שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי הרביעי חלק א' - מערכה 4, תמונה 1 קדימה >

נכנסים דורבן-חם, וורסטר ודאגלס.

דורבן-חם:   יפה אמרת, איש סקוטי אציל.  

          אם האמת בַּדור המלוקק

          הזה לא היתה נחשבת חנופה,

          אז, דאגלס, אין בשער המטבע

          חייל שערכו יקר כמו שלך.  

          אוף, אני לא יודע להחניף.

          אני יורק על מחליקי לשון,

          אבל לך יותר מלכל אדם

          אחר יש לי בלב פינה חמה.  

          לא, בוא תבחן אותי; נסה אותי.

דאגלס:    מלך של הכבוד אתה.

          מי שטוען אחרת - גם אם הוא

          גוֹלְיָת - אני אכתוש אותו, אתלוש

          אותו.

דורבן-חם:          תכתוש, תתלוש, כל הכבוד.

          (נכנס שליח עם מכתבים)

            יש מכתבים? (לדאגלס): מודה לך מאד.

שליח: המכתבים האלה מאביך.

דורבן-חם:   בכתב? למה הוא לא בא בעצמו?

שליח: אין לו יכולת. הוא חולה מאד.

דורבן-חם:   קללה, איך יש לו פנאי להיות חולה

          בזמן כזה רותח? מי מוביל

          את הגדודים שלו? תחת פיקוד

          של מי הם מגיעים?

שליח:                              תכניותיו

          בַּמכתבים שלו, כבודו, לא בי.

וורסטר:   אמור לי: הוא שוכב שם במיטה?

שליח: כן, ארבעה ימים לפני צאתי

          לדרך הוא שכב. והרופאים

          כשעזבתי היו מודאגים.

וורסטר:   חבל שהוא נהיה חולה לפני

          שהתקופה הבריאה. בריאותו  

          אף פעם לא היתה מצרך כל כך

          נחוץ.    

דורבן-חם:         חולה עכשיו? חלוש עכשיו?

         המחלה הזאת פשוט זיהום

          בְּדם חייו של המבצע שלנו.

          היא מתפשטת הֵנה, עד ממש

          לַמחנה שלנו. הוא כותב

          לי פה שמחלה פנימית -

          ושאת ידידיו היה קשה

         למשוך כל כך מהר להתגייס

          דרך תיווך; והוא גם לא סבור

          שזה נבון לתת אמון בְּעניין

          חשוב ומסוכן כל כך בידי

          גורם אחר חוץ מעצמו. אבל

          הוא מעודד אותנו להמשיך,

          גם בשילוב כוחות קטן, לראות

          אם המזל איתנו, כי, ציטוט,

          "עכשיו אסור להתקפל, שכן

          למלך בוודאי ידוע כבר

          על כל כוונותינו." מה תגידו?

וורסטר:   מחלת אביך היא מום בשבילנו.

דורבן-חם:  חֶתך מסוכן, איבר קטוע.

          ובכל זאת לא, בעצם. היעדרו

          עכשיו הוא לא נורא כפי שנדמה.

          זה טוב היה לשים את כל ההון

          שלנו רק על קלף אחד? הימור

          על סכום כזה בידי מזל מקרי

          של רגע מפוקפק? זה לא היה

          טוב, זה היה מראה שאנחנו כבר

          בשפל התחתית של התקווה,

          על סף הצוק, בקצה גבול המזל

          שלנו.

דאגלס:              זה נכון מאד. בעוד

          שעכשיו יש לנו רשת בטחון;

          אפשר חופשי לשפוך ולבזבז

          על סמך מה שעוד ייכנס; עידוד

          ונחמה יש במצב הזה. 

דורבן-חם:  מפלט, מקלט, בית לנוס אליו,

          אם ייתָּקעו מזל רע ושטן

          בַּבְּתולים של התוכנית שלנו.

וורסטר:   בכל זאת זה חבל שאביך לא כאן.

          מה שאנחנו מסתכנים בו לא

          סובל פיצול. אלה שלא יודעים

          מדוע הוא איננו יחשבו כי

          חוכמה, נאמנות והסתייגות

          גמורה מן המהלכים שלנו

          הרחיקו ת'רוזן מכאן; ורק

          חִשבו איך רושם שכזה יוריד

          את המורל לַפחדנים-יותר

          מבני בריתנו, ויוליד פקפוק

          בַּמטרה. הרי אתם יודעים

          שאנו, הצד התוקף, צריכים

          להישמר מכל בדיקה מדי

          דקדקנית, לסתום כל חור וכל

          פרצה שעלולים דרכם לנעוץ

          בנו עין בולשת. היעדרות

          אביך מפשילה וילון אשר

          חושף לָהדיוטות סוג סכנה

          שקודם לא חלמו עליו.

דורבן-חם:                                אתה

          מגזים. אני ממליץ שנהפוך

          את היעדרו לפְּלוּס: זה מעניק

          לְמבצענו זוהר גם יוקרה,

          והעזה רבה יותר מאשר

          אילו היה כאן. אנשים יאמרו

          שאם הצלחנו להרים כוחות

          בלי עזרתו נגד מלכוּת, הרי

          שעם עזרה שלו נפיל אותה

          שתיחרב. הכל עוד טוב. הגוף

           שלנו עוד שלם לחלוטין. [/ שלנו עוד בחתיכה אחת.]

דאגלס:    יותר מטוב. בסקוטלנד אין בכלל

          מלה בשביל מושג כזה כמו פחד.

          (נכנס סר ריצ'רד וֶורְנוֹן)

דורבן-חם:   סר וורנון! שתחיה, ברוך הבא.

וורנון: הלוואי שהבשורות שלי שוות

          ברכה. כבוד ווסטמורלנד, בראש צבא

          של שבעת-אלפים, צועד לכאן;

          ג'ון הנסיך אתו.

דורבן-חם:                      אין בעיה.

          מה עוד?

וורנון:                   יתר על כן, הבנתי כי

          המלך בעצמו יָצא לדרך,

          או מתכוון לצאת מהר מאד,

          ועם צבא חמוש, דרוך, עצום.

דורבן-חם:   בראבו, ברוך הבא לו. איפה בְּנו,

           נסיך וויילס הליצן האקרובט,   

          וחבר מרעיו שמשתינים

          על העולם?

וורנון:                     כולם מצויידים,

          כולם על נשקים, פורשים נוצות

          כמו יענים, מכים בכנפיהם

          בָּרוח כמו נשרים שהתרחצו

          בַּמים, נוצצים בְּשריונות

          זהב כמו פסלים, משולהבים

          כמו חודש מאי, נהדרים כמו

          השמש בלב קיץ, להוטים

          כמו בני-עִזים, פרועים כעגלים.

          ראיתי שם את הארי הצעיר

          עם קסדתו, שריון על ירכיו,

          חמוש כמו אביר, עולה מעל

          האדמה כמו שליח האֵלים,

          ומנתר קלילוֹת אל האוכף

           כאילו שמעננים צנח

          מלאך כדי להדהיר ולסחרר

          סוס מכונף לוהט ולכשף

          את העולם בדהרת אלוף.

דורבן-חם:  די, די. שיר-ההלל הזה כמו

          קדחת של אביב עושה אותי

          אלרגי. שיבואו! הם באים

          כמו שה לעולה, נקריב אותם

          חמים ומדממים לבתולת

          המלחמה, כולה תמרות עשן,

          עיניה אש. על מזבחו יישב

          לו מארס בקשקשיו, טבול בדם

          עד האוזניים. כולי אש לשמוע

          שהשלל העסיסי הזה

          קרוב כל כך, אבל עוד לא שלנו!

          בואו, תנו לי לטעום קצת את סוסי

          אשר יישא אותי כמו ברק

          מול החזה של הנסיך מוויילס.

          הארי מול הארי, סוס מול סוס לוהט,

          צמודים עד שאחד ינשור לו מת.

          אח, שיבוא גלֶנדאוור  כבר!

וורנון:                                          יש עוד

          בשורות. נודע לי בדרכי שהוא לא

          יצליח תוך שבועיים לגייס

          את כוחותיו.

דאגלס:                       אלה החדשות

          הכי גרועות שעד עכשיו שמעתי.

וורסטר:    כן, בהחלט, לזה יש צליל של כְּפור.

דורבן-חם  מה גודל צבא המלך?

וורנון:                                       כשלושים

          אלף.

דורבן-חם:          שיהיה גם ארבעים.

          אבי לא פה? גלֶנדאוור  לא יכול?

          לבד נוכל לברוא פה יום גדול.

          מִפְקד, 'חת-שתיים. יום הדין, אחים!

          זה בא. נמות כולם, נמות שמחים.

דאגלס:    שום מוות. בחצי-שנה הקרובה

          אין לי זמן לפגישה עם מצבה.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי הרביעי חלק א' - מערכה 4, תמונה 1 קדימה >