שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים שלושה שמפזרים קני סוּף לפמליית המלך.

מפזר 1:   עוד לפזר, עוד לפזר.

מפזר 2:   החצוצרות כבר תקעו פעמיים.

מפזר 3:   יהיה שתיים בצהריים עד שהם יחזרו מההכתרה. מהר, מהר.

              (יוצאים.

               נשמעות חצוצרות, והמלך ופמלייתו חוצים את הבמה. אחריהם נכנסים פלסטאף, ריק, פיסטול, ברדולף והנער-המשרת)

פלסטאף: עמוד פה לידי, אדון ריק! אני אכריח את המלך לתת לך כבוד. אני אמרח לו חיוך כשהוא עובר, ורק תשימו לב לָהבעה שהוא ייתן לי.

פיסטול:   ברכה על הריאות שלך, אביר טוב!

פלסטאף: בוא הנה, פיסטול; עמוד מאחורי. (לריק) אח, אם היה לי זמן להכין בגדי שרד חדשים, הייתי משקיע את האלף פאונד שלוויתי ממך! אבל לא חשוב. ההופעה הענייה הזאת היא יותר טובה; זה מוכיח כמה בער לי  לראות אותו.

ריק:   בהחלט.

פלסטאף: זה  מראה את כנות החיבה שלי –

ריק:   בהחלט.

פלסטאף: המסירות שלי –

פיסטול:  בהחלט, בהחלט, בהחלט.

פלסטאף: ככה לדהור יום ולילה ולא לשקול, לא לזכור, לא לטרוח להחליף בגד –

ריק:   זה הכי טוב, אין ספק. 

פלסטאף: - אלא לעמוד מלוכלך מהמסע ומזיע מתשוקה לראות אותו, לא חושב על שום דבר אחר, מפקיר כל עסק אחר לתהום השכחה, כאילו אין מה לעשות בחיים חוץ מלראות אותו.

פיסטול:   זה כך ולא אחרת, ודבר מלבד זה לא; אלא מאל"ף ועד ת"ו.

ריק:   בהחלט ובעליל.

פיסטול:   אביר שלי, אני אדליק את הכבד האצילי שלך בזעם משתולל! דול שלך, הלנה היפה של דעתך האצילית, במעצר מצחין ומאסר מסריח, מושלכת שם ביד וולגרית לכלוכית. הקם את הנקם ממערת שְחור-אופל עם נחש עקלתון, כי דול בפנים. פיסטול אומר אמת ורק אמת.

פלסטאף: אני אגאל אותה.

              (צעקות מבפנים. חצוצרות.)

פיסטול:   הים שואג שם, השופָר שופֶר.

               (נכנס המלך עם פמלייתו, כל אחיו, השופט העליון ואחרים)

פלסטאף: יחי המלך הָל! הל שלי מלך!

פיסטול:   ישמור ינצור אותך רקיע, ילד מלכותי של תהילה!

פלסטאף: תהיה בריא, ילד מתוק שלי!

מלך:        שופט, דבר אל החולה-גדלות שם.

שופט (לפלסטאף): אתה שפוי? שומע את עצמך?

פלסטאף: מלך שלי, אֵל, אני מדבר 

              אליך, לב שלי!

מלך:                            אנ' לא מכיר

              אותך, זקן. תיפול ותתפלל.

              כמה שלא הולם שיער שיבה

              ללץ מוקיון! זמן רב חלמתי על

              מין איש כזה, נפוח מזלילה

              כזה, אשמאי גס-פֶּה כזה; אבל

              עכשיו שהתעוררתי אני בז                  

              לחלומי. עכשיו תפחית בגוף,               

              תוסיף ברוח. שים בצד זלילות:

              דע שהקבר בשבילך פוער

              פה פי שלושה מלכל אחד אחר.

              אל תענה לי בבדיחת שוטים.

              אל תדמיין שאני מה שהייתי,

              כי אלוהים יודע והעולם

              יראה: הפניתי עורף לעצמי

              לשעבר; כך אעשה עם כל

              מי שהיו לי לחברה. אז אם

              תשמע שאני כמו שהייתי, בוא

              אלי, ותהיה מה שהיית,

              מורה שלי, מזין ההתפרעות.

              עד אז, אני מַגְלה אותך - כמו את

              יתר המדיחים שלי -  במחיר

              של עונש מוות, לא להתקרב

              אל כבוד רוממתנו עשרה מייל.     

              אתן לכם קצבת מחיה מַספּקת, 

              שלא ידחוף אתכם מחסור לחטא;

              ואם נשמע שיש לכם תיקון,

              ניתן לכם, על פי מידותיכם,

              קידום. (לשופט) מתפקידך, כבודו, לדאוג

            שיבצעו את המלה שלי.

            הולכים.

          (יוצאים המלך ופמלייתו)

פלסטאף:  אדון ריק, אני חייב לך אלף פאונד.

ריק:   כן, בהחלט, סר ג'ון, ואני מבקש שתיתן לי אותם לקחת אתי הביתה.

פלסטאף:    זה לא כל כך אפשרי, אדון ריק. אל תיקח את זה ללב: יקראו לי אליו באופן פרטי. תביט, הוא חייב להיראות ככה בפני העולם. אל תדאג בקשר לקידום שלך. אני בכל זאת אהיה האיש שיעשה אותך גדול.

ריק:    אני לא רואה איך, אלא אם כן תיתן לי את המעיל שלך ותפחלץ אותי בקש. אני מבקש ממך, סר ג'ון טוב, תן לי ביד חמש-מאות מהאלף שלי.

פלסטאף: אדוני, מלה שלי זאת מלה. מה ששמעת פה היה רק צבע הסוואה.

ריק:   צבע שאתה, יש לי חשש, תמות בו, סר ג'ון.

פלסטאף: אל תהיה עיוור צבעים. תצטרף אלי לארוחה. בוא, סגן פיסטול; בוא, ברדולף. ישלחו לקרוא לי עוד הלילה.

              (נכנסים השופט העליון והנסיך ג'ון, עם קצינים)

שופט:     לכו, תקחו את סר ג'ון פלסטאף אל

              הכלא. עם החבורה שלו.

פלסטאף: כבוד הלורד, כבוד הלורד!

שופט:     אין לי זמן לדבר. אשמע אותך

              אחר כך. קחו אותם.

פיסטול:   הגורל אותי טוֹרְמֶנְטו, התקווה אותי קונְטֶנְטו.   

              (יוצאים הקצינים עם פלסטאף, פיסטול, ריק, ברדולף והמשרת)

ג'ון:         יפה עשה המלך, והוגן.

              לבני הלוויה שלו מאז

              הוא יספק תנאי מחיה יפים, 

              אבל הם מנודים עד שיתחילו

              לנהוג יפה יותר כבני תרבות.

שופט:     כך בדיוק.

ג'ון:         הוא מכנס, המלך, פרלמנט.

שופט:     אמת.

ג'ון:         אני שם כסף: עד סוף השנה

              יופנו כל אש ונשק שאיתם

              לחמנו פה בינינו - לצרפת.

              ציפור זמרה זאת, ואני מתערב:

              למלך הציוץ היה ערב.

               אתה בא?

              יוצאים.