שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים הארכיבישוף מיורק, הלורד-מרשל תומס מוברי, לורד הייסטינגז והלורד תומס.

 ארכיבישוף: עכשיו אתם יודעים מה מטרתנו,

              ומה האמצעים; ומכובדַי,

              אנא אמרו פתוח איך אתם  

              רואים את סיכויינו; קודם כל

              אתה, לורד מרשל, מהי דעתך?

מוברי:  בעינַי יש לנו כל צידוק לתפוס

         בְּנשק, אך אשמח לדעת קצת

         יותר איך, בַּכּוחות שלרשותנו,

         נקים חזית עזה, גדולה מספיק

         מול העוצמה והכוח של המלך.

הייסטינגז: על סמך רישום הגיוסים יש לנו

          עשרים-וחמישה-אלף גברים,

          והתגבורת בעיקר תלויה

          בלורד נורת'אמברלנד, שהחזֶה

          שלו בוער באש אסונותיו.

לורד תומס: אם כך, השאלה, לורד הייסטינגז, היא:

          אם בעשרים-וחמישה אלף

          נצליח גם ללא נורת'אמברלנד.

הייסטינגז: אתו נצליח.

לורד תומס:              כן, זאת הנקודה.

          אם בלעדיו אנחנו חלשים,

          כדאי שלא להסתכן מדי

          לפני שמגיעה תגבורת; כי

          בעניין עקוב כל כך מדם אסור

          לבנות על ניחושים או ציפיות

         והבטחות סיוע לא בטוחות.

ארכיבישוף: נכון מאד, לורד, זה מה שהפיל

          את הארי דורבן-חם בשרוסברי.

לורד תומס: צודק. הוא התבצר רק בְּתקווה,

          בלע אוויר של הבטחות תגבורת,

          עודד את עצמו בְּהסתמכות על כוח

          קטן מהקטנה במחשבותיו;

          וככה בדמיון כביר, יאֶה

          למטורפים, הוביל את כוחותיו

          לַמוות, ובעיניים עצומות

          קפץ אל אובדנו.

הייסטינגז:                  אך ברשותך,

          זה לא מזיק לשקול הסתברויות

          ותרחישים שיש בהם תקווה.

לורד תומס: כן, בַּמבצע המלחמתי הזה -    

          שמתגלגל כבר – יש תקווה כמו

          בְּניצנים כשהם צצים באביב

          מוקדם: תקווה שהם יניבו פרי

          מוצדקת אז פחות מן היאוש

          על שינשוך אותם הכפור. כאשר

          רוצים לִבְנות, ראשית כל מודדים

         טוב את השטח, משרטטים תכנית;

          וכשרואים מהי צורת הבית,  

          מעריכים עלוּת בניה; אם היא

          מעל לאמצעים, איזו ברירה

         יש חוץ מלהכין שרטוט חדש,

         עם כמה חדרים פחות, או לא

         לבנות כלל? על אחת כמה וכמה

         פה, במבצע אדיר כזה, שהוא

         כמו למוטט לָארץ ממלכה

         ולהקים אחרת, חייבים

         לבחון את המצב בשטח, את

         התכניות, ולאשר שיש בסיס

         מוצק, להתייעץ עם קבלנים,

         לדעת מה המשאבים, מהי

         יכולת הביצוע, ולשקול

         את זה כנגד צד שני; אחרת

         אנחנו מתחמשים רק בסכומים

         על דף, עם שְמות גברים במקום גברים,

         כמו מי שמשרטט מבנה שאין

         ביכולתו לבנות, וּבְמחצית

         הדרך מוותר, זונח את

         השקעתו שרק מומשה חלקית

         להיות נתין עירום של עננים

         בוכים ועריצות חורף בריון.

הייסטינגז: נאמר שתקוותנו תיוולד,

          שלא כמצופה, מתה, ולא

          יהיה לנו יותר כוח אדם

         ממה שיש עכשיו, אני סבור

         שגם כך יש לנו כוחות שווים

         ללחום נגד המלך.

לורד תומס:                   מה, יש לו

          עשרים-וחמישה אלף בלבד?

הייסטינגז: מולנו כן; פחות אפילו; הם

          מפוצלים, עקב הסכסוכים

          של תקופתנו, לשלושה ראשים:

          כוח אחד נגד צרפת, אחד

          נגד גלנדאוור, זה משאיר רק שליש

          נגדנו. כך המלך מתנדנד,

          קטוע לשלוש, וקופּותיו

          מהדהדות עוני חלול ורִיק.

ארכיבישוף: שישלב חילות מפוזרים

          ויבוא נגדנו עם כוח מלא –

          לא הגיוני.

הייסטינגז:                אם הוא עושה את זה,

          יפקיר ת'גב שלו: הצרפתי

          והוולשי ידלקו בעקבותיו;        [/ והוולשי ינשכו בעקביו;]

          מזה אין מה לדאוג.

לורד תומס:                   ומי צפוי

          להוביל את כוחותיו הנה?

הייסטינגז:                          בנו ג'ון

          והרוזן של ווסטמורלנד; נגד

          הוולשי הוא עצמו, עם הָרִי בנו.

          אבל מי מצוּות נגד צרפת

          אין לי מידע מוסמך.

ארכיבישוף:                     בואו נתקדם,

          נכריז על הסיבות לַהתקוממות.

          אנשי העם קצו בבחירתם;

          מעודף להיטות חטפו בחילה.

          מעון רופף רעוע יש לזה

          אשר בונה על לב האספסוף.

          המון טפש, באילו תשואות הִרְעשת

          עד השמיים עם ברכות להנרי

          עד שנהיָה מה שרצית כי

          יהיה?! עכשיו, כאשר אתה לובש

          מה שחשקת, גרגרן בהמי,

          אתה מלא ממנו כל כך שאתה

          כבר מגרה את עצמך להקיא

          אותו. כך, ככה, כלב אשפתות,

         שפכת מבטן זללנית

         את ריצ'רד השני, ועכשיו אתה

         רוצה לבלוע את הקיא שלך

         ומיילל כשאתה רואה אותו.

         על מה אפשר לסמוך היום? אלה

         אשר רצו את ריצ'רד מת כשחי,

         עכשיו מאוהבים בו על קברו.

         אתם שעל ראשו הטוב זְרקתם

         עפר כשהוא נגרר בְּאנָחות

         בעקבות הנרי זה הנערץ,

         קוראים עכשיו "הו אדמה, תני לנו

         שוב את הוד מלכותו ההוא וקחי

         את זה!" אח מחשבות של ארורים!

          מה שעבר או שיבוא נחשב;

          הכי גרוע מה שיש עכשיו.

מוברי: שנארגן את הצבא לַקרב?

הייסטינגז: הזמן ציווה. לדרך, אחריו.

          יוצאים.