שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי הרביעי חלק א' - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >

נכנסים הנסיך מווילס וסר ג'ון פלסטאף.

 

פלסטאף:   שמע-נא, הל, מה השעה עכשיו ביום, בַּחוּרֹצ'וּק?   

נסיך:   אתה כל כך נפוח-שכל מלגימות לָבן עתיק, ומפרימת כפתור אחרי האוכל, ומשינה על ספסלים אחרי-צהריים, ששכחת לשאול באמת מה שבאמת אתה צריך לדעת. מה אכפת לך לעזאזל מה השעה ביום? מילא אם שעות היו כוסות לָבן, ודקות עופות צלויים, ושעונים לשונות של זונות, ומחוגים שלטים של בית-שיגול, (/ בתי-זירגוג) והשמש בכבודה נקבה חמה במשי-צבע-להבה, אבל אחרת אני לא מבין למה לך לטרוח לברר מה שעת היום.

פלסטאף:  יש בזה בהחלט משהו, הל, כי אנחנו מרימי הארנקים הולכים לפי הירח והכוכבים, ולא לפי "כדור האש, אביר האור". ואני מבקש ממך, קֹשקֹש מתוק, כשאתה תהיה מלך, שאלוהים ינצור את חסדך - אני צריך לומר את "מלכותך", כי חסד אין לך בכלל -

נסיך:  מה, בכלל?

פלסטאף:   לא, שכה אני אחיה, שום חסד, בכלל, אפילו לא חוט של.

נסיך:  שמענו! לפואנטה, לפואנטה.

פלסטאף:    אז-ובכן, קשקש מתוק, כשאתה תהיה מלך, אל תיתן שאנחנו, נצלנֵי הלילה, נכוּנֶה עצלנֵי היום. שיקראו לנו אצילי הצל, יקירי הירח, בני הערבּיים, ושיעשו אותנו לאות ולמשל, כי אנחנו נמשלים - כמו הים - בידי גבירתנו הלבנה, הרמה והתמה, שתחת חסותה אנחנו מִתְגִנְבְבים.  

נסיך:  יפה אמרת, וגם הנמשל תופס, כי המזל שלנו אנשי הירח כולו גאות ושפל כמו הים, כי הוא נשלט, כמו הים, בידי הירח. הנה לדוגמה: ארנק זהב שנגנב בלי-חת בליל יום ב' בוזבז בבת-אחת בבוקר יום ג'; הושג בצרחות "לרוקן כיס!" בוזבז בצווחות "לרוקן כוס!" רגע אנחנו בתחתית הסולם, ותוך רגע גואים עד לגדות הגרדום.

פלסטאף:  בחי אלוהים, אמת אמרת, בחוּרֹצ'וּק - ומה תגיד על המוזגת בפונדק, לא נקבונת חמודונת?           

נסיך:  זבת זיבה ודבש, סנדק פונדק שלי. ומה תגיד על מדֵי שוטר, זה לא מלבוש חמוד ועמיד כמו מאסר עולם?

פלסטאף:  מה-זה, מה-זה, קשקש בן-קש? מה זה החידודים-וחזיזים האלה? מה בשם כל השדים לי ולמדֵי שוטר?

נסיך:   נו, ומה בשם כל הרוחות לי ולמוזגת בפונדק?

פלסטאף:  בכל זאת סילקת אצלה חשבון יותר מפעמיים-ומעלה.

נסיך:   ביקשתי ממך פעם לשלם על עצמך?

פלסטאף:   לא, מה שנכון נכון, אתה תמיד שילמת על הכל שם.

נסיך:   שם ואיפה לא, עד כמה שהשיג המטבע שלי, ואיפה שהוא לא השיג השתמשתי באשראי שלי.

פלסטאף:    נכון, והשתמשת ככה שאם לא היה ברור לכל קוץ שאתה יורש הכס... - אבל תן לי לשאול, קשקש מתוק, היעמדו באנגליה עצי תליה כשאתה תהיה מלך? ונחישות-הנפש תקורקס כמו היום במעצור החלוד של הליצן התרח מר חוק? אתה, כשתהיה מלך, שלא תתלה גנב.

נסיך:   לא-לא, אתה תתלה.

פלסטאף:   באמת? אח, עילאי! בחי אלוהים, אני אהיה שופט חרוץ!

נסיך:    כבר אתה חורץ משפט שקר. התכוונתי שאתה תופקד על תליית הגנבים, ותהיה תליין עילאי.

פלסטאף:   יפה, הל, יפה, ובמובן מסוים זה מתגלץ' על האופי שלי ממש כמו לשרוץ במסדרונות הארמון, תאמין לי.

נסיך:   כדי לזכות במענק בְּמקרה? 

פלסטאף:  מענק של תליין לא תלוי בַּמקרה, הוא תלוי בַּתלוי. - איי פָקָקְטוס, אני היום עגום כמו חתול סמטאות או דוב מרקד.

נסיך:   או אריה זקן או גיטרה של אוהב.

פלסטאף:    כן, ומיוסר כמו ניסור של חמת חלילים.         

נסיך:   מה תגיד על "עכור כמו עכבר", או "מייבב כמו ביוב"?

פלסטאף:  יש לך דימויים ממש לא-טעימים, ובתור נסיך מתוק אתה חרזן  מאד חריין. אבל, הל, במטותא, אל תטריד אותי יותר בקשקושתא. הלוואי אלוהים שאתה ואני היינו יודעים איפה אפשר לקנות מלאי של שמות טובים. לורד זקן מהמועצה פתח לי פה עליך ברחוב לפני יום-יומיים, אבל אני לא שמתי עליו; אם כי הוא דיבר מאד בחוכמה; אבל אני לא התייחסתי; אם כי הוא דיבר בחוכמה ועוד ברחוב.

נסיך: טוב עשית, כי איך כתוב, החוכמה מתרוננת ברחובות ואין מקשיב.

פלסטאף:  אח, לך יש אמרה ארורה לכל מאורע, ואתה יכול בהחלט להשחית קדוש. אתה עשית לי הרבה נזק, הל; שאלוהים יסלח לך על זה. לפני שהכרתי אותך, הל, לא הכרתי כלום ולא ידעתי כלום, ועכשיו, אם בן-אדם צריך לומר אמת, אני לא טוב יותר מאחד הרשעים. אני חייב להיגמל מהחיים האלה, ואני אגמל. בחי אדוניי, אם לא - אני נבל. אני לא אלך לגיהינום בשביל אף בן-מלך בעולם התרבותי.

נסיך:  איפה נרים איזה ארנק מחר, ג'ק?

פלסטאף:  חי זומזום, איפה שתרצה, בחורצ'וק. אני בעסק. אם לא, קרא לי נבל ותשפיל אותי.

נסיך:   אני מזהה תיקון גדול בחייך, מתפילות לגניבת ארנקים.

פלסטאף:  מה ל'שות, הל, זה היעוד שלי; זה לא חטא שבן-אדם יעמול למען היעוד שלו.     

          נכנס פוינז.

פוינז! עכשיו נדע אם גאדזהיל בישל איזה פשיטה. אח, אם בני-אדם זוכים בגאולה ממעשים טובים, איפה יש בגיהינום מספיק אש בשבילו? זה מלך מלכי המלוכלכים, הנבל הכי אוניברסל שאי פעם צעק "סטופ!" לאיש ישר.

נסיך:   גוּד-בוקר, נד.

פוינז:    גוּד-בוקר, הל מתוק. - מה אומר מסיה כּיפּור? מה אומר סר ג'ון ליטר-ליקר, ג'ק? מה חדש בינך לשטן בנוגע לנשמה שלך, שמכרת לו בַּצום האחרון בעד כוס יין פורטוגזי ורגל עוף קרה?

נסיך:   סר ג'ון עומד בדיבורו. השטן יקבל את הסחורה שלו, כי איך אומר הפתגם? יין תחת יין ושד תחת שד. והוא לא בן-אדם שיפר פתגמים.

פוינז (לפלסטאף): אז אתה מקולל, שאתה עומד בדיבורך עם השטן.

נסיך:      אחרת הוא היה מקולל שהוא עובד על השטן. [/ שהוא רימה את השטן.]

פוינז:    אבל יְלָדוּדֶס, ילדודס שלי, מחר על הבוקר - ארבע גג - בגבעת גָד, יש עולי-רגל, עולים לקנטרברי עם שקים כבדים, וסוחרים רוכבים ללונדון עם ארנקים שמנים. יש לי מסכות לכולכם; לכם יש סוסים משלכם. גאדְזְהיל ישן הלילה ליד הגבעה. אני הזמנתי ארוחה ליד השוק בעיר. נוכל לעשות את זה נקי-חלק בלי למצמץ. אם אתם באים, אני אסתום לכם את הכיסים מלא בלירות; אם לא, תרבצו לכם בבית ושתיתלו.

פלסטאף:  הקשב-נא, נד-נוֹד, אם אני רובץ בבית ולא בא, אני אתלה אותך על שאתה כן בא.

פוינז:    אה כן, גוּצי?

פלסטאף:  הל, אתה בעסק?

נסיך:    מי? אני? לשדוד? אני גנב? לא אני, שכך יהיה לי טוב.

פלסטאף:  אין בך שום יושר, גבריות או רוח צוות, וגם לא יצאת מדם מלכותי, אם אתה לא מעיז לזוז בשביל עשר שילינג.

נסיך:   אז טוב, פעם אחת בחיי אני אהיה קפריזי.

פלסטאף:  בדיוק, מה שאמרת.

נסיך:    בקיצור, יהיה מה שיהיה, אני ארבוץ בבית.

פלסטאף:  בחי אדוניי, אז אני אהיה בוגד כשאתה תהיה מלך.

נסיך:    לא אכפת לי.

פוינז:    סר ג'ון, בבקשה תשאיר אותי עם הנסיך פרטי. אני אנמיק לו כאלה נימוקים להרפתקה הזאת שהוא יבוא.

פלסטאף:  טוב, שאלוהים ייתן לך את רוח השכנוע ושייתן לו את אוזן השימוע, שמה שאתה תדבר ישפיע ושמה שהוא ישמע – יאמין. ככה נסיך אמת יהיה, למען הבידור, גנב שקר, כי לפשעים המסכנים של הדור הזה חסר פרצוף על רמה. שלום-שלום. תמצא אותי ברחוב איסטצ'יפ מול השוק.

נסיך:    שלום, אביב בסתיו; שלום, סגריר קיצי.

              יוצא פלסטאף.

פוינז:   שמע, אדון שלי יקר דבש, בוא תרכב איתנו מחר. יש לי תעלול שאני לא יכול לעולל לבד. פלסטאף, פֶּטוֹ, ברדול וגאדזהיל ישדדו את האנשים האלה שכבר הכנו להם מלכודת - אתה ואני לא נהיה שם - וכשהשלל יהיה אצלם, אם אתה ואני לא שודדים אותם - תחתוך לי את הראש הזה מהכתפיים.

נסיך:   איך נתפצל מהם כשנצא לדרך?

פוינז:  פשוט, נצא לדרך לפניהם או אחריהם ונקבע איתם מקום פגישה, שאליו נואיל בטובנו לא להגיע. ואז הם יצללו לַמבצע בעצמם, ואיך שישלימו אותו נתנפל עליהם.

נסיך:   אה-הה, אבל סביר שהם יכירו אותנו לפי הסוסים שלנו, הבגדים שלנו וכל הסימנים האחרים שלנו.

פוינז:  נא-נא-נא, את הסוסים שלנו הם לא יראו. אני אקשור אותם ביער. את המסכות שלנו נחליף אחרי שנעזוב אותם, ותקשיב, יש לי כיסויים מקנְבס גס, פיקס  להזדמנות כזאת, לכסות את המלבוש המוכר שלנו.

נסיך:    אה-הה, אבל אני פוחד שהם חזקים מדי עלינו.

פוינז:  טוב, שניים מהם - אני מכיר בתור הפחדנים הכי יד-ראשונה שהשתפנו אי פעם, ומה שנוגע לשלישי, אם הוא יילחם רגע אחד יותר ממה שנראה לו כדאי, אני שובת מנשק לנצח. הדובדבן של התעלול הזה יהיו השקרים אקסטרא-לארג' שהשמוק השמן הזה יספר כשניפגש בארוחת-הערב: איך הוא נלחם עם לפחות שלושים איש, איזה תכסיסים, איזה מהלומות, איזה סיכונים הוא שרד; וכשנוכיח את השקר הבדיחה שלנו תלבלב.

נסיך:    טוב, אני אבוא אתך. תדאג לנו לכל הציוד ההכרחי ופגוש אותי מחר בלילה ברחוב איסטצ'יפ מול השוק. שם אני אסעד. כל טוב.

פוינז:   כל טוב, אדון.

              יוצא.

נסיך:        מכיר אתכם כולכם, ואשאר

              עוד זמן מה בחיי הרִיק-בלי-גבול-

              ורסן שלכם. אבל בזה

              אני כמו השמש, המרשֶה

              לְעננים מטונפים לחסום

              יופיו מן העולם, כדי שמתי

              שיתחשק לו שוב להיות עצמו,

              כשהוא יחסר, יעיר התפעלות

              כפולה כשהוא יבקע מערפל

              עכור שלכאורה חנק אותו.

              אם כל יום בַּשנה היה יום חופש,

              בילוי היה מעיק כמו עבודה.

              אך הנדיר, כשהוא כבר בא - ברוך    

              הבא; אין תענוג כמו הפתעה.        

                                    [/ כשהנדיר מואיל לבוא - ברוך 

                                   / בואו; אין תענוג כמו הפתעה.]

              אז כשאשליך ממני הפקרות   

              זו, ואפרע חוב אשר לא הבטחתי,

              איך אתעלה על התדמית שלי,

              איך אשבש את כל הציפיות;

              כמו זוהַר של מתכת על הכביש,

              גאולתי תנצוץ מעל פגמי,

              תשבּה עיניים ותהיה יפָה

              כפול בזכות הרקע הכהה. 

              את אמנות החטא עוד אשכלל,  

              ואכפר כשאיש לא יפלל.

                  יוצא.


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי הרביעי חלק א' - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >