שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס שמועתי, צבוע כולו בלשונות.

שמועתי:  פתחו את אוזניכם; כי מי יחסום

          שמיעה נגד קולו של מר שמועתי?

          אני, מן המזרח עד השקיעה,          

         מפיץ, על רוח שדוהרת, מה

        שמתבשל על הכדור הזה;

        על הלשונות שלי רוכבות דיבות,

       אותן אני מכריז בכל שפה,

       תוחב דו"חות סרק לאזני כולם:

       מודיע על שלום כשהעוינוּת,

       בַּסתר, תחת מסכת חיוך

       של בטחון, פוצעת בָּעולם;

       ומי חוץ משמועתי, מי אם לא    

       אני, מקים חֵילות, מכריז גיוס,

       כשמשוכנעים שהשנה הזאת

       תלד מבצע צבאי, אך היא בכלל

       בהריון מאסון אחר? שמועה

       היא חלילית אשר נושפים אותה

       קנאת-שווא, המצאות והשערות,

       וכה קל להפיק ממנה צליל 

       שגולם-המפלצת עם אינסוף

       ראשים, האספסוף ההפכפך,

       בלי קושי ינגן בה. אבל מה

      לי לפרט ת'אנטומיה של

       גופי שכה-מוכּר פה, לִקהל

       הבית? מה עושה שמועתי פה?

       אני רץ עם נצחון המלך הנרי,

       שבשדה-קרב מחריד בשרוסברי

       הכניע את דורבן-חם וגדודיו,

       כיבה אש מרד חצופה בַּדם

       של המורדים עצמם. אך ממתי

       אני אומר אמת? משימתי

       היא לבשר כי בן-המלך, הָל,

       נספה בְּזעם חרב דורבן-חם,

       וכי המלך, מול קצפו של דאגלס,

       הרכין ראש מלכותי עד נוֹמֶך מוות.

       את זה הפצתי בכל כפר נידח

       בין שדה הקרב ההוא בשְרוֹסְבֶּרי

       עד לְטירה זו, אכולת האבן,

       שבה שוכב, כביכול חולה,

       נורת'אמברלנד, אביו של דורבן-חם.

       שליחים באים בבהילות, ואין

       אחד שלא מביא את הידיעה

       שהם למדו ממני. מלשונות

       שמועתי באה נחמה כוזבת -

       שזה גרוע מאמת כואבת.

       יוצא.