שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים ריק, פלסטאף, ברדולף ונער-משרת.

ריק:    קדחת בצלחת, אדוני, אתה לא תצא מכאן הלילה. – נו, דייווי, אמרתי!

פלסטאף:   אתה חייב לפטור אותי, אדון רוברט ריק.

ריק:    אני לא אפטור אותך. לא תפוטר. פְּטוֹרים לא יינתנו. שום תירוץ לפְּטור  לא יעזור. – נו, דייווי!

(נכנס דייווי, עם ניירות)

דייווי:  פה, אדוני.

ריק:    דייווי, דייווי, דייווי, דייווי, תן לראות, דייווי, תן לראות, דייווי, תן לראות. כן, זהו, וויליאם שֶף: קרא לו לבוא. – סר ג'ון, לא תקבל שום פטור.

דייווי:   סליחה, אדוני, ככה: את הצווי-מעצר האלה אי אפשר לבצע. ועוד פעם, אדוני, אנחנו צריכים לזרוע בקצה של השדה חיטה?

ריק:    חיטה אדומה, דייווי. אבל בנוגע לוויליאם שף – יש יונים צעירות?

דייווי:   יש. עכשיו, הנה החשבון של הנפּח על פִּרזול פרסות ולהבים למחרשה.

ריק:    שיסכמו וישלמו.  – סר ג'ון, לא תקבל שום פטור.

דייווי:   עכשיו ככה, אדוני, צריך לסדר כּבּל חדש בשביל הדלי לבאר. ואדוני, אתה מתכוון לקצץ משהו במשכורת של וויליאם על השק שהוא איבד ביריד?

ריק:    הוא ישלם על זה. כמה יונים, דייווי, שתיים-שלוש תרנגולות שמנמנות, שוק טלה, וכל מיני קוּצ'י-מוּצ'ים טעימים-'צ'יקים קטנים, תגיד לוויליאם שף.

דייווי:   איש הצבא יישאר כל הלילה, אדוני?

ריק:    כן, דייווי, אני אטפל בו יופי. חבר בארמון זה טוב יותר מכסף בארנק. תטפל באנשים שלו יפה, דייווי, כי הם בנדיטים מדופלמים, והם יעקצו.

דייווי:   לא יותר משיעקצו אותם, כי יש להם תחתונים מטונפים משהו לא נורמלי.

ריק:    שנון מאד, דייווי. לעבודה, דייווי.

דייווי:  אני מבקש ממך, אדוני, לעשות פרוטקציה לוויליאם וויזוֹר בַּמשפט נגד קְלֶמֶנְט פֶּרְקֶס מהגבעה.

ריק:   יש הרבה תלונות, דייווי, נגד הוויזור הזה. הוויזור הזה הוא בנדיט מדופלם, למיטב ידיעתי.

דייוי:  אני מודה שהוא בנדיט, עם כל הכבוד; אבל בכל זאת אלוהים ישמור, אדוני, אם בנדיט לא יקבל איזה פרוטקציה כשחבר מבקש. איש הגון, אדוני, יכול לדבר בשם עצמו בזמן שבנדיט - לא. אני משרת אצל כבודך ביושר, אדוני, זה כבר שמונה שנים. אם אני לא יכול פעם בחודש-חודשיים לתת גב לבנדיט נגד איש הגון, יש לי קרדיט מאד קטן אצל כבודך. הבנדיט הוא חבר הגון שלי, לכן אני מבקש מכבודך לעשות לו פרוטקציה.

ריק:   תלך, אני אומר לך; הוא לא יקופח. שלוש-ארבע!    

         (יוצא דייווי)

              איפה אתה, סר ג'ון? בוא, בוא, בוא; תוריד את המגפיים שלך!  - תן לי יד, מר ברדולף.

ברדולף:   אני שמח לראות את כבודך.

ריק:   מודה לך מכל הלב, מר ברדולף חביב. (לנער) וברוך הבא, בחור גבוה שלי! בוא, סר ג'ון.   

פלסטאף: אני אצטרף אליך, אדון רוברט ריק היקר.

              (יוצא ריק)

               ברדולף, תדאג לסוסים שלנו.

              (יוצאים ברדולף והנער)

              אם ינסרו אותי לחתיכות, ייצאו ממני ארבעים מקלות מטאטא כמו האדון ריק. זה דבר נפלא לראות כמה הוא ואלה שתחתיו משלימים אחד את השני עד שלמות. הם, מרוב שהם מתבוננים בו, מסתובבים כמו שופטים מטופשים; הוא, מרוב שהוא מתרועע איתם, נהפך למשרת דמוי-שופט. הנשמות שלהם מזוּוגות כל כך בחברותא חברתית שהם מדברים בקול אחד כמו להקה של אווזי בר. אם הייתי צריך משהו מאדון ריק, הייתי משמן את המשרתים שלו במחמאות על האינטימיות שלהם עם האדון; ואם הייתי צריך משהו מהם, הייתי מחניף לאדון ריק שאיש לא שולט כמוהו על המשרתים שלו. אין מה לדבר שגם התנהגות נבונה וגם התנהלות מטומטמת זה משהו מדבק כמו מחלה; לכן, שבני-אדם יבחרו לעצמם  חברה בזהירות. אני אלוש מהריק הזה מספיק חומר בשביל שהנסיך הרִי יצחק רצוף עד ששש אופנות ייצאו מהאופנה, שזה בדיוק שלושה סמסטרים, או שני מושבים של בית-דין; והוא יצחק בלי פגרה. הה, שקר עם שבועה קטנה ובדיחה עם פרצוף רציני עובדים טוב על בחור שאף פעם לא נשא כלום על הכתפיים. הה, אתם תראו אותו צוחק עד שהפנים שלו יהיו רטובים כמו מעיל שלא נתלה לייבוש!

ריק (מבפנים): סר ג'ון!

פלסטאף: אני בא, אדון ריק, אני בא, אדון ריק.

              (יוצא)