שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

רעם וברק. נכנסים קסקה וקיקרו.

קיקרו: ערב טוב, קסקה. הבאת את קיסר הביתה?

          לָמה אתה מתנשף, פוער עיניים?

קסקה: לךָ זה לא מזיז כשמיטלטל

          מוסד האדמה כמו עלֶה?

          איי, קיקרו, ראיתי כבר סופות,

          כשרוחות רוגזות פיצחו עצי

          אלון בני מאה, וראיתי את

          הים השאפתן גואה, מקציף

          ומשתולל כדי להגיע עד

          לָעננים המאיימים; אבל

          אף פעם עד עכשיו, אף פעם עד

          הלילה, לא עברתי סערה

          יורקת אש. או שיש בשמיים

           סכסוך פנימי או שהעולם הרתיח

          בחוצפתו את האלים, והם

          שולחים אליו חורבן.

קיקרו:                             למה, ראית

          משהו לא טבעי?

קסקה:                           עבד אחד -

          'תה מכיר אותו מהפָּנים - הֵרים

          יד שמאל, והיא התלקחה ובערה

          כמו לפידים קשורים - עשרים ביחד;

          אבל היד לא חשה אש, ואין

          בה אף כוויה. וחוץ מזה - מאז

          אני מחזיק שָלוּף ת'נשק – מול

          הקפיטול נתקלתי בְּאריה,

          שֹם בי מבט זגוגית והסתלק

           זָעוּף בלי להטריד אותי. והיתה

          שם ערימה – מאה נשים צמודות,

          חיוורות כמו רוח רפאים מפּחד,

          שנשבעו שהן ראו אנשי-

          אש צועדים בָּרחובות.

          ואתמול ינשוף ישב לו בְּכיכר

          השוק בצהריים וצווח.

          כשתופעות כאלה מצטלבות

          ביחד אי אפשר לומר "טוב, יש

          הסבר, זה הגיוני". אין לי ספק

          שזה מבשר פורענויות לָארץ.

קיקרו: זה בהחלט זמן משונה. אבל

          קורה שאנחנו מפרשים דברים

          על פי דרכנו, לא על פי דרכם.

            קיסר יבוא לקפיטול מחר?

קסקה: כן, מאנטוניוס הוא ביקש למסור 'ךָ  

          שהוא יבוא.

קיקרו:                  אז, קסקה, לילה טוב. 

          מזג אוויר מחריד כזה אסור   

          להסתובב בו.

קסקה:                      כל טוב, קיקרו.

          (יוצא קיקרו. נכנס קסיוס)

קסיוס:   מי שם?

קסקה:               איש רומא.

קסיוס:                               קסקה, על פי הקול.

קסקה: זאת אוזן. קסיוס, איזה לילה זה?

קסיוס: לילה נעים מאד לאיש ישר.

קסקה: מי ראה שמיים מאיימים כך?

קסיוס:                                     מי

          שיודע כמה רוע יש בארץ.

          אני עצמי טיילתי ברחובות,

        מפקיר ת'עצמי לסכנות הלילה;      [/ בהתמסרות ללילה המסוכן;]   

        ככה, לא מכופתר, כמו ש'תה רואה,

        חשפתי את החיק מול הברק,

        וכשנראָה שהזיגזג הכחול   

        פותח לשמיים ת'חזה,

        הצבתי את עצמי ממש אל מול

        המטרה, מול ההבזק.

קסקה:                            אבל

       למה להתגרות כך בַּשמיים?

       בני-האדם צריכים לרעוד מפּחד

       כשהאלים שולחים אותות אימים

       כאלה להדהים אותנו.

קסיוס:                                  אח,

       אתה דל-שכל, קסקה, אין בך

       ניצוץ של רומאי, או שאתה

       לא משתמש בו. 'תה חיוור, בוהה,

       לובש פחדים ומשחק דמות של

       המום מהתוקפנות המוזרה

       של המרומים. אבל אם רק תחשוב

       מה הסיבה באמת, למה האש

       הזאת, למה רוחות הרפאים

       המשוטטות, למה הציפורים     

       והחיות סוטות מהרגלם,

       למה זקנים, שוטים וילדים

       מנחשים בכוכבים, למה

       כל אלה משנים תִפְקוּד, יעוד 

       וטבע לְמפלצתיות – תמצא

       שהמרומים החדירו לתוכם

       את השדים האלה להפוך

       אותם לִכלִי של התראה מאיזה

       עיוות שמשתלט.

       יכולתי, קסקה, להגיד לך

       שֵם של אדם דומה מאד לְלֵיל

       הסיוטים הזה,

       רועם, יורה ברקים, פורץ קברים,

       שואג כמו האריה בקפיטול:

       אדם לא נעלה יותר ממך,

       ממני, בעשיה אישית, אבל

       גדֵל לממדי זוועה כמו

       התופעות המוזרות האלה.

קסקה: לקיסר אתה מתכוון. לא, קסיוס?

קסיוס:   יהיה מי שיהיה; לָרומאים

          בימינו יש גידים ואיברים

          כמו לאבותיהם. אבל אוי לנו,

          כי נפש אבותינו מתה, בנו

          שולטת רוח האִמהוֹת. אנחנו

          מושכים בעול, כנועים: פשוט נשים.

קסקה: באמת אומרים שהסנאטורים

          מחר עומדים לעשות את יוליוס מלך,

          וילך אתו הכתר בכל מקום,

          ים, יבשה, רק לא פה באיטליה.  

קסיוס: אז אני יודע איפה הפגיון

          הזה ילך לו. קסיוס ישחרר

          את קסיוס מעבדות. בַּזֶּה, אלים,

          אתם עושים מן החלש חזק;

          בַּזֶּה, אלים, אתם שוברים רודן.

          לא מִבצרים של אבן, לא חומות,

          צינוק מחניק, שרשראות ברזל,                

          יוכלו לכלוא ת'כוח של הרוח.    [/ יגבילו את הכוח של הרוח.]   

          אבל אם לַחיים נמאס בַּכְּלוּב 

          של העולם, להם תמיד יש כוח

          להשתחרר. שיידע כל העולם

         כמו שאני יודע: את מִטְען

          העריצות שעל גבִּי אני

          יכול להעיף כל רגע.

       (שוב רעם)

קסקה:                           גם אני.

          לכל משועבד יש בַּידיים

          הכוח לבטל את עבדותו.

קסיוס:  אז למה שקיסר יהיה רודן?

          מסכן, הוא לא רוצה להיות זאב,

          הוא רק רואה שהרומאים כבשים.

          בני רומא עופרים, אז הוא אריה.

          מי שרוצה להקים שריפה גדולה

          מהר, מתחיל אותה עם קש קלוש.

          איזה חציר היא רומא, ערימת

          נסורת, פסולת, אם היא משמשת

          כחומר בְּעֵירה גס להאיר

          תועבה כמו קיסר! אבל אוי ואבוי,

          לְמה משכת אותי? אולי אני

          מדבר עם עבד מרצון. ואז

          אני כבר אשלם על זה. אבל

          אני חמוש ואדיש לְסכנות.

קסקה: אתה מדבר עם קסקה, לא עם איזה

       מַלשן תחמן. מספיק, תן יד. תפעל

       לקראת התארגנות מול העוולות

       האלה – אז אני אצעד ממש

       בראש הטור.

קסיוס:                        הנה, עשינו עסק.

       עכשיו שמע, קסקה, כבר משכתי כמה

       מאצילי הנפש של העיר

       להיות לי שוּתְפֵי דרך בְּמבצע

       עם השלכות מסוכנות בשם

       הצדק. ועכשיו הם מחכים לי

       בָּאכסדרה של תיאטרון פומפאוס.

       כי אין בלילה המחריד הזה   

       אף נפש ברחובות, והפרצוף

       של איתני הטבע הוא ממש

       כמו המבצע הזה שלפנינו:

       כולו דם וכולו אש וזוועה.

       (נכנס צינה)

קסקה: הצידה, מישהו בא במהירות.

קסיוס:   מכיר לפי הצעידה: זה צינָה;

          חבר. צינה, לאן אתה דוהר?

צינה:   למצוא אותך. מי זה? מֶטֶלוּס צימְבֶּר?

קסיוס:   לא, קסקה, שעומד להצטרף

          לַמשימה. לא מחכים לי, צינה?

צינה:   אני שמח. איזה לילה פחד!

          יש חברים שראו דברים תמוהים.

קסיוס:   תגיד: לא מחכים לי?     

צינה:                                 מחכים.

       הו קסיוס, לו יכולת

       למשוך את ברוטוס המצוין אלינו –

קסיוס:   אל דאגה. קח, צינה: ת'מכתב

       הזה תניח על כס השופט,

        שם ברוטוס יהיה חייב למצוא

       אותו. את זה תזרוק לו לחלון.

       את זה תדביק בשעווה לַפֶּסל

       של ברוטוס הזקן. אחרי כל זה

       תבוא לתיאטרון ושם תמצא  

       אותנו. דֶקיוס וטְרֶבּוֹנְיוּס שם?

צינה:  כולם חוץ ממֶטֶלוּס צימְבֶּר, הוא

          יצא לחפש אותך בבית. טוב,

          אני רץ לפזר את המכתבים.

קסיוס:   ואז תבוא לתיאטרון פומפאוס.

          (יוצא צינה)

            בוא, קסקה, בוא, שנינו נפגוש לפני

          עלות היום את ברוטוס בביתו.

          שלושה רבעים שלו הם כבר שלנו,

          ועוד מפגש אחד האיש כולו

          נופל לנו לַיד.

קסקה:                  אח, הוא אהוב

         מאד על לב כולם. מה שהיה

       נראֶה אצלנו מינוס, נהפך  

       אצלו, כמו באלכימיה, לפְּלוּס.

קסיוס:   תיארת טוב אותו, ואת ערכו,

       וכמה הוא נחוץ לנו. נזוז,

       אחרי חצות, עד אור ראשון נעיר

       אותו ונוודא שהוא אִתנו.  

          יוצאים.