שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי הרביעי חלק א' - מערכה 5, תמונה 3 קדימה >

המלך נכנס עם כוחותיו. הם חוצים את הבמה. תרועת קרב. אז נכנסים דאגלס וסר וולטר בלאנט (הלבוש בבגדי המלך).

 

בלאנט:  מהו שמך, אתה שמתנפל עלי?

          איזה כבוד תשיג בתקיפתי?

דאגלס:   אז דע ששמי הוא דאגלס,

          ואני רודף אותך בשדה-הקרב

          כי יש אומרים לי שאתה המלך.

בלאנט:   אומרים לך אמת.

דאגלס:   לורד סטאפורד כבר שילם היום ביוקר

          על הדמיון לך, כי במקומך,

          המלך הנרי, חרב זו גמרה 

          אותו. כך היא תגמור אותך, אילו

          לא תיכנע להיות שבוי לי.

בלאנט:                                      לא

          נולדתי להיכנע, סקוטי שחצן;

          תמצא פה מלך שינקום על מות

          לורד סטאפורד.

          (הם נלחמים. דאגלס הורג את בלאנט. אז נכנס דורבן-חם)

דורבן-חם:  אח דאגלס, לוּ נלחמת בזמנו

          נגדי כך, לא יכולתי להגיד

          שהבסתי סקוטי.

דאגלס:                           זה גמור. ניצחנו.

          הנה מוטל בלי נשימה המלך.

דורבן-חם:   איפה?

דאגלס:    פה.

דורבן-חם:  זה, דאגלס? לא. אני מכיר היטב

          את הפנים. אביר אציל היה.

          שמו היה בלאנט, המחופש לַמלך.  

דאגלס (לגופת בלאנט): מוקיון ילך עם נשמתך, לאן ש.

          קנית תואר לא לך ביוקר.

          למה אמרת לי שאתה מלך?

דורבן-חם:   המלך שֹם רבּים בַשטח עם

          בגדיו.

דאגלס:               בְּחרב זו ארצח לו את   

          כל הבגדים, אקטול ת'מלתחה 

          שלו, פריט פריט, עד שאפגוש

          ת' מלך.

דורבן-חם:              הלאה, בוא, בלי רגיעה! 

          הנצחון בִּטווח של נגיעה.

          (יוצאים.

       תרועה. נכנס פלסטאף לבדו)

פלסטאף:   אם בלונדון הייתי מתגלגל לי כמו כדור, פה אני משקשק לי מכדור. פה לא שוחטים אותך במחירים, פשוט שוחטים אותך. הלו, מי אתה? סר וולטר בלאנט. הנה לכם כבוד. שום פילוסופיות. אני בוער כמו עופרת מותכת, וגם כבד כנ"ל. אלוהים שישמור אותי מעופרת; מספיק לי המשקל של המעיים שלי. הובלתי את הדגנרטים שלי לאיפה שקוצרים אותם; מכל המאה-וחמישים שלי נשארו אולי שלושה, והם בכניסה לעיר מקבצים נדבות לַחיים.

          (נכנס הנסיך)

              אבל מי בא פה?

נסיך:    מה, 'תה עומד פה מתבטל? תן לי 

               את חרבך. אינסוף אישים גדולים 

               שוכבים, מזון לנשרים, תחת

               פרסות אויב שחצניות, ועל

               מותם עוד לא נקמו. בבקשה, תן לי

               את חרבך.

פלסטאף:   איי האל, בבקשה ממך, תן לי רגע לנשום. הסולטן הטורקי לא חצב על ימין ועל שמאל כמוני היום. אני שילמתי לפֶּרסי חשבון סופי - במזומן.

נסיך:    והוא מוכן ומזומן באמת

               לגמור אותך. בבקשה תן לי

               את חרבך.

פלסטאף:   לא, מול פני אלוהים, האל, אם פרסי חי אתה לא מקבל את חרבי. אבל קח את האקדח שלי אם אתה רוצה.

נסיך:   תן.  מה, הוא בנרתיק?

פלסטאף:   כן, האל, הוא חם; הוא חם. הוא יעשה מצבא שלם לבן.

               (הנסיך שולף אותו ומגלה שזה בקבוק לבן)

נסיך:        זה זמן להתלוצץ ולהתמזמז?

               (משליך עליו את הבקבוק ויוצא)

פלסטאף:   טוב, אם פֶּרסי חי אני פורס אותו. אם הוא יבוא לי בדרך - שיהיה; אם הוא לא,  אז אם אני זז לכיוון שלו מרצון, שיעשה ממני קציצות. אני לא אוהב כבוד מגחך כזה כמו של סר וולטר. תנו לי חיים, ואם אני יכול להציל אותם, שיהיה. אם לא, הכבוד יהיה אורח לא קרוא, וזה הסוף.

               (יוצא עם גוויית בלאנט)


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי הרביעי חלק א' - מערכה 5, תמונה 3 קדימה >