| < אחורה |  יוליוס קיסר -
מערכה 1, תמונה 2 |
קדימה > |
נכנסים יוליוס קיסר, אנטוניו למרוץ, קַלְפּוּרְניה, פורציה, דֶקיוס, קיקרו, ברוטוס, קאסיוס, קאסקה, מגיד עתידות; אחריהם מורלוס ופלאביוס.
קיסר: קאלפוּרְניה.
קאסקה: שקט! יוליוס מדבר.
קיסר: קאלפורניה.
קאלפורניה: פה, בעלי.
קיסר: כשאנטוניו רץ עִמְדי ממש
בְּאמצע המסלול שלו. אנטוניו.
קיסר: תזכור, אנטוניו, בָּריצה שלך
לגעת בקאלפורניה. כי על פי
זקנינו, עקרוֹת שבַּמרוץ
המקודש הזה נוגעים בָּן, זה
מסיר את קִלְלת העקרוּת.
אנטוניוס: אני אזכור. כשיוליוס רק אומר
"עשה את זה", זה מבוצע.
קיסר: קדימה,
ונא לא להחסיר אף פרט של טקס.
(מוזיקה)
מגיד עתידות: קיסר!
קיסר: הה! מי קורא?
קאסקה: להשקיט כל רעש פה. תהיה דממה שוב!
קיסר: מי זה קורא לי בין כולם? קול רם
יותר מהמוזיקה כולה קרא
"קיסר". דבר! קיסר פונה לשמוע.
מגיד עתידות: שמור נפשך מאמצע מֶרְץ.
קיסר: מי זה?
ברוטוס: קורא עתיד מזהיר אותך מאמצע מרץ.
קיסר: תביאו אותו. שאראה את הפנים.
קסיוס: היי, צא מן ההמון. תביט על קיסר.
קיסר: מה עכשיו אתה אומר לי? תדבר שוב.
מגיד עתידות: שמור נפשך מאמצע מרץ.
קיסר: זה איש חולם. נעזוב אותו. זזים.
(תרועה. יוצאים כולם חוץ מברוטוס וקסיוס)
קסיוס: אתה הולך לראות את המרוץ?
ברוטוס: לא אני.
קסיוס: בבקשה תבוא.
ברוטוס: אנ' לא איש ספורט. חסר לי משהו
מהרוח המנתרת של אנטוניוס.
אני לא אעכב אותך פה, קסיוס;
אשאיר אותך.
קסיוס: ברוטוס, אני צופה בך בזמן
האחרון. מבט עיניך לא
מפגין לי רוך ואהבה כמו
תמיד. אתה מרחיק ביד זרה
קרָה חבר שלך, שאוהב אותך.
ברוטוס: שלא תטעה בי, קסיוס. אם אני
נראה מאחורי מסך, זה כי
סובבתי את פני המודאגים
אל תוך עצמי. לאחרונה אני
אכול מרגשות של מין סכסוך
בִּפנים, רעיונות ששייכים
רק לי עצמי, וזה מכתים אולי
את ההתנהגות שלי. אבל
שזה לא יצער את חברַי -
ואתה אחד מאלה, קסיוס; אל
תראה בָּהזנחה שלי יותר
מזה: שברוטוס המסכן, כשהוא
נלחם בעצמו, שוכח להציג
לָאחרים ת'אהבה שלו.
קסיוס: אז, ברוטוס, לא הבנתי מה אתה
עובר, לכן קברתי בחזה
פה מחשבות רציניות, כבדות.
תגיד לי, ברוטוס-אח, אתה יכול
לראות את הפנים שלך?
ברוטוס: לא, קסיוס;
כי העין לא רואה את עצמה אלא
בְּהשתקפות, דרך דבר אחר.
קסיוס: נכון,
וזה חבל שאין לך ראי
כזה שיַפְנה את הערך הנסתר
שלך אל תוך עיניך, שתוכל
לראות ת'בבואה שלך. אני
שמעתי איך רבים ומכובדים
ברומא – חוץ מקיסר בן-אלמוות –
כשדיברו על ברוטוס, וגנחו
תחת עול התקופה הזאת, אמרו
"הלוואי היה לברוטוס זוג עיניים."
ברוטוס: קסיוס, לאֵלוּ סכנות אתה
רוצה לדחוף אותי, שאתה גורם
לי לחפש בתוך עצמי את מה
שאין בי?
קסיוס: על זה בוא ותקשיב לי, ברוטוס-אח.
ואם אתה יודע שאי אפשר
לראות את עצמך היטב אלא
בְּהשתקפות, אני, הראי שלך,
אחשוף לך בלי הגזמה חלק
מעצמך שאתה לא מכיר עוד.
ואל תחשוד בי, ברוטוס איש אציל.
אילו הייתי סתם ליצן, או אחד
שאהבתו תְּפֵלה מרוב שְבועות
שהוא מדביק לכל כוכב חדש;
אילו ידעת שאני מתרפק
על אנשים ומחבק חזק
ואז משמיץ; או שבְּהילולות
שתיה אני נשבע לָאספסוף
אחווה, תחשיב אותי כמסוכן.
(תרועה וצעקות)
ברוטוס: מה הצרחות? אני פוחד שהעם
בחר בקיסר בתור מלך!
קסיוס: אה,
אתה פוחד מזה? אני מסיק
ש'תה לא בעד זה.
ברוטוס: לא בעד זה, קסיוס,
אם כי אני אוהב אותו מאד.
אבל על מה אתה מחזיק אותי
פה? מה אתה רוצה להעביר לי?
אם זה לטובת הכלל, תציב כבוד
בעין אחת, ומוות בשניה,
ובשתיהן אביט בלי למצמץ.
שכה יעזרו לי האלים: אני
אוהב את הכבוד יותר מכפי
שאני פוחד ממוות.
קסיוס: שכזה
אתה בִּפנים אני יודע, ברוטוס,
כשם שאני מכיר אותך מחוץ.
טוב, אז כָּבוד הוא הנושא שלי.
אין לי מושג מה אתה או אחרים
חושבים על החיים; מה שקשור
אלי, מוטב לי לא להיות מאשר
לחיות בְּאימה מאחד שהוא כמוני.
[/ לסגוד כְּאל לְאחד שהוא כמוני.]
נולדתי בן-חורין כמו קיסר, גם
אתה; שנינו ניזונו מאותו
האוכל, ויכולים לסבול את קור
החורף בדיוק כמוהו. פעם,
ביום סופה אָלים, כשנְהר
הטיבר התכתש עם החופים
שלו, אמר לי קיסר, "קסיוס, 'תה
מעז עכשיו לקפוץ אתי לתוך
הזרם הזועם לשחות עד שם
ממול?" ישר, לבוש כשם הייתי,
זינקתי פנימה וקראתי לו
להצטרף; הוא נענָה. הזֶרם
שאג ונאבקנו בו, בשריר
נלהב, הודפים אותו הצידה, אז
תופסים עליו יתרון, עם לב מלא
ביצר הִתְחרות. אבל לפני
שהגענו אל היעד המוסכם,
קיסר קרא "עזור לי, קסיוס, או
שאני טובע!" ואני, ממש
כמו שאבינו הקדמון אָנֵאָס
נשא מהלהבוֹת של טרויה על
כתף ת'אבא הזקן שלו,
נשאתי כך את קיסר התשוש
מתוך גלי הטיבר; והאיש
הזה עכשיו הוא אל, וקסיוס הוא
יצור עלוב, חייב להתכופף
אם קיסר במקרה רק מהנהן
כלפיו. במלחמה הספרדית
האיש קדח, וכשחטף התקף
ראיתי איך שהוא רעד. כן כן,
האל הזה רעד; אזל הצבע
מן השפתיים הפחדניות,
ואותה העין שמשתקת את
כל העולם איבדה את הברק;
שמעתי אותו גונח; הלשון,
זאת שציוותה על רומאים לסור
לפקודתו, לרשום את נאומיו
בְּספר, "איי" היא זעקה, "תן לי
איזה משקה, טיטיניוס", כמו ילדה
חולָה. אֵלים, ממש מדהים אותי
שאיש עם אופי כה חלוש יתפוס
מקום ראשון בָּעולם ולבד יישא
זר נצחון.
(צעקה. תרועה)
עוד צעקה כללית?
ברוטוס: יש לי תחושה שהתשואות הן על
כָּבוד חדש שמדביקים לקיסר.
קסיוס: שְמע, גבר, הוא צועד בָּעולם הצר
כמו ענק, ואנחנו הקטנים
הולכים תחת רגליו העצומות
ומציצים סָביב למצוא לנו
קבר של עבד. לפעמים הבני- [/ קבורת חמור. ישנם מקרים שבני-
אדם הם אדונים לגורלם.
כי האשמה, ברוטוס יקר, היא לא [לא את הכוכבים, ברוטוס יקר,
בכוכבים שלנו אלא בנו, [צריך להאשים, אלא אותנו]
שאנחנו אפסים. "ברוטוס" ו"קיסר":
מה יש בְּקיסר זה? למה השם
הזה צריך להדהד יותר מזה
שלך? כְּתוב את שניהם: שִמְך יפה
כמותו; הַשְמַע אותם, הוא לא פחות
נעים לַפֶּה. תשקול אותם, הוא לא
פחות כבד; הַשבּע איתם רוחות:
"ברוטוס" יקים מתים מהר כמו "קיסר".
עכשיו, בשם כל האלים ביחד,
איזה בשר מזִין את קיסר זה
שלנו שהוא נהיָה כל כך גדול?
דור, איך הושפּלת! רומא, איך יָבַש
בך זרע שמוליד גדוּלה! מתי
היה דור, מאז המבול, אשר
בורך רק באדם דגול אחד?
מתי יכלו עד כה לומר על רומא
שאת אורכה ואת רוחבה מַקיף
רק איש אחד? עכשיו זו רומא בלי
רמה, וגם בלי רום, כשיש בה איש
אחד וזהו. הו, אתה ואני
שמענו את אבותינו מספרים
על המייסד של הרפובליקה,
ברוטוס גם הוא, שהיה מסכים
שהשטן ישלוט ברומא, רק
לא מלך.
ברוטוס: שאתה אוהב אותי – לא מפקפק;
לְמה אתה דוחף אותי, יש לי
ניחוש; מה שאני חושב על זה
ועל התקופה הזאת אשמיע עם
הזמן. כרגע אני לא רוצה -
תרשה לי לבקש באהבה -
שילחצו עלי. מה שאמרת
אשקול. לְמה שיש לך לומר
אקשיב בסבלנות, ואמצא לי זמן
הולם להאזין ולהשיב
על עניינים כבדי משקל כאלה.
עד אז, חבר אציל שלי, תזכור:
ברוטוס היה מוכן להיות חמוֹר
בן-כפר במקום להיחשב בן רומא
תחת תנאים קשים כמו שהזמן
הזה צפוי להפיל עלינו.
קסיוס: טוב
שהמלים החלשות שלי
הִדליקו משהו דמוי אש בברוטוס.
(נכנסים קיסר ופמלייתו)
ברוטוס: נגמר הספורט, וקיסר שב.
קסיוס: כשהם
עוברים, תמשוך לקסקה בשרוול,
והוא יספר, בַּציניות שלו,
אם משהו משמעותי קרה.
ברוטוס: בסדר. אבל שים לב, קסיוס,
דולק ניצוץ זועם על מצח קיסר,
וכל השאר נראים כמו נזופים;
הלחי של קאלפורניה חיוורת,
וקיקֶרו בעיניים אדומות
צרות כמו בדיון בקפיטול
כשאיזה סנאטור מתעמת אתו.
קסיוס: קסקה יגיד לנו מה העניין.
קיסר: אנטוניו.
אנטוניו: קיסר.
קיסר: שיהיו סביבי רק אנשים שמנים
ועם פרצוף זורח, שישנים
בלילה. קסיוס-שם יש לו מראֶה
כחוש, מורעב: חושב יותר מדי.
אלה מסוכנים.
אנטוניוס: לא, אל תִפְחד
ממנו, קיסר, הוא לא מסוכן.
הוא רומאי אציל, עם אופי טוב.
קיסר: שרק יהיה שמן יותר! אבל
אנ' לא פוחד ממנו. אם כי לוּ
הייתי כן מוּעד לפחוד, אז אין
אדם שהייתי מתרחק ממנו
יותר מקסיוס המצומצם הזה.
מרבה לקרוא, משקיף גדול, רואה
טוב את הכוונות מאחורֵי
המעשים. הוא לא אוהב, כמוך,
אנטוניוס, הצגות; הוא לא מקשיב
לְמוזיקה. כמעט לא מחייך,
ואם כבר מחייך - נראֶה שהוא
לועג לעצמו ובז לנשמתו
שהתרככה לחייך על משהו.
לאלה מסוגו ממש לא נוח
כשהם רואים אחד גדול מהם,
בגלל זה הם מאד מסוכנים.
אנ' רק אומר ממה צריך לפחוד,
לא שאני פוחד; אני בכל
זאת קיסר. בוא לצד ימין שלי,
כי אוזן זאת חרשת, ותגיד
לי באמת מה אתה חושב עליו.
(תרועה. יוצאים קיסר ופמלייתו)
קסקה: משכת אותי בגלימה. אתה רוצה לדבר אתי?
ברוטוס: כן, קסקה, מה נהיָה היום שקיסר
נראֶה כל כך קודר?
קסקה: אתם הייתם שם, לא?
ברוטוס: אם כן לא היה לי מה לשאול את קסקה.
קסקה: נו, הִגישו לו כתר; וכשזה הוגש, הוא סילק אותו הצידה בגב היד שלו, ככה, ואז העם פצח בטאראראם.
ברוטוס: על מה היה הרעש השני?
קסקה: נו, גם על זה.
קסיוס: היו שלוש צרחות; מה השלישית?
קסקה: נו, גם על זה.
ברוטוס: שלוש פעמים הוגש לו כתר?
קסקה: בדיוק ככה, והוא סילק אותו הצידה שלוש פעמים, כל פעם ביתר עדינות, ועם כל סילוק הצידה, בני עמי שיהיו-בריאים צרחו.
קסיוס: מי הגיש לו את הכתר?
קסקה: נו, אנטוניוס.
ברוטוס: ספר איך כל זה התגלגל, מר קסקה.
קסקה: שיתלו אותי אם אני יכול לספר איך זה התגלגל. זאת היתה פשוט בדיחה; בכלל לא שמתי לב. ראיתי שאנטוניוס מגיש לו כתר – אבל זה אפילו לא היה כתר, זה היה מין חישוק, נזר – ו, כמו שאמרתי לכם, הוא סילק אותו פעם אחת; למרות שלעניות דעתי, הוא בשמחה היה לוקח אותו. ואז הוא הציע לו אותו שוב; ואז הוא סילק אותו שוב; אבל לדעתי, ממש כאב לו להסיר את האצבעות. ואז הוא הציע לו את זה פעם שלישית; הוא סילק את זה פעם שלישית; ושוב כשהוא סירב לזה האספסופים קרקרו, ונתנו בַּכּפיים הסדוקות, ונפנפו בכובעים מזיעים, ופלטו כמות כזאת של הבל פה מסריח בגלל שקיסר ויתר על הכתר שזה כמעט חנק את קיסר; כי הוא התעלף ונפל על המקום. ואני מצדי לא העזתי לצחוק, מפַּחד לפתוח את השפתיים ולחטוף אוויר מסריח.
קסיוס: רק רגע, מה זה, קיסר התעלף?
קסקה: הוא נפל בכיכר השוק, והיה לו קצף בפה, והוא היה משותק דיבור.
ברוטוס: סביר. יש לו מחלת הנפילה.
קסיוס: לקיסר? לא. לך, לי, למר קסקה,
לנו יש מחלת הנפילה.
קסקה: אני לא יודע למה אתה מתכוון, אבל אני בטוח שקיסר נפל. והמוני הטלאי-על-בלאי מחאו לו כף וצעקו לו בוז לפי כמה שהוא מצא חן בעיניהם או לא, כמו שהם עושים לַשחקנים בַּתיאטרון. אם לא ככה זה היה אני שקרן.
ברוטוס: מה הוא אמר כששב להכרה?
קסקה: תשמעו, לפני שהוא נפל, כשהוא קלט שהעֵדֶר הפשוט שמֵח שהוא סירב לכתר, הוא פתח לנו לרווחה את הגלימה שלו והגיש להם את הצוואר לשחיטה. אני אם הייתי איזה איש עמָל, הייתי בשמחה הולך לגיהינום עם רשעים אם לא הייתי תופס אותו בַּמלה. ואז הוא נפל. כשהוא חזר לעצמו הוא אמר שאם הוא עשה או אמר משהו צורם, הוא מבקש מכבודם לקחת בחשבון שזה בגלל הליקוי שלו. שלוש או ארבע נקבות איפה שעמדתי צעקו "איי מסכן, נשמה" וסלחו לו מכל הלב. אבל אין מה להתייחס אליהן: אם קיסר היה דוקר למוות את אמא שלהן, הן היו עושות אותו דבר.
ברוטוס: ואז הלך משם קודר כזה.
קסקה: כן.
קסיוס: מה, קיקרו אמר איזה דבר?
קסקה: כן, הוא דיבר יוונית.
קסיוס: ומה אמר?
קסקה: לא, אם אגיד לך שאני יודע, לא אוכל להסתכל לך בעיניים בחיים. אבל אלה שהבינו אותו חייכו אחד לשני ונדנדו בראש; אבל לי זה נשמע יוונית עתיקה. אני יכול לספר לך עוד חדשות: נציגי העם מורלוס ופלאביוס, על זה שהם תלשו צעיפים מהפסלים של קיסר, הושתקו סופית. כל טוב. הלך שם עוד קרקס שלם, אם הייתי יכול לזכור.
קסיוס: תאכל אתי הערב, קסקה?
קסקה: לא, התחייבתי כבר.
קסיוס: תאכל אתי מחר?
קסקה: כן, אם אני אחיה ואתה עוד תהיה שפוי והארוחה תהיה שווה.
קסיוס: מצוין. אני אצפה לך.
קסקה: צפּה. כל טוב, שניכם.
(יוצא)
ברוטוס: איך הוא הולך ומתקהה, זה. הוא
היה חד כשהיה תלמיד בית-ספר.
קסיוס: עדיין, אם צריך להוציא לַפועל
איזה מבצע נועז או אצילי.
הוא רק מעמיד פנים של קשה תפישה.
כל החספוס הזה הוא רוטב, כדי
שיעכלו חָלָק וקל דברים
שהוא אומר בְּשכל.
ברוטוס: זה נכון.
אני נפרד בינתיים.
מחר, אם 'תה רוצה לדבר אתי,
אבוא אליך; או, אם לא קשה,
תבוא אלי, אני אמתין לך.
קסיוס: אבוא. עד אז, תחשוב על העולם.
(יוצא ברוטוס)
כן-כן, ברוטוס, אתה אציל; אבל
אני רואה שגם זהב כמוך
אפשר להמיר ולהשחית. לכן
מומלץ שנשמות אציליות
יתרועעו רק זו עם זו, כי מי
לא יתרכך מול פיתויים? קיסר
נוטר לי, אבל הוא אוהב את ברוטוס.
לו אני הייתי ברוטוס והוא קסיוס –
אותי אף קיסר לא היה קונה.
הלילה אשליך לו כמה מכתבים
אל החלון, בכתבי יד שונים,
כאילו מאזרחים שונים, כולם
יעידו כמה רומא מחשיבה
אותו, עם רמזים מעורפלים
לַשאפתנות של קיסר. ואחרי זה –
שקיסר יאחז טוב במושבו,
כי נטלטל - או שאסון יבוא.
יוצא.
| < אחורה | יוליוס קיסר -
מערכה 1, תמונה 2 |
קדימה > |