות קלות, העפת כבר

               את קאסיו מן הכס. נכון שיש

               פה אחרים שכבר צומחים בשמש,

               אך פרי שמלבלב מוקדם נהיֶה

               רקוב מהר. בינתיים תתאפק.

               לך תאמין, כבר בוקר. תענוג

               עם פעולה - והשעות רצות!

               עכשיו תנוח. זוז והִתְפּקד.

               אמרתי לֵך. תדע עוד בהמשך.

               לא, תסתלק.

               (יוצא רודריגו)

                                       נותרו עוד שני דברים.

               אשתי צריכה להשתדל אצל

               גברתה למען קאסיו - אֶתַפְעֵל                        

               אותה לזה;

               אני - עם השחור - בצד, שהוא

               יִראה את קאסיו מנסה לקנות     

               את לב אשתו. כן, זאת המשימה.

               חדוּת! שלא תחליד המזימה.

          יוצא.


אנו מקווים שאתם נהנים מקריאת המחזה. אתר שייקספיר ושות׳ פועל כבר 14 שנים בחינם ומספק את התרגומים לקהל הרחב בשמחה ובאהבה. גם שייקספיר וגם שות׳ מתכוונים בהחלט להמשיך כך גם הלאה, ולהשלים אולי את כל תרגום כל 38 המחזות.


כל מי שרוצה לתמוך באתר כדי לסייע באחזקתו ובהמשך מפעל התרגום, הנה האפשרות, ויקוים הפסוק ״תומכים טובים אתם״ (״מידה כנגד מידה״, מערכה 5 תמונה 1).


תמכו באתר שלנו


< אחורה הדפסת הטקסט אותלו - מערכה 2, תמונה 3 קדימה >