שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס דורבן-חם, קורא מכתב.

 

דורבן-חם: "אבל מצדי, אדוני, הייתי בהחלט שמח להיות שם, בהתחשב באהבה שאני רוחש לביתכם." הוא היה שמח; אז למה הוא לא? בהתחשב באהבה שהוא רוחש לביתנו! הוא מראה פה שהוא אוהב את האורווה שלו יותר מאשר את הבית שלנו. בוא נִראה עוד קצת. "המטרה שאתה נוטל על עצמך היא מסוכנת" – נו ברור: מסוכן להצטנן, לישון, לשתות; אבל אני אומר לך, אדון טמטום, מתוך הַדרדר הזה סכנה אנחנו קוטפים את הפרח הזה בטחון. "המטרה שאתה נוטל על עצמך היא מסוכנת, הזמן עצמו לא יציב, וכל התכנית שלך קלושה מדי במשקל מול אופוזיציה גדולה כל כך." ככה אתה אומר; ככה אתה אומר? אז אני אומר לך בחזרה שאתה גדי פחדן וכלי ריק, ואתה משקר. איזה אפס-מוח זה!  בחי אלוהים, התכנית שלנו הכי טובה שיכלה להיות, החברים שלנו נאמנים ויציבים; תכנית טובה, חברים טובים, והכל מבטיח; תכנית מצוינת, חברים טובים מאד. איזה מנוול נפש-קֶרַח זה! הארכיבישוף מיורק בעצמו בעד התכנית ונתיב הפעולה. לעזאזל, אם הייתי עכשיו ליד הכלב הזה, הייתי מפצפץ לו את המוח עם מניפת הליידי אשתו. מה, אין לנו את אבא שלי, את דודי ואת עצמי, את לורד מורטימר, את הארכיבישוף מיורק ואת אוֹוֶן גלֶנדאוור? ואין לנו, נוסף לזה, את הלורד של דאגלס? אין לי בידיים את כל המכתבים מהם, לפגוש אותי עם נשק עד התשיעי בחודש הבא, וחלקם לא יצאו כבר לדרך? איזה מנוול כופר זה! אפיקורוס! הה, חכו תראו, מרוב צייתנות של פחד ולב קר-קרח הוא עוד יפנה למלך ויפרוש לו את כל המהלכים שלנו! אח, הייתי חותך את עצמי לשניים ומכניס לעצמי בוקס שחשפתי לדייסת-חלב כזה מבצע כל כך נשגב! שיישרף חיים! שיספר למלך. אנחנו מוכנים. אני אצא לדרך הלילה.

               (נכנסת אשתו)

              מה קורה, קייט? אני חייב לעזוב אותך תוך שעתיים.  

ליידי פֶּרסי: הו בעל טוב שלי, למה אתה

            לבד כך? מה אָשַמְתי שאני

            שבועיים מנודה ממיטת הָרִי

            שלי? בעל מתוק, אמור לי מה

            מרחיק ממך והלאה תיאבון,

            ועונג, ושינה יקרה מפז?

           למה אתה משפיל עיניים ארצה,

           נדרך פתאום כשאתה יושב לבד?

           למה אזל מלחייךָ דם,

          למה את אוצרותי וזכויותי     [/ למה מסרת את אוצרי ואת

           בך מסרת להגיגים כבדי- / זכותי בך לְחיבוטים כבדי-]      

          עיניים ועגמומיות נרגזת?

          צפיתי בך נם לא נם, שמעתי

          איך אתה ממלמל מעשיות

          על מלחמות ברזל, נותן פקודות

          לַסוס המזנק שלך, צועק

         "אומץ! לִשדה-הקרב!" דיברת על  

         תְקיפוֹת ונסיגות, על אוהלים,

          שוחות, על ביצורים, גבולות, חומות,

          על תותחים, תחמושת, חומר נפץ,

          על כופר של שבויים, על חללים,

          על כל התפניות של קרב פְּראי.

          לבך היה כל כך בְּמלחמה,

          כל כך הסעיר אותך בתוך שינה,

          שאגלי זיעה נצבו על מצחך

          כמו בועות בנחל שהוטרד,

          ועל פניך צצו הבעות

          זרות ומוזרות, כמו כשעוצרים

          את הנשימה לקראת זינוק של פתע.

          מה כל זה מבשר? רובץ לו על  

          אישי עניין כבד, ועלי לדעת

          מה זה, אם לא - הוא לא אוהב אותי.

דורבן-חם:   היי!

          (נכנס משרת)

                      גיליאם עם המכתבים יצא?

משרת: יצא, כבודו, לפני שעה.

דורבן-חם:   באטלר הביא סוסים מקצין

          הפלך?

משרת:            סוס אחד - ממש הָרֶגע.

דורבן-חם:  איזה? את קיס? כזה קצוץ אוזן, לא?

משרת: זה זה, כבודו.

דורבן-חם:                    הקיס זה יהיה

           לי כס. טוב, כבר ארכב עליו. תקווה,

          זו סיסמתנו! אֶסְפֶּרָאנְס! תגיד

          לבאטלר שיוביל אותו לַפּארק.

          (יוצא המשרת)

ליידי פרסי:    אבל תקשיב לי, איש שלי.

דורבן-חם:                                          אשה

          שלי, מה את אומרת?

ליידי פרסי:                           מה

          נושא אותך מכאן?

דורבן-חם:                         הסוס שלי,

          מה, אהובה, הסוס שלי.

ליידי פרסי:                             לךְ לךְ,

          שימפנז ראש-משוגע! עקשן כמו סוס

          ומחוּמם כמו חמוס! לא-לא,

          אני אדע מה אתה מתכנן,

          כן, הארי, ועוד איך אדע. יש לי

          חשד שמורטימר אחי בוחש

          בקשר לתביעה שלו לכתר,

         והוא קרא לך לתת גיבוי 

          למבצעיו; אך אם אתה הולך -

דורבן-חם:  עד שם ברגל? אתעייף, חמודה.

ליידי פרסי: די, תוכּי, די, ענה לי כבר פשוט

          על מה שאני שואלת. בחיי,

          אני אשבור לך ת'זרת, הארי,

          אם לא תגיד לי בכל דָּבר אמת.       

דורבן-חם:  לעוף, לעוף, נדנוד. אוהב? אנ' לא

            אוהב אותך. לא 'כפת לי ממך, קייט.

          זה לא עולם למשחקי בובות

          ודִבְקוּקֵי שפתיים. תנו לנו

          אפים זבי דם, תנו, וגולגולות 

          מפוצפצות - אנחנו כבר נפיץ  

          אותם כללית - אח, נו, הסוס שלי! -

          מה את אומרת, קייט? מה את רוצה

          ממני?

ליידי פרסי:         אתה לא אוהב אותי?

          אתה באמת לא? יופי, אל תאהב,

           ואם אינך אוהב אותי, אני

          גם לא אוהַב אותי. לא-לא, תגיד

          לי אם אתה מדבר בצחוק או לא.

דורבן-חם:  באה לראות אותי רוכב?

          וכשאהיה על גב סוס, אשבע

          שאני אוהב אותך אינסוף. אבל

          תקשיבי, קייט. אל תחקרי אותי

          לאן אני הולך, גם לא מדוע.

          לאן שאני חייב, אני חייב,

          ו, לסיכום, אני חייב הערב

          לעזוב אותך, קייט מתוקה. אני

          יודע שאת חכמה, אבל

          לא חכמה יותר מ"רעייה

          של הארי פרסי". את נאמנה,

          נכון, אבל - אשה. ובעניינים

          של סוד אין גברת אמינה ממך,

          כי אני בטוח בהחלט שלא

          תפצי פה על מה שאת לא יודעת.

          עד כאן אני סומך עלייך, קייטי.

ליידי פרסי:   איך! עד כאן?

דורבן-חם:   לא פסיק יותר. אבל שמעי לי, קייט.

          באשר אלך, גם את שם תימצאי.

          אצא היום, ואַת - מחר תצאי. 

          זה יספק אותך, קייט?

ליידי פרסי:                              בלית ברירה.

          יוצאים.