| < אחורה |  יוליוס קיסר -
מערכה 1, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים פלאביוס, מוּרֶלוּס וכמה פשוטי-עם לאורך הבמה.
פלאביוס: לעוף! הביתה, בטלנים, הביתה!
יום חג היום? מה, אתם לא יודעים
שבתור בעלי מלאכה אסור לכם
להסתובב בְּיום חול בלי מדֵי
העבודה? אתה, מאיזה ענף?
נגר: אני, אדוני - נגר.
מורלוס: איפה סינר העור והסרגל?
מה הִתְגנדרְתָּ בְּבִגדי שבת?
אתה, אדון, מאיזה ענף?
סנדלר: האמת, אדוני, יחסית לאיש מקצוע טוב, אני מה שהיית קורא סתם תפרן.
מורלוס: אבל מאיזה ענף? ענה ברור.
סנדלר: ענף, אדון, שהלוואי מותר לי לעבוד בו במצפון נקי - בקיצור, אדוני, אני מנהל את אי-נעל-העולם.
פולביוס: איזה ענף, לכלוך! טינופת, איזה?
סנדלר: לא, בבקשה ממך, אדוני, אל תתפוצץ עלי; אבל אם תתפוצץ, אדוני, אני יכול לתקן אותך.
מורלוס: מה זה אמור להביע? לתקן אותי, חתיכת חצוף?
סנדלר: נו, אדוני, לסנדל אותך טוב.
פלאביוס: אתה סנדלר, כן?
סנדלר: תאמין לי, אדוני, אני מה שנקרא הולך יחף. לא נדחף לחלונות הגבוהים ולא לַתחתונים; אני פשוט מנתח של נעליים ישנות; כשהן בסכנת חיים, אני נותן להן כיסוי רפואי. הטיפוסים הכי אלגנטים שהלכו על עור איטלקי דרכו על העבודה שלי.
פלאביוס: ולמה אתה לא עובד היום?
מה 'תה מוביל את אלה ברחובות?
סנדלר: זה, אדוני, בשביל שהם יִשְחקו את הסוליות שלהם, שיהיה לי יותר עבודה. אבל האמת, אדוני, אנחנו לוקחים חופש בשביל לראות את יוליוס ולחגוג בַּנצחון שלו.
מוּרֶלוּס: לחגוג? איזה כיבוש הביא הביתה?
אֵילו משועבדי מס הוא גורר
לרומא שיקשטו לו באזיקים
את גלגלי הכרכרה? אתם
בּולי-עץ, דיקט, סתומים יותר מחפץ!
איי לבבות קשים, אכזריים
של רומא, לא הכרתם את פומפאוס?
אינספור של פעמים טיפסתם על
חומות וביצורים, אל מגדלים
וחלונות, כן, עד הארובות,
עם תינוקות על הידיים, שם
ישבתם יום שלם, בציפייה
וסבלנות, לראות איך שעובר
פומפאוס הגדול בִּרחובות רומא;
כשרק הופיעה הכרכרה שלו,
מה, לא צעקתם בצרחות כאלה
שנהר הטיבר בין גדותיו רעד
מהקולות שהדהדו מחוף
לחוף?
ועכשיו אתם לובשים בגדים של חג?
עכשיו פתאום הכרזתם על יום חופש?
עכשיו 'תֵם מפזרים פרחים בַּשביל
של זה שדורך בְּנצחון על דם
פומפאוס? עופו!
רוצו הביתה, פלו על הברכיים,
התפללו אל האלים להשהות
ת'מגפה שחייבת להכות
כְּפיוּת טובה כזאת.
פלאביוס: לכו, לכו,
אחים טובים, ובתור כפרה
אִסְפו את כל מי שעני-מסכן
כָּמוכם; תמשכו אותם אל גדות
הטיבּר ולתוכו שִפְכו דמעות,
עד שינשק הזרם שבִּפנים
את החופים שנישאים מעל.
(יוצאים כל פשוטי העם)
תראה איך זה עבד על הבהמות.
סָתמו פה וברחו מלאי אשמה.
אתה לך דרך שם לקפיטול.
אני מכאן. תפשיט את הפסלים
של יוליוס אם תמצא שהם קושטו.
מורלוס: מותר לנו?
אתה יודע, קרנבל ברומא.
פלאביוס: לא משנה. שלא יהיו תלויים
אותות כבוד על הפסלים של יוליוס.
אני אדאג להרחיק ת'אספסוף
מהרחובות. וגם אתה, אם יש
התקהלות. צריך למרוט מכנף
יוליוס את הנוצות, שירחף
בגובה הגיוני, אחרת הוא
ימריא מעל לטווח הרְאִיה,
ומתחתיו נחיה בעבדות רועדת.
יוצאים.
| < אחורה | יוליוס קיסר -
מערכה 1, תמונה 1 |
קדימה > |