שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי הרביעי חלק א' - מערכה 5, תמונה 2 קדימה >

נכנסים וורסטר וסר ריצ'רד וורנון.

 

וורסטר:   לא, סר, אסור שאחייני יידע

          על הצעת המלך הנדיבה.

וורנון: עדיף שכן יידע.

וורסטר:                        אז זה סופנו.

          אין אפשרות, אין דרך שהמלך

          יעמוד בדיבורֵי אהבתו

          כלפינו. הוא ימשיך לחשוד בנו,

          ימצא כבר איך להעניש אותנו        

          על ההווה באמתלה אחרת.

          ישגיחו בנו בשבע עיניים,

          כי בִּבְגידה בוטחים כמו בַּשועל:

          יהא נעול, מתון ומאולף -

          יש בו ניצוץ פראי מאבותיו.

          לא משנה איך נֵירָאה - שמחים,

          נוגים - יתנו לזה פירוש קלוקל.

          נחיה כמו בְּני-בקר ברפתות:

          כשמפטמים אותם - קרוב מותם.

          חטאו של אחייני - זה יישכח

          מהר; יש לו תירוץ של נעורים,

          דם חם, כינוי-חיבה כהצדקה:

          דורבן-חם, הפזיז חמום המוח.  

          כל חטאיו יפלו עלי ועל

          אביו: אנחנו שהסתנו את

          הילד, בידינו הוא הושחת,

          ואנו, מקור הפשע, נשלם.

          לכן, חבר, שהארי לא יידע

          בשום פנים על הצעת המלך.

וורנון: תמסור מה שתמסור; אגיד שכך זה.

          (נכנסים דורבן-חם ודאגלס)

          והנה אחיינך.

דורבן-חם:                   דודי חזר.

          נא לשחרר את ווסטמורלנד.  - דוד, מה

          החדשות?

וורסטר:   המלך כבר מזמין אותך לקרב.

דאגלס:   תמסור עם ווסטמורלנד: שרק יעז!

דורבן-חם:  לורד דאגלס, לך תדרך אותו בזה.

דאגלס:     מיד, בחפץ לב וברצון.  

          (יוצא דאגלס)

וורסטר:   נראֶה שאין במלך רחמים.

דורבן-חם: ביקשת רחמים? חלילה!

וורסטר:   פרשתי בפניו בעדינות

          מה שמציק לנו, איך הוא הפר

          שבועה, והוא פטר זאת בשבועה

          שקרית שלא נשבע לשקר. הוא

          קורא לנו "מורדים", והוא יחרוט

          בנו שם גנאי זה עם כל התחמושת.  

          (נכנס דאגלס)

דאגלס:    לַנֶּשק, רבותי, לַנֶּשק; כי

          השלכתי דרך בן-הערובה

          שלנו ווסטמורלנד קריאת תיגר

          לַמלך הנרי בפרצוף, וזה

          אנוס לדחוף אותו לתקוף מהר.

וורסטר:  נסיך וויילס התייצב ומול המלך

          קרא לך לִקרב אתו לבד.

דורבן-חם: הלוואי כל הסכסוך היה רק על

          ראשנו, ואיש לא היה היום

          מזיע חוץ ממני וממנו!

          תגיד, תגיד איזה פרצוף היה   

          לָהִתגרות שלו? נראָה כמו בוז?

וורנון: לא, בחיי. אף פעם לא שמעתי

          קריאת תיגר מושמעת בצניעות

          כזאת, כמו אח שמתגרה בְּאח

          להתחרוֹת בהתגוששוּת ספורטיבית.

          הוא העניק לך כבוד של גבר,

          הילל אותך בשפת נסיך מושלם,

          מנה את מגילת מעלותיך,

          הוסיף שאף מזמור של שבח לא

          יצליח לשבח אותך די;

          ואז, כמו נסיך אמת, הודה

          בְּסומק בַּחולשות שלו,

          הצליף בִּמשוּבות הנעורים

          שלו בְּחן כזה כאילו יש

          בו כפל אישיות - מורה וגם

          תלמיד. אז השתתק. אני נשבע,

          אם הוא ישרוד אחרי יום השנאה

          הזה, עוד לא נראָה באנגליה

          ניצוץ כל כך מבטיח, איש אשר

          טבעו בו בטעות חותם מופקר. 

                          [/ טפלו עליו לשווא תווית מופקרת.] 

דורבן-חם:  חבר, אתה נראה לי מאוהב

          בַּשגעונות שלו. עוד לא שמעתי  

          על מין נסיך כל כך פרוע. טוב,

          שיהיה כל מה שבא לו, עד הלילה

          אתן לו בזרועות חייל חיבוק

          שיוציא לו ת'אוויר בְּאבירות. -

          לַנשק! בזריזות! וחברים,

          אחים, עדיף שתזכרו לבד

          מה לעשות; לי אין כִּשְרון דיבור

          כדי להלהיב אתכם במליצות.

      (נכנס שליח)

שליח 1:   כבודו, מכתבים בשבילך.

דורבן-חם:  אנ' לא יכול עכשיו. -

          הו רבותי, זמן החיים קצר;

          אם נבזבז אותו סתם בחרפה

          אז הקצר הזה ארוך מדי,

          גם אם כל החיים רוכבים על חוד

          מחוג עד שישלים סיבוב שעה.

          אילו נחיה, נחיה לרמוס מלכים;

          נמות? תמות נפשנו עם נסיכים.

          עכשיו, חי המצפון, הנשק הוא

          יפה כשנושאים אותו בצדק.

          (נכנס עוד שליח)

שליח 2:    כבודו, היכון; המלך מתקרב כבר.

דורבן-חם:  אני מודה לו שהוא מפסיק לי את

          המלל, אני לא דבּרן גדול.

          רק זה: שכל אחד ייתן הכל.

          והנה חרב שאת הברק

          שלה אני אכתים בַּדם הכי

          טוב שאפגוש ביום המסוכן

          הזה. עכשיו, תקווה היא הסיסמה

          שלנו! אספראנס! פֶּרסי! קדימה!

          שיצעקו כל כלי המלחמה

          הנוראים, ונתחבק לצליל

          המוזיקה הזאת, כי מתערב

          שמיים נגד ארץ, לחלקנו

          זהו אות הרעוּת האחרון.       

          החצוצרות נשמעות. יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי הרביעי חלק א' - מערכה 5, תמונה 2 קדימה >