שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט יוליוס קיסר - מערכה 5, תמונה 3 קדימה >

תרועת קרב. נכנסים קסיוס וטיטיניוס.

קסיוס:   תראה, טיטיניוס, הזבלים שלנו      

           בורחים. אני נהייתי האויב

          לְחיילי שלי. זה, הדגלן פה,

          סובב ת'גב לנוס. רצחתי ת'

          פחדן, לקחתי לו את זה.

טיטיניוס:                                  הו קסיוס,

          ברוטוס נתן פקודה מוקדם מדי.

          היה לו על אוקטביוס קצת יתְרון

          והוא קפץ על זה בלי מחשבה.   

          אז חייליו התחילו עם ביזה,

         ועכשיו אנטוניוס מכתר אותנו.

          (נכנס פינדארוס)

פינדארוס: בְּרח הלאה עוד, אדון, בְּרח הלאה עוד;

          אנטוניוס בָּאוהלים שלך, אדון;

          אז בְּרח, קסיוס אציל, בְּרח הלאה עוד.

קסיוס:   גבעה זו רחוקה מספיק. תראה,

          תראה, טיטיניוס, אלה האוהלים

          שלי שם שעולים באש?

טיטניוס:                                 זה הם,

          כבודו.

קסיוס:              טיטיניוס, אם אתה אוהב

         אותי, קח את הסוס שלי, תנעץ

          בו דורבנות עד שיביא אותך

          אל הגדודים שם, שאדע לבטח

          אם הם שלנו או של האויב.

טיטניוס:  אשוב בִּמהירות המחשבה.

          (יוצא)

קסיוס:   לך, פינדארוס, עלה עוד בַּגבעה;

          הראיה שלי תמיד היתה

          כבדה. צְפה בטיטיניוס, וספר

          לי מה אתה רואה שם בשדה.   

          (יוצא פינדארוס)

         היום נָשמתי פעם ראשונה.

         הזמן השלים סיבוב. ובַמקום

         שבו התחלתי, אסיים. חיי

          סוגרים מעגל. - היי, מה החדשות?

פינדארוס (מלמעלה): אאא אדוני!

קסיוס:    מה החדשות?

פינדארוס: טיטניוס מכותר בְּפרשים

          שדוהרים אליו בִּמהירות,

          אבל הוא טס קדימה. הם עכשיו

          כמעט עליו. עכשיו, טיטיניוס, כן,

          עכשיו עזוב ת'סוס. איי, הוא ועוד-איך

          עוזב. נתפס. (צעקות) ושמע, הם מריעים.

קסיוס:  רד, אל תביט יותר.

          איזה פחדן אני, לחיות עד כה, 

          לראות ת'טוב בחברַי נתפס

          מול הפרצוף שלי.  

          (נכנס פינדארוס)

            בוא הנה אתה.

          בארץ הפַּרְתים לקחתי אותך

          בַּשְּבי. השבעתי אותך אז, כאשר

          הצלתי את חייך, שכל מה

          שאצווה אי פעם, תבצע.

          עכשיו בוא תקיים את השבועה.

          עכשיו הֱיֵה אדם חופשי, ועם

          החרב הטובה הזאת אשר

          פילחה את קיסר בקרביים, קְדח

          פה בחזה. אל תהסס. הנה,

          בוא, קח את הניצב, וכשפני

          מכוסים, כמו שהם עכשיו, תוביל

           ת'חרב – קיסר, נקמתך הושגה

          באותה החרב שהרגה אותך.

          (פינדארוס הורג אותו)

פינדארוס:  ככה, אני חופשי. אם כי עדיף

         היה לי לא להיות, אילו העזתי.

         הו קסיוס! פינדארוס יברח מכאן

         לאן שאף בן רומא לא יבחין בו.

          (יוצא.

          נכנסים טיטיניוס ומסאלה)

מסאלה:   זה רק היפוך כוחות, מסאלה; כי

          אוקטביוס נהדף בידי צבא ברוטוס

          כשלגיונות קסיוס הוכו בידי       

           אנטוניוס.

טיטיניוס:                   הבשורות יעודדו

          את קסיוס.

מסאלה:                   והיכן השארת אותו?

טיטיניוס: נואש לחלוטין, עם פינדארוס

          עבדוֹ, על הגבעה הזאת.

מסאלה:                                   זה לא

          הוא ששוכב שם על האדמה?

טיטיניוס: חַי לא שוכב כך. איי, הלב שלי!

מסאלה:    זה הוא, לא?

טיטיניוס:                        לא, מסאלה, זה היה הוא,

         זה כבר לא קסיוס. איי שמש שוקעת,

          כשם שאדומת קרניים את

          צוללת אל הלילה, כך אדום

          בתוך דמו החשיך יומו של קסיוס.

          הֶחְשיכה שמש רומא. תם יומנו.

          באים ענן, לֵיחוֹת וסכנות.

          הסוף למעשינו. רק פקפוק

          בהצלחתי הביא לַמעשה

          הזה.

מסאלה:         פקפוק בָּהצלחה בכלל

          הביא לַמעשה. משגה ארור,

          יליד הדיכאון, למה אתה

          מציג לִנפשות עצבניות 

          דברים שאין? משגה, כשאתה נזרע,

          אף פעם אין לידה שְמחה, אתה

          רוצח את האם שיצרה אותך.

טיטיניוס:  היי, פינדארוס? אתה פה, פינדארוס?

מסאלה:  חפש אותו, טיטיניוס, ואני

          אלך לפגוש את ברוטוס, ולנעוץ

          את הדיווח באוזניו. "לנעוץ"

          זאת המלה: כי לאוזניו של ברוטוס

          חרב דוקרת, חץ מורעל, יהיו

          ברוכים יותר מן הבשורה הזאת.

טיטיניוס:  רוץ, ואני אחפש את פינדארוס.

          (יוצא מסאלה)

            לָמה שלחת אותי לשם, כבוד קסיוס?

          מה, לא פגשתי שם את חבריך

          ששמו לי זר נצחון על מצח,

          והם בקשו שאתן אותו לך?

          ולא שמעת איך הם צעקו?

          איי, את הכל פירשת בטעות.

          אבל הנה, קח, שים על מצח את 

          הזר. ברוטוס שלך נתן לך

          אותו, אני מקיים את מצוותו.

          ברוטוס, מהר בוא ותראה כיצד  

          פיארתי את קסיוס. ברשותכם, אלים;

          איש רומאי לתפקידו מוכן.                 

          בואי, חרב קסיוס, לב טיטיניוס כאן.    

                                [/ בן רומא את תפקידו זוכר היטב.

                              / בוא, להב קסיוס, קח לי את הלב.] 

         (מת.

         תרועת קרב. נכנסים ברוטוס, מסאלה, קאטו הצעיר, סטראטו, וֹולוּמְניוס ולוציליוס)

ברוטוס:   איפה, מסאלה, איפה גופתו?

מסאלה:   שם, וטיטיניוס מתאבל עליה.

ברוטוס:    טיטיניוס עם פנים למעלה.

קאטו:                                     הוא

          שחוט.

ברוטוס:              אח, יוליוס קיסר, כן, אתה

          עדיין כוח. רוח רפאים

          שמשוטט על פני האדמה,

          מַפְנה ת'חרבות שלנו אל

          תוך הקרביים של עצמנו.

          (תרועות רחוקות)

קאטו:                                 איש

          גדול טיטיניוס. איך הכתיר - תראו -    

          את  קסיוס המנוח.

ברוטוס:                                  הישנם

          עוד שני בני רומא בחיים כמו אלה?

          אחרון הרומאים, שלום לך.

          לא אפשרי שרומא שוב תוליד

          אחד כמוך. חברים, אני

          חייב לָאיש הזה יותר דמעות

          משאוכל אי פעם לשלם.

          אמצא זמן, קסיוס; עוד אמצא ת'זמן.

          אז בואו ונשלח את גופתו

          אל האי תאסוֹס. הלוויה שלו

         לא תיערך במחנה, שלא

          תוריד את המורל שלנו. בוא,

          לוציליוס. ובוא, קאטו הצעיר,

          נצא אל השדה. לאבְּיוֹ ופְלָאביו

          תפסו שם ת'פיקוד. עכשיו שלוש.

          אחים, לפני שהחושך ישתרר,

          נלך עם המזל סיבוב חוזר. 

          יוצאים. 


< אחורה הדפסת הטקסט יוליוס קיסר - מערכה 5, תמונה 3 קדימה >