תופים. נכנסים ברוטוס, לוציליוס והצבא. טיטיניוס ופינדארוס פוגשים אותם.

ברוטוס:    עצור.

לוציליוס:   תעבירו ת'פקודה שם - לעצור.

ברוטוס:   לוציליוס, מה קורה? קסיוס קרוב?

לוציליוס:   קרוב מאד, ופּינדארוּס הגיע             

          להצדיע לך בשם אדונו.

ברוטוס:   בָּחר איש מצוין. שמע, פּינדארוּס,

          האדון שלך, בין אם הוא השתנה

          לבד, או בַּעֲצת קצינים רעים,

          מביא אותי ממש לחשוב - הלוואי

          לא נעשו דברים שנעשו.  

         אבל אם הוא קרוב, שיביא הסבר.   

פינדארוס: אין לי ספק, הוא יֵירָאה

          כפי שהוא - מְלֵא הערכה

          וּמְלֵא כבוד.

ברוטוס:                    לא נפקפק. לוציליוס,

         מלה. איך הוא קיבל אותך? שאבין

          את התמונה.

לוציליוס:                    יפה ובאדיבות

          כמו שצריך, אבל בלי ביטויי

          קירבה; לא חברי, פתוח או

          אינטימי כמו בשעתו.

ברוטוס:                                תיארת

          חבר חם מתקרר. שים לב, לוציליוס,

          תמיד כשמתחילה אהבה לחלות,

          לדעוך, היא נאחזת בִּטקסים

         מלאכותיים. בְּנאמנות פשוטה

         וישרה אין טכסיסים. אבל

         האנשים החלולים הם כמו

          סוסים שיוצאים לדרך לוהטים,

          עם פוזה מבטיחה של אבירוּת;

          (תופים רחוקים של צעדת צבא מאחורי הקלעים)

         אבל כשעליהם לשאת דקירת

         דורבן, הרעמה כולה נופלת,

         והם כושלים כמו בהמות בשעת

          מבחן. מה, הצבא שלו מגיע?

לוציליוס:  הם מתכוונים הלילה להתמקם

          בסארדיס. חלק הארי, רוב חֵיל

          הפרשים, מגיע עם קסיוס.

          (נכנס קסיוס עם כוחותיו)

ברוטוס:                                הִנה,

          הגיע. נקבל אותו בכבוד.

קסיוס:   עצור.

ברוטוס:  עצור. העבירו 'תפקודה.

חייל 1: עצור. 

חייל 2: עצור.

חייל 3: עצור.

קסיוס:   אח מכובד, עשית לי עוול.

ברוטוס:    אלים, שִפטו אותי. אני עושה

          לְאויבים שלי עוול? ואם לא, איך

          אני יכול לעשות עוול לְאח?

קסיוס:   ברוטוס, מתחת לַתום-לב הזה

          אתה מסתיר עוולות, וכשאתה

          עושה אותן –

ברוטוס:                       קסיוס, בוא תירגע.

          תלונות - לא בקול רם. אני מכיר

         אותך לא מהיום. לא נתקוטט

          מול הצבאות שלנו, שצריכים

          לקלוט רק אהבה בין שנינו. תן

          להם פקודה לזוז: ואז אצלי

          באוהל, קסיוס, פְּרוש לי את מגילת

          הטענות, אקשיב לה. 

קאסיוס:                                פינדארוס,

          תגיד למפקדים להרחיק טיפה  

         את הגדודים.

ברוטוס:                    כנ"ל אתה, לוציליוס,

          ואף אחד לא ייכנס לאוהל

         עד שנסיים את הדיון. שלוציוס

          וטיטיניוס ישמרו בפתח.

(יוצאים כולם חוץ מברוטוס וקסיוס)                      

 קסיוס:   הנה לך עוול שעשית לי:

            הִרְשעת וביזית את לוציוס פֶּלָה

          שהוא לקח פה בסרדיניה שוחד;

          אבל ת'מכתבים שאני שלחתי

          לטובתו, כי אני מכיר ת'איש,

           פטרת בזלזול.

ברוטוס:                             עשית עוול

          לעצמך לכתוב בְּעניין כזה.

קסיוס:  בִּזמן כזה אין טעם לעשות

          עניין מכל סתם עבירה אידיוטית.

ברוטוס:  תן לי לומר 'ךָ, קסיוס, שלְך

          בעצמך יצא שֵם של אחד

          שמדגדגת לו היד, עוסק

          תמורת זהב בסחר-מֶכר של

          מִשְרות לחסרי כישורים.

קסיוס:                                     אני

          מדגדגת לי היד? מזל שהשם

          שלך הוא ברוטוס, כי אם לא, אני

          נשבע שהנאום הזה היה

          האחרון שלך.

ברוטוס:                      השם קסיוס

          נותן גושפנקא לַשחיתות הזאת,    

          לכן העונש לא נראֶה בשטח.

קסיוס:   עונש?

ברוטוס:  תזכור את מֶרְץ, את אמצע מֶרְץ תזכור:

          על מה נשפך דם יוליוס הגדול

          אם לא למען צדק? מי היה

          נבל כזה לדקור אותו ולא

          בשם הצדק? מה, אחד מאיתנו -

          שמחצנו את האיש מספר אחת

          בַּיקוּם רק כי תמך בְּשודדים -

          אנחנו נטמא ת'אצבעות

          עכשיו בְּשוחד נאלח, נמכור

          את שֶגב המשרות הנעלות

          שלנו בעד כמה שיותר

          כַּסְפֵּי לכלוך? הייתי מעדיף

          להיות כלב נובח מול ירח

          ולא רומאי כזה.

קסיוס:                            ברוטוס, תרד

          ממני. אני לא אסבול את זה.

          אתה עובר ת'גבול שאתה דוחף

          אותי לקיר. אני חייל אני,

          ותיק ממך, כשיר יותר ממך

          לסדר ת'עניינים.

ברוטוס:  עזוב, קסיוס, אתה לא.

קסיוס:                                     אני כן.

ברוטוס:  אני אומר שלא.

קסיוס:    אל תטפס עלי. אני אאבד

          ת'סבלנות. תחשוב על הבריאות

          שלך. תפסיק להתגרות בי.

ברוטוס:                                    לךְ,   

         איש אפס!

קסיוס:  זה ייתכן?

ברוטוס:                  שמע מה יש לי לומר.

          אני צריך לקבל בשקט את

          הזעם החמום שלך? אני

          אֶפְחד כשמשוגע נועץ בי עין?

קסיוס:  אֵלים, אלים, אני חייב לסבול

          את כל זה?

ברוטוס:                       כל זה? ויותר: צְרח עד

          שהלב הגאוותן שְ'ךָ יתפקע.

          לך וְתַראה לָעבדים שלך

          כמה אתה מופרע, שירעדו

          המשרתים שלך. אני צריך

          לְפנות מקום? אני צריך לְרַצות

          אותך? אני צריך להתיישר

          ולהתכופף לפי המצב-רוח

           העצבני שלך? נשבע לך,

          אתה תבלע ת'רעל של עצמך

          אפילו אם תתפוצץ. כי מהיום

          אני אעשה ממך בדיחה - בידור

          שלי - כשרק תתחיל לשלוף ת'עוקץ.

קסיוס:   לְמה הגענו!

ברוטוס:                    'תה אומר שאתה

          חייל יותר טוב: בוא נראה. תגשים

          ת'השתחצנויות שלך – אני אריע.

          כי אני אישית תמיד אשמח ללמוד

          מהגדולים.

קסיוס:                         אתה עושה לי עוול

          מכל צד, ברוטוס, סתם עושה לי עוול.

          "חייל ותיק יותר" אמרתי, לא

          "יותר טוב".  אָה, אמרתי "יותר טוב"?

ברוטוס:   ואם אמרת לא אכפת לי.

קסיוס:                                         קיסר

          כשחי לא היה מעז לעצבן אותי

          עד כדי כך.

ברוטוס:                   נא-נא-נא, אתה לא היית

          מעז להתגרות בו עד כדי כך.

קסיוס:    אני לא הייתי מעז?

ברוטוס:   לא.

קסיוס:    להתגרות בו?

ברוטוס:                       בחיים שלך לא.

קסיוס:  שלא תבנה מדי על האהבה 

          שלי: אני עוד אעשה דבר 

          שאצטער עליו.

ברוטוס:                              עשית כבר

          דבר ש'תה צריך להצטער

          עליו. האיומים שלך, קסיוס,

          לא מפחידים; כי אני חמוש בְּיושר

          כל כך שהם חולפים מעלי כמו סתם

         משב של רוח שאנ' לא חושב

          עליו. שלחתי אליך בקשה

          לאיזה סכומים של כסף, ואתה

          סירבת. אני לא יכול לגייס

          כספים בדרך נלוזה; בחיי,

          שיוּתך הלב שלי לְמטבעות

          ויטפטפו לי דראכמות מהדם,

          רק לא לסחוט באופן נכלולי

         מתוך ידיים קשות-יום של איכר  

          את הפרוטות העלובות שלו.

           ביקשתי ממך כסף לשלם

          לַחיילים שלי, ואתה סירבת.

          כך קסיוס מתנהג? אני הייתי

          משיב לקסיוס ככה? איי, ביום

          שברוטוס יֵיעשה חמדן כל כך

          להתקמצן על כמה אגורות

          שחוקות לחברים, אֵלים, תכינו

          את הברקים ותמחצו אותו

          קצוץ!

קסיוס:               אנ' לא סירבתי לך.

ברוטוס:                                           סירבת.

קסיוס:  זה לא נכון. טפש מסר  לך

          את התשובה שלי. ברוטוס שבר

          לי את הלב. חבר צריך לשאת

          את החולשות של החבר שלו,

          ברוטוס את החולשות שלי מגדיל

         פי שתיים.

ברוטוס:                   לא, רק כשאתה מנצל

          אותן נגדי.

קסיוס:                   'תה לא אוהב אותי.

ברוטוס:  אנ' לא אוהב את הפגמים שלך.

קסיוס:   חבר פגמים כאלה לא רואה.

ברוטוס:  חנפן – הוא לא רואה, אפילו אם

          הם עצומים כמו הר אולימפוס.

קסיוס:   אנטוניוס, בוא, אוקטביוס-ילד, בוא,  

          כן, תנקמו בקסיוס ורק בו,

          כי קסיוס כבר מותש מן העולם:

          שנוא על זה שהוא אוהב, ננגח

          ביד אחיו, נזוף כמו עבד; כל

          פגמיו נצפים ונרשמים ואז

           משוּננים בעל-פה בכדי לירוק

          לי אותם בפרצוף. אפשר לבכות

          עד שתימס לי הנשמה! הנה

          זה הסכין שלי, זה החזה,  

          חשוּף; בִּפְנים יש לב, יקר מכל

          מִכְרה שבמעמקים, עשיר

          מכל זהב. אם אתה רומאי,

          עקור אותו. אני שלא נתתי

          לך זהב, נותן לך את הלב.

          הכה כמו שהכֵּית ביוליוס; כי

          ברור לי, גם כששנאת אותו –

          אהבת אותו יותר משאהבת

         אי פעם את קסיוס.

ברוטוס:                                    די עם הסכין.  

          תכעס כשאתה רוצה – לא נתרגש.

          עשה מה שתרצה, נקרא לְכל

          עלבון רק מצב-רוח. איי, רָתמו

          אותך לכבש, קסיוס, שסוחב

          ת'זעם כמו שאבן-צוֹר נושאת

           אש: אחרי מאמץ גדול מראָה

         ניצוץ חטוף, ותיכף מתקררת.

קסיוס:  מה, קסיוס חי להיות רק הבידור,

          השעשוע של ברוטוס שלו,

          כשקסיוס טֶרף לעצבים או צער?

ברוטוס:    טוב, גם אני דיברתי מעצבים.

קסיוס:    אתה מודה? תן לי את  היד שלך.

ברוטוס:    גם את הלב.

קסיוס:                           הו ברוטוס!

ברוטוס:                                           מה קרה?

קסיוס:     'תה לא אוהב אותי מספיק בכדי

          להיות סלחן כשהדם החם

          שקיבלתי מאמי מוציא אותי

          מכל שליטה?

ברוטוס:                          כן, קסיוס, מעכשיו,

         כשתהיה רגשי מדי עם ברוטוס

         שלך, אז הוא יאמר, " זה לא אתה

         אלא אמך", ויוותר לך.

          (נכנס משורר. [נכנסים גם לוציליוס וטיטיניוס])

משורר:    תנו להיכנס לראות את המפקדים.

          יש ביניהם חתול שחור; לא טוב

          שהם לבד.

לוציליוס:                לא, לא תִּראה אותם.

משורר:   רק מוות יעצור אותי.

קסיוס:   מה זה? מה העניין?

משורר: בושה, מפקדים, מה יש לכם בראש?

                  תנו יד, אתם צריכים רק לאהוב;       

                  אני זקן מכם, שמעו לי טוב. 

קסיוס: הה-הה, הפַּלְסְפָן חורז גרוע.

ברוטוס: לך תסתלק, פרצוף חצוף, 'סתלק.

קסיוס:   וותר לו, ברוטוס, הוא כזה וזהו.

ברוטוס:   אני אתן לו זכות פינטוז כשהוא

          יידע את מקומו. מה הצבא

          צריך כאלה לולייני פזמון? 

          חבר, 'סתלק.

קסיוס:                            עזוב, עזוב, תלך.

          (יוצא המשורר)

ברוטוס:   לוציליוס וטיטיניוס, שהקצינים

          ינחו את הגדודים בסידורי

          לינה.

קסיוס:              ואתם תבואו, ותביאו

          אלינו את מֶסאלָה.

          (יוצאים לוציליוס וטיטיניוס)

ברוטוס:                             לוציוס! יין!

קסיוס:    לא ידעתי שאתה יכול לכעוס כל כך.

ברוטוס:  קסיוס, אני הרוס מיָם של צער.

קסיוס:   איזה מין פילוסוף אתה אם 'תה

          נופל מכל צרה מקרית?

ברוטוס:                                    איש לא

          מיטיב לשאת כך עצב. פורציה מתה.

קסיוס:  הה? פורציה?

ברוטוס:  היא מתה.

קסיוס:    איך לא נרצחתי כשפתחתי פֶּה

          עליך? איזו אבדה כבדה,

          שאין לסבול! בְּמה היתה חולה?

ברוטוס:   הלחץ שאני רחוק, מַפָּח-     

          הנפש מצבירת הכוח של

           אנטוניוס ואוקטביוס הצעיר -

          שעל זה נודע לי עם מותה – כל זה

          דִרדר אותה ליאוש, וכשהיתה

          בלי בנות הלוויה שלה, בלעה

          אש.

קסיוס:             ככה מתה?

ברוטוס:                               כן.

קסיוס:                                       איי, אלים!

          (נכנס לוציוס עם יין ונרות)

ברוטוס:   אל תדבר עליה עוד. תן יין.

          בזה, קסיוס, אקבור כל צל מחלוקת. (שותה)

קסיוס:    זאת השבועה שהלב שלי צמֵא לה.

          מלא ת'יין, לוציוס, שיגלוש.

          מהאהבה של ברוטוס אנ' יכול

          לשתות בלי גבול.

          (יוצא לוציוס. נכנסים טיטיניוס ומסאלה)

ברוטוס:   טיטיניוס, בוא. ברוך הבא, מסאלה.

          עכשיו נשב קרוב לנר הזה    

          פה ונדון במה שהכרחי.

קסיוס:    פורציה, את הלכת?

ברוטוס:                                מספיק, אני

          מבקש ממך. קיבלתי מכתבים,

          מֶסאלה, שאוקטביוס הצעיר

          ואנטוניוס שועטים אלינו עם

          צבא עצום, שהם מְכוונים לקראת

          פיליפּי.

מסאלה:             לי כתבו דברים דומים.

ברוטוס:   ומה עוד?

מסאלה:  שבאמצעות חוקי חירום, שלילת

          זכויות, אוקטביוס, לפידוס ואנטוניוס

          הוציאו להורג מאה סנאטורים.

ברוטוס:  פה יש הבדל בין הדו"חות שלנו.

          לי יש דיווח על שבעים סנאטורים

          מתים על פי חוק החירום, אחד

          מהם הוא קיקרו.

קסיוס:                                 גם קיקרו?

מסאלה:   הוא מת, על פי אותם חוקי חירום.

          קיבלת מאשתך מכתב, כבודו?

ברוטוס:   לא, מסאלה.

מסאלה:  ולא כתבו לך שום דבר עליה?

ברוטוס:   כלום לא, מסאלה.

מסאלה:                              זה בעיני מוזר.

ברוטוס:   למה אתה שואל? לְךָ כתבו?  

מסאלה:   לא, אדוני.

ברוטוס:   אם אתה רומאי, תגיד לי תָ'

          אמת.

מסאלה:                 אז תקבל כמו רומאי

          את האמת שאגיד: זה וודאִי,    

         היא מתה, ובדרך מוזרה.

ברוטוס:  שלום לך, פורציה. אנחנו חייבים

          למות, מסאלה. אם חשבתי כבר

          שפעם היא תמות, אני יכול

          לשאת את זה בסבלנות עכשיו.

מסאלה:  כך איש גדול נושא אבדן גדול.

קסיוס:   אני בקיא כמוך בַּתורה

          הזאת, רק לא הייתי מסוגל

          לשאת זאת ככה.

ברוטוס:                            טוב, לעבודה

          שבַּחיים. מה דעתכם לצעוד      [/ של החיים. מה דעתכם לצעוד]

          'חת-שתיים לפיליפּי?

קסיוס:                                בעיני

          זה לא נראֶה.

ברוטוס:                     מאיזה טעם?

קסיוס:                                             זה:

          עדיף שהאויב יחפש אותנו,

          כך הוא יבזבז את כוחותיו, יתיש

          את חייליו, יביא על עצמו נזק,

          בזמן שאנחנו, בלי תזוזה, נבוא

          רעננים, עם כושר ובמרץ.

ברוטוס: מול כל נימוק טוב יש נימוק יותר טוב:

          האנשים שבין כאן לפיליפּי

          מראים כלפינו רק חיבה כפויה,

          עוזרים באספקה כמה שפחות.

          כשהאויב יצעד לו ביניהם, 

          יוסיף אותם למספרו, יבוא

          נגדנו מתוגבר, מרוּענן

          ומעוּדד; יתְרון כזה נמנע

          ממנו אם נבוא נגדו בפיליפי,

          והאנשים האלה בְּגבֵּנוּ.

קסיוס:    שמע לי, אחי.

ברוטוס:                         סליחה, ברשותך.

          קחו בחשבון מלבד זאת שניצלנו

          את ידידינו עד לַמקסימום.  

          הלגיונות שלנו הם גדושים,

         המטרה בשלה. האויב גדֵל

          מיום ליום; אנחנו - בַּפסגה -  

          כבר מוכנים לרדת. יש סוג של

          גאוּת בעסקים של בני-אדם,

          שאם תופסים אותה בַּשיא, תוביל

          קדימה לַמזל; אם מחמיצים,

          כל המסע של חייהם סופו

          בְּמים רדודים ואומללות.

          עכשיו אנחנו על הגל, צריך

         ללכת עם הזרם כל עוד הוא

          לטובתנו, או להפסיד את כל

          הסיכויים.

קסיוס:                  אז לךְ עם הרצון,

          ואנחנו נצטרף, נפגוש אותם

          בפיליפי ראש בראש. 

ברוטוס:                              אישון הלילה

          זחל אלינו לשיחה, והטבע

          חייב לַהכרֶח מס שינה סמלי.     

          יותר אין מה לומר.

קסיוס:                             אין. לילה טוב.

          והשכמה מוקדמת, ולדרך.

          (נכנס לוציוס)

ברוטוס:  לוציוס. חלוק.

          (יוצא לוציוס)

         כל טוב, מסאלה טוֹב.

         טיטיניוס, לילה טוב. קסיוס אציל,

          אציל, ליל מנוחה, שַן טוב.

קסיוס:                                        הו אח

         שלי יקר, זה לילה שהתחיל

          גרוע. לְעולם שלא יפריד

          סכסוך כזה בין הנשמות שלנו.

          אה, ברוטוס? לְעולם לא.

          (נכנס לוציוס עם החלוק)

ברוטוס:                                הכל טוב.

קסיוס:    ליל מנוחה, אדון.

ברוטוס:                                ליל מנוחה,

          אח.

טיטיניוס, מסאלה: ברוטוס, ליל מנוחה.  

ברוטוס:                                       כל טוב, כולם.  

          (יוצאים קסיוס, טיטיניוס, מסאלה)

          תן לי את החלוק. איפה הכלי

          שלך?

לוציוס:              בָּאוהל פה.

ברוטוס:                               מה, 'תה מדבר

          מתוך שינה? מסכן, לא מאשים

          אותך. שעות שאתה ער כבר. קרא

          לקלאודיו ולכמה אחרים. שהם

          יִשְנו על כריות אצלי באוהל.

לוציוס:  ווארוּס וקלאודיו!

          (נכנסים ווארוס וקלאודיו)

ווארוס:   אדוני קורא?

ברוטוס:  בבקשה מכם, שִכבו אצלי

          באוהל ותשנו. יכול להיות

          שבקרוב אעיר אתכם לאיזו

          שליחות לאחי קסיוס.

ווארוס:                                 לרשותך,      

          נעמוד ונחכה שתפעיל אותנו.  

ברוטוס:  בשום אופן, אנשים טובים. שִכבו.

          אולי עוד אתחרט בסוף. אה, לוציוס,

          הנה הספר שכל כך חיפשתי:

          שמתי אותו בַּכּיס של החלוק.

לוציוס:   ידעתי שלא נתת לי, אדון.

ברוטוס:  סליחה, ילדון טוב. אני לא מרוכז

          בכלל. אתה יכול עוד להחזיק

          קצת ת'עיניים הכבדות, לפרוט

          לי על הכלי איזה ניגון או שניים?

לוציוס:    אם זה ינעים לך, כבודו.

ברוטוס:                                    מאד, 

          ילדון. אני מטריד אותך מדי,

          אבל אתה נותן בחפץ לב.

לוציוס:   זאת חובתי, אדון.

ברוטוס:  חובה חובה, בכל זאת לילה. דם

          צעיר צריך לנוח, זה ידוע.

לוציוס:   ישנתי כבר, אדון.

ברוטוס: יפה מאד, ואתה תישן שוב. לא

          אחזיק אותך הרבה פה. אם אֶחיה,

          אהיה אליך טוב.

          (מוזיקה, ושיר)

            איזה ניגון רדוּם. אח, השינה

          הרצחנית! את מניחה שרביט

          עופרת על הנערון שלי

          שמנגן לך? לילה טוב, חמוד.

          לא אתאכזר ואעיר אותך. אם רק

          יצנח לְךָ הראש, תשבור ת'כלי.

          אקח אותו ממך; ולילה טוב,

          ילדון טוב. רגע, רגע, באיזה דף    

          הפסקתי ת'קריאה? זה זה, נדמה לי.

          (נכנס רוח קיסר)

          הנר הזה קלוש. הה! מי זה בא?

          חולשת עיני יוצרת כנראה

          את היצור המסויט הזה.

          הוא מתקדם אלי. אתה דָּבָר

          קיים? אתה איזה אל, או מלאך,

          או שד, שבגללך הדם שלי

          קופא, והשיער סומר? אמור

          לי מה אתה.

רוח:  הרוח הרעה שלך, ברוטוס.

ברוטוס:    לָמה הגעת? 

רוח:                          להגיד לך

          שבפיליפי אתה תִּראה אותי.

ברוטוס:   טוב; אז אראה אותך שנית?

רוח:    כן, בפיליפי.

ברוטוס:  טוב, אז אראה אותך שוב בפיליפי.

          (יוצא הרוח)

            עכשיו כשהסתלקת יש לי אומץ.

          בא לי לדבר אתך עוד, רוח רע.

          היי, לוציוס, ווארוס, קלאודיו, להתעורר!

          קלאודיו!

לוציוס:  המיתרים, אדון, לא מכוּונים.

ברוטוס:  נדמה לו שהוא עדיין מנגן.

          לוציוס, תקום.

לוציוס:    אדון?

ברוטוס:   חלמת, לוציוס, שצעקת ככה?

לוציוס:    אדון, אנ' לא יודע שצעקתי.

ברוטוס:   צעקת, כן. ראית משהו?

לוציוס:  כלום לא, אדון.

ברוטוס:  תלך לישון שוב, לוציוס. קלאודיו, היי,

           אתה, חבר, לקום!

ווארוס:                               אדון?

קלאודיו:                                           אדון?

ברוטוס:   על מה צעקתם כך מתוך שינה?

שניהם:    צעקנו?

ברוטוס:                  כן. ראיתם משהו?

ווארוס:     אני כלום, אדוני.

קלאודיו:                            גם לא אני.

ברוטוס:   לכו מִסְרוּ ד"ש לאחי קסיוס.

          אמרו לו שיזיז את כוחותיו

          דבר ראשון בבוקר, ואנחנו

          נבוא בעקבותיו.

שניהם:                            מאה אחוז.

יוצאים.