שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי הרביעי חלק א' - מערכה 3, תמונה 1 קדימה >

נכנסים דורבן-חם, וורסטר, לורד מורטימר ואוון גלֶנדאוור  .

 

מורטימר:  ההבטחות יפות, השותפים

               הם אמינים, והתקווה בפתח.      

דורבן-חם:  לורד מורטימר, גלֶנדאוור  חבר, תרצו לשבת? ודוד וורסטר - כולרה, שכחתי את המפה! 

גלֶנדאוור:  לא, הנה היא. שב, פֶּרסי, שב, ידיד,

               דורבן-חם - זה השם שכשמבטא 

               אותו המלך הוא מחוויר כולו,

               ומתפלל באנחה לראות

               אותך כבר בגן-עדן.

דורבן-חם:                           ואותך

               בגיהינום, כשהוא רק שומע את

               השם גלֶנדאוור.

גלֶנדאוור:                        לא מאשים אותו.

               בלידתי מָלאו פני השמיים

              צורות אש, לפידים של כוכבים;

               וכשיצאתי לעולם רעד

               כל בסיס האדמה כמו פחדן.

דורבן-חם:  נו מה, הוא היה רועד בעונה הזאת גם אם החתולה של אמא שלך היתה בדיוק ממליטה, למרות שאתה לא היית נולד.

גלֶנדאוור:  כשנולדתי רעדה, אני

          אומר, האדמה.

דורבן-חם:                   ואני אומר,

          לאדמה היה אתי ויכוח

          אם היא, כמו שנדמה לך, רעדה

          ממך.

גלֶנדאוור:            כל השמיים היו אש;

          האדמה רעדה.

דורבן-חם:                     אז כנראה

          היא רעדה לראות שמיים אש,

          ולא מפּחד שאתה נולדת.

          התלקחויות זרות ומוזרות

          פורצות בַּטבע בתקופות של חולי.  

          קורה שאיזו נפיחת אוויר,

          כלואה ברחם של האדמה 

          הפוריה, צובטת, מציקה

          לה, מטלטלת, מרוב מאמץ

          להיפלט, את סבתא אדמה

          ומפילה צריחים ומגדלים.

          כשנולדתָ, סבתא אדמה

          שלנו, שחטפה מיחוש כזה  

          בבטן, רעדה.

גלֶנדאוור:                    ממעטים,

          חבר, אני מוכן לסבול חוצפות

          כאלה. תן לי שוב לומר לך

          שכשנולדתי מצח השחקים

          נמלא צורות של אש, עִזים ברחו

          מן ההרים, ועדרים דרסו

          בחלחלה כל אחו. האותות

          האלה ציינו אותי בתור

          איש פלא אין דומה לו, כל שבילֵי

          חיי עדים: אני לא כאחד

          העם. מי, בין  גדרות הים אשר

          נושך את גדות וויילס, אנגליה וסקוטלנד,

          יהין לומר שהוא מורה שלי?

          בוא שלוף לי רק ילוד אשה אחד

          שיתחרה אתי בחתחתֵי

          כישוף, בניסויי המסתורין

          העמוקים שלי.

דורבן-חם:                     מה שבטוח,

          אף איש לא מדבר יותר טוב וולשית.

          אני הולך לאכול.

מורטימר:   די, פֶּרסי, גיס; אתה תטריף אותו.

גלֶנדאוור:  אני יכול לקרוא לבנֵי-רוחות

          מתהום דוּמָה.

דורבן-חם:                  זה גם אני יכול,

          או כל אחד, השאלה אם הם

          באים כשאתה קורא?

גלֶנדאוור:                             אני יכול,

          שמע, ללמד אותך לשלוט בַּשֵד.

דורבן-חם:   ואני יכול, שמע, ללמד אותך

          איך לבזות אותו: תאמר אמת.

          מכיר את זה? "אמור אמת ובוז

          לשד". אם יש 'ך כוח לזמֵן

          אותו, תביא אותו לכאן. אעיף

          אותו בבוז. הו כן, כל עוד תחיה,

          "אמור אמת ובוז לשד".

מורטימר:                                   די, די

          עם הפטפוט הלא-מועיל הזה.

גלֶנדאוור:     שלוש פעמים כבר הנרי בולינגברוק

          הרים ראש נגד עוצמתי; שלוש

          פעמים מגדות נהר הוַּויי, החול

          הטובעני של נהר הסֶבֶרְן, הוא

          נרמס תחתי ועף ניגף הביתה.

דורבן-חם:   ניגף נטול מגף, ועוד בגשם?

          איך הוא בשם השד לא הצטנן?

גלֶנדאוור:   הנה, זו המפה. שנחלק

          את זכויותינו כמוסכם, שליש-שליש?

מורטימר:   יש חלוקה צודקת ויפה,

          שלושה גבולות שווי-גודל. אנגליה,

          מנהרות סברן וטְרֵנְט עד כאן,

          מן המזרח והדרום, שלי;

          כל מה שמערבה, וויילס החל

          מחוף הסֶבֶרְן והאדמה

          הפוריה בתוך הגבול הזה,

          של אוֹוֶן גלֶנדאוור  ; - ו, גיס יקר,

          לך מה שנותר צפונית מטְרֵנט.

          טיוטה לַתלת-הסכם כבר ערוכה.

          כשכל איש יקבל עותק, חתום -

          את זה אפשר לסגור הלילה - כבר

          מחר, פּרסי, אתה, אני וכבוד

          לורד וורסטר יכולים לצאת לדרך

          לפגוש את הכוחות הסקוטים עם

          אביך, כמוסכם, בשְרוֹסְבֶּרי.

          חותני גלֶנדאוור   לא מוכן עדיין,

          אך יש שבועיים עד שנזדקק לו.

          (לגלֶנדאוור): בזמן זה תאסוף את חבריך,      

          האריסים שלך והאצילים.

גלֶנדאוור:   אחבור אליכם עוד הרבה לפני זה.

          אתי תבואנה הגברות, אשר

          מהן אתם צריכים כעת לחמוק

          ללא פרידה, כי פה יוגר ים של

          דמעות אם תיפרדו מנשותיכם.

דורבן-חם:   נדמה לי שחלקי, פה-פה, צפונית

          לבֶּרטון, לא שווה לחלקכם.

          תראו איך הנהר הזה נדחף

          לי וחותך לי את מיטב השטח,

          חצי-סהר עצום, פרור ענק.

          בַּנקודה הזאת אקים נגד

          הזרם סכר, והטְרֵנְט יזרום

          כסוּף, ישר ונוח בערוץ

          חדש. הוא לא יחוג שם עם חריץ

          עמוק כזה לשדוד לי עמק שֶפע.

גלֶנדאוור:   הוא לא יחוג? הוא כן. הנה. הוא חג.

מורטימר:   כן-כן אבל תראה שהוא הופך כיוון

          מצד שני סימטרית, ונוגס

          בחוף שלי כמו שלקח ממך. 

וורסטר:    בהשקעה קטנה הוא ינותב 

          לכאן, השטח הצפוני פה הֵנה,

          ומכאן הוא זורם לו ישר.

דורבן-חם:   אלך על זה. זאת השקעה קטנה.

גלֶנדאוור:   אנ' לא מסכים שהוא יוסט.

דורבן-חם:                                          אה לא?

גלֶנדאוור:    ולא תיגע בו.

דורבן-חם:                       מי יגיד לי לא?

גלֶנדאוור:    אני אגיד.

דורבן-חם:   אז תן לי לא להבין אותך; תאמר

          את זה בוולשית.

גלֶנדאוור:                       האנגלית שלי,

          לורד, היא טובה כמו שלך; אני

          חונכתי בחצר של מלך אנגליה,

          ובעלומַי חיברתי פזמונים

          לא מעטים לְנֶבל בסגנון

          אנגלי, והעשרתי בהחלט

          את השפה בסלסולַי, ברכה

          שאין בשום פנים לומר עליך.

דורבן-חם:   תודה לאל, על זה אני שמח.

          הייתי מעדיף להיות גור של

          חתול צוֹוֵח "מיאו" מאשר להיות

          איזה חרזן בלדות. מעדיף

          לשמוע פליז חלוד על מחרטה

          או חריקות גלגל על ציר, כלום לא   

          עולה לי ככה על העצבים

          כמו יִפיופֵי שירה. זה כמו איזה

          קרטוע מגושם של סוס צולע.

גלֶנדאוור:    כן, אז תסיט את הנהר.

דורבן-חם:  לא 'כפת לי. לְחבר ראוי אני

          אתן שטחים כפול שלושה מזה.

          אבל אם מדובר בעסקים,

          תקשיב לי טוב, אני אריב על חוט

          של שערה. הכל רשום? נצא כבר?

גלֶנדאוור:  יש אור ירח טוב. תוכלו לצאת 

          בלילה. אזרז את הכתבן,

          ואבשר לנשותיכם שאתם 

          יוצאים. הבת שלי, אוי, תשתולל 

          כמו מטורפת, היא כל כך כרוכה

          אחרי המורטימר שלה.

          (יוצא)

מורטימר:    פֶּרסי, בושה איך אתה מעצבן

          את החותן שלי.

דורבן-חם:                      מה לעשות.

          הוא לפעמים מטריף אותי, כשהוא

          מתחיל להתנבא על חולד-הר

         ונמלה, על מרלין המכשף,

          ועל דְרקון ודג בלי סנפירים,

          גריפון חתוּך כנף, עורב קרֵח,

          אריה רובץ, חתול סומר וים

          כזה של בוקי-סרוקי שמוריד

          אותי מהפסים. תקשיב לי: הוא

          החזיק אותי תשע שעות אתמול

          בלילה ומנה לי קטלוג

          של כל שְמות השדים המשועבדים לו.

         אני המהמתי "הְמממ" ו"מה אתה

          אומר", אך לא הקשבתי לְמלה.

          אח, הוא מטרד כמו סוס עייף, נדנוד

          של האשה, בית עולה באש,

          יותר!  הייתי מעדיף לחיות      / יותר! לחיות רק על בצל ושום   

          רק על בצל ושוּם, בְּלוֹך נידח,    / בְּחוֹר עלוב עדיף לי מלזלול

         מאשר לשבת בבית-קיט עם     / מעדני מלכים באחוזת

          מעדני מלכים ולהקשיב לו.     / פאר ולהקשיב לו מְדבּר.     

מורטימר:   בינינו, הוא איש מצוין, משכיל,

          יודע ספר ובקיא בִּשְלל 

          תורות סוד ונסתר, אמיץ כמו

          אריה, טוב לב, נדיב כמו מִכְרות

          בהודו. להגיד 'ךָ משהו, גיס?

          הוא מכבד ת'מזג החמום

          שלך, ומרסן את הדחפים

          הטבעיים שלו כשאתה יוצא

          נגדו; כן, בחיי. נשבע לך,

          אין איש שיכול היה להתגרות

          בו כמו שאתה עשית בלי לחטוף

          תגובה כואבת וקשה. רק אל

          תגזים עם זה, אני מפציר בך.

וורסטר (לדורבן-חם):  באמת אתה עקשן מדי. מאז    

         מאז שבאת הנה, כבר הצלחת בלי

          סוף להוציא אותו מהכלים.

          אתה חייב ללמוד לשלוט בַּפּגם

          הזה. הוא לפעמים אמנם מעיד

          על אומץ, דם, ונשמה גדולה,

          ומעטר אותך באצילות,

          אבל לא פעם זה נראה פשוט

         כמו פרץ זעם, כמו נימוס קלוקל,

        חוסר שליטה עצמית, בוז, גאווה,  

         דעתנות והתנשאות - מומים

         שכל אחד מהם לחוד, באיש

        אציל, מרחיק ממנו לבבות,

          זורק כתמים בִּיְפי כל התכונות

          האחרות, ורק מוחק אותן.

דורבן-חם:   הִשְכּלתי. טוב, שֵם המשחק - נימוס.

          (נכנסים גלֶנדאוור  עם הגברות, ליידי פרסי וליידי מורטימר)

          הגיעו הנשים, נגיד שלום.  

        (ליידי מורטימר מדברת אל מורטימר בוולשית)

מורטימר:   זה העינוי שאוכל אותי: אשתי

          לא מדברת אנגלית, אני לא וולשית.

גלֶנדאוור:   הבת שלי בוכה; לא מוכנה

          להיפרד ממך. רוצה גם היא

          להיות חייל, לצאת לַמלחמות.

מורטימר:   תגיד לה, אבא, שהיא וגברת פֶּרסי

          תבואנה בקרוב יחד אתך.

     (גלֶנדאוור  מדבר אליה בוולשית, והיא עונה לו בוולשית)

גלֶנדאוור:   היא בטרוף - זנזונת עצבנית,

          עיקשת, לא שומעת אף אחד.

          (הגברת מדברת בוולשית)

מורטימר:   אני מבין את הפנים שלך.

          ת'וולשית היפה שאת שופכת         

          משמֵי סופה שלך, אני ועוד-איך

          קולט, ואם לא הייתי מתבייש

           הייתי באותה לשון עונה לך.

       (הגברת מדברת בוולשית)

          אני מבין את הנשיקות שלך,

          אַת אֶת שלי, וזה דיבור ברגש;

          אבל לא אתרשל, אהובתי,

          עד שאְלמד את השפה שלך,

          כי לשונך עושה מוולשית שיר

          ענוג נשגב שמזמרת לה

          בַּקיץ בין צללים מלכה יפה

          לצליל פריטה שובה-לב של הנבל.  

גלֶנדאוור:    לא, אם אתה נמס, היא תשתגע.

          (הגברת מדברת שוב בוולשית)

מורטימר:    אח, אני גולם בהתגלמותו!

גלֶנדאוור:   היא מבקשת שתשכב כאן על

          מחצלת, תטמון ראש ענוג בחיק

          שלה, והיא תשיר את המזמור

          שאתה אוהב, ובעפעפיך אֵל

          שינה ימשול, ינסוך בַּדם כְּבדוּת

          לאה, שההבדל בין תרדמה

          לבין ערוּת יהיה כמו ההבדל

          בין יום ללילה בַּשעה לפני

          שמתחילה מרכֶּבת סוסי אש

          לנוע בְּמסע מוזהב מזרחה.

מורטימר:   מכל הלב, אשב, אקשיב לה שרה.

          בינתיים יירשם שם ההסכם.

גלֶנדאוור:   כן, שב. המנגנים הם בני-רוחות

          שמרחפים אלף פרסות מכאן

          וכבר יגיעו הנה. שב ושמע.

דורבן-חם:   קייט, בואי; את מושלמת בלשכב.

          מהר, חפוז, אטמון לך ראש בחיק. 

ליידי פרסי: לך, אווזון-זון מטושטש!

          (המוזיקה מתנגנת)

דורבן-חם:   עכשיו אני תופש שהשטן

          יודע וולשית, לא מפליא שהוא

          כזה קפריזי. שאני אמות,

          הוא מוזיקאי טוב.

ליידי פרסי: אתה אם כך צריך להיות אשף

          במוזיקה, כי כולך קפריזות.

          תשכב בשקט, חתיכת גנב,

          תקשיב לליידי שרה לה בוולשית.

דורבן-חם:   אני מעדיף לשמוע את הכלבה שלי ליידי מייללת באירית.

ליידי פרסי:   אתה רוצה ראש שבור?

דורבן-חם:    לא.

ליידי פרסי:    אז שכב בשקט.

דורבן-חם:  גם לא. זה ג'וב של אשה.

ליידי פרסי:    שתיקח אותך הרוח!

דורבן-חם:    לַמיטה של הגברת הוולשית.

ליידי פרסי: מה זה?

דורבן-חם:    ששש. היא שרה.

          (פה הגברת שרה שיר וולשי)

          קדימה, קייט, עכשיו אני רוצה - השיר שלך.

ליידי פרסי:    שלי לא, רחמנא לצלן.

דורבן-חם:   שלך לא, רחמנא לצלן!

          נהיָה לך פֶּה של דובשנית צדקת: 

          "לא, רחמנא לצלן", "שכה אחיה!"

          "בנשמה שלי!" "בהן צדקי!"

          מלים של מלמלה, כמו איזה דודה

          בפרברים עם מסרגה ופּוּדל.     

          תני, קייט, קללה של ליידי כמו שאת,

          השפריצי מיץ, ואת ה"רחמנא

          וה"לצלן" ועוד פְּסוקים של תה-      

         ועוגיות תשאירי לְנשים

          של חנוונים קטנים בערב חג.

          קדימה, שירי.

ליידי פרסי: אני לא אשיר.

דורבן-חם:    אז כבר לא תהיי תופרת או מאלפת ציפורים. אם ההסכמים שלנו מוכנים, אני אצא תוך השעתיים הקרובות. אז בואי אלי כשאת רוצה.

        (יוצא)

גלֶנדאוור:   או-הו, לורד מורטימר. אתה אטי

          כמו שלורד פרסי חם-אש כבר לדהור.

          ההסכמים כתובים. נחתום ואז

          אל הסוסים מיד.

מורטימר:                        מכל הלב.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי הרביעי חלק א' - מערכה 3, תמונה 1 קדימה >