שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי 4 חלק ב' - מערכה 2, תמונה 4 קדימה >

נכנסים שני מלצרים: פרנסיס ומלצר הנושא קערה עם תפוחים.

פרנסיס:   מה לעזאזל הבאת הנה? תפוחי בוסר? אתה יודע שסר ג'ון מתעצבן מתפוחי בוסר.

מלצר:   מָאמא, אתה צודק. הנסיך פעם שם לו על השולחן קערה של תפוחי בוסר ואמר לו "בוא, סר, בוא סר, הנה עוד חמישה כמוך", והסיר את הכובע ואמר, "אני נפרד לשלום מששה אבירים, חמישה עם מיץ אמיץ ואחד זקן, יבש, נפול, נפוח-תפוח". זה הרגיז אותו, אבל הוא שכח מזה.

פרנסיס:   טוב, כסה אותם ותניח, ותראה אם אתה מוצא את להקת המוזיקנטים. מיס פוֹרְפֶרה מתחשק לה מוזיקה.

מלצר:  זריז! החדר שבו הם אכלו חם מדי; הם תיכף ייכנסו.

פרנסיס:  בוא-נא, יהיו פה או-טו-טו הנסיך ומיסטר פוינז, והם ילבשו שניים מהג'אקטים והסינרים שלנו, וסר ג'ון אסור לו לדעת מזה. ברדולף הביא את הידיעה.

מלצר:  שככה יהיה לי טוב, ירוץ פה קרנבל! זה יהיה תחמוּן מעולה.

פרנסיס: אני אראה אם אני מוצא את המוזיקנטים.

              (נכנסות גברת קווקילי ודול פורפרה)

קוויקלי:   בחיי, מותק, נראה לי שעכשיו את ביופי של באלאנסיות. הדופק שלך דופק הכי יוצא מהרגיל שלב רוצה, והצבע שלך, תאמיני לי, אדום כמו שושנה, זאת האמת, נו! אבל בחיי, שתית יותר מדי סַנְגְרִיָה, וזה יין חופר דרגה א', והוא מִזְדרם לַדם לפני שמספיקים להגיד "מה זה?" מה שלומך עכשיו?

דול:   יותר טוב משהייתי. באחחחח! (משהקת)

קוויקלי:  אה, יפה אמרת. לב זהב שווה כסף. הופה, הנה בא סר ג'ון.

              (נכנס סר ג'ון פלסטאף)

פלסטאף (שר): "כשהמלך בא " – לרוקן שם ת'סיר שתן! – "המלך בא, המלך טוב" – מה המצב, גברת דול?

קוויקלי:   קצת לא רגוע לה בִּפנים, מה לעשות.

פלסטאף: זה ככה בָּענף שלה. אף פעם לא רגוע בפנים.  

דול:     יספלס אותך שד, מניאק צימוק! זה כל הנחמה שאתה נותן לי?  

פלסטאף: את עושה מכל מניאק צימוק מניאק נפוח.

דול:    אני עושה? זללנות ומחלות עושות; אני לא עושה.

פלסטאף: הטבּח עוזר לַזללנות, ואת עוזרת לַמחלות, דול. אנחנו חוטפים מכן, דול, אנחנו חוטפים מכן. תודי בזה, צדֶקת בובה שלי, תודי בזה.

דול:   בטח אתם חוטפים, כל מחרוזת ותכשיט שלנו.

פלסטאף (שר): "התכשיט שלךְ, התכשיט המשחית" – כי להיות גבר זה לתקוף ואז להתקפל; להוציא את הכידון מהפִּרצה כפוף כמו גבר; ואז לָרופא כמו גבר, כדי לחזור להסתער על המטרה כמו גבר -     

דול:   לך תלה את עצמך, צלופח בוץ, תלה את עצמך!

קוויקלי:   שאני אמות, תמיד אותו סגנון. אתם שניכם לא יכולים להיפגש בלי להסתבך באיזה קקפוניקה! שניכם, באמת, מגרדים אחד את השני כמו שני פרוסות טוסט. אתם לא יכולים לסבול אחד את הפלוס-מינוס של השני. ששון ושמחה! בן-אדם צריך לשמור בבטן, (לדול) וזה התפקיד שלך: את, כמו שאומרים, החֵצי הכּוֹס החלש, החֵצי המין הרֵיק.

דול:   איך כּוֹס ריק חלש יכול לשמור בבטן כזה חבית מלא ענק? סְטוֹק שלם של יין מבורדו יש לו זה בתוכו! לא ראית ספינה עם באגאז' כזה. בוא, אני אהיה חברה שלך, ג'ק. אתה יוצא לַמלחמות, ואם אני אראה אותך עוד פעם בחיים או לא – למי אכפת.

              (נכנס מלצר)

מלצר:   סר, הדגלן פּיסטוֹל למטה ומבקש לדבר אתך.

דול:   שיישרף, בריון פּוֹזְיומט! אל תיתן לו לבוא פה. זה הכלב הכי פֶּה-מלוכלך באנגליה!

קוויקלי: אם הוא בריון, אל תיתן לו לבוא הנה! לא, שככה יהיה לי טוב, אני צריכה לחיות טוב עם השכנים שלי; אצלי בריונים בשום אופן. יש לי שֵם טוב ושמן טוב אצל הכי טובים.  – סגור ת'דלת! – הֵנה לא נכנסים בריונים. לא חייתי עד עכשיו בשביל שיתחילו להתבריין לי פה. – סגור ת'דלת, אני מבקשת!

פלסטאף: את שומעת, בַּלַ'בּתית?

קוויקלי: בבקשה תשתקט על עצמך, [/ תתבּלם על עצמך,] סר ג'ון; הֵנה לא נכנסים בריונים.

פלסטאף: את שומעת? זה הדגלן שלי.

קוויקלי:   בּוּקי-שְמוּקי, סר ג'ון, אל תסבן אותי. אם הדגלן שלך בריון, הוא לא נכנס אצלי בדלת! אני הייתי אצל מיסטר אַסְטְמָה מהעיריה לפני יום-יומיים, והוא אמר לי – זה היה ביום רביעי עוד אין שבוע, בחיי – "מרת שכנה קוויקלי", הוא אומר – מיסטר בּוֹק הכומר שלנו היה שם גם-כן – "מרת שכנה קוויקלי", הוא אומר, "תקבלי את אלה שנימוסיים, כי", הוא אומר, "יש עלייך שם רע." ככה הוא אמר; אני יודעת על שום למה. "כי", הוא אומר, "את אשה הגונה, ומדברים עליך טובות; לכן שימי לב איזה אורחים את מקבלת. אל תקבלי", הוא אומר, "בריונים מצ'וחצ'חים." והם לא ייכנסו הנה! היית נופל מהכסא לשמוע מה שהוא אמר. לא, אצלי בריונים בשום אופן.

פלסטאף: הוא לא בריון, בּל'בּתית. רמאי קלפים מתורבת, בחיי: את יכולה ללטף אותו בעדינות כמו גור פודל. הוא לא יתבריין מול תרנגולת אם הנוצות שלה סומרות בְּמינימום של אנטי. תקרא לו לעלות, מלצר!

              (יוצא מלצר)

קוויקלי:   רמאי אתה קורא לו? אני לא סוגרת את הדלת של העסק לאף איש ישר, וגם לא לְרמאי; אבל אני לא אוהבת בריונוּת. שככה יהיה לי טוב, רע לי כשרק אומרים "בריונות"! תראו, רבותי, איך אני רועדת. רק תראו, אני אומרת לכם!

דול:    ממש, בל'בתית.

קוויקלי:   נכון? כולי רועדת כמו עלה נרדף. אני לא יכולה לסבול בריונים.

              (נכנסים הדגלן פיסטול, ברדולף ונער-משרת)

פיסטול: בכבוד, סר ג'ון.    

פלסטאף: ברוך הבא, דגלן פיסטול. הִנֵה, פיסטול, אני טוען אותך בכוס משקה;  שפוך תחמושת על הבל'בתית שלי.

פיסטול:  אשפוך לה, סר ג'ון, עם שני צרורות.

פלסטאף: היא לא מתפּסטלת בקלות; אדוני, אין סיכוי שתפגע בה, פַאקְט.

קוויקלי:  שה, אני לא אשתה שום פאקְט ושום צרור. אני שותה רק כמה שיעשה לי טוב. אני לא צעצוע של אף אחד.

פיסטול:   אז לחייך, גברת דול! אריק את זה עליך.  

דול:     תריק עלי? אני מריקה עליך, זבל אפס. מה, חתיכת עוֹלב, בהמה, מניוק, רמאי, עולם תחתון בלי תחתונים? 'סתלק, עובש מנוול, 'סתלק! אני למי שמעליך.

פיסטול:   אני מכיר אותך, גברת דול.

דול:    'סתלק, שודד חוליגן! כייס מלוכלך, 'סתלק! נשבעת 'ךָ ביין הזה, אני אתקע סכין בלחיים הרקובות שלך, חצוף, אם אתה תופס עלי תחת. 'סתלק, בקבוק בירה-ג'ורה, ליצן נודד סוג ד', אתה גם-כן! מכיר אותי! ממתי, אני שואלת אותך? חג שמח, שני צ'ופצ'יקים יש לך על הכתפיים! כפיים!    

פיסטול: שישמידני אלוהים אם אני לא מתיז לך את הצורה על זה!

פלסטאף: מספיק, פיסטול. אני לא מוכן שתתיז פה. תתפנה, פיסטול.

קוויקלי:  לא, קפיטן פיסטול חומד, אל תתפנה פה, קפיטן מותק!

דול:    קפיטן! חתיכת רמאי ארור מפלצת, אתה לא מתבייש שיקראו לך קפיטן? אם קפיטנים היו חושבים כמוני, הם היו מאכילים אותך נבּוט ששמת על עצמך את השם שלהם בלי שהרווחת אותו! אתה קפיטן? מושתן קטן, על מה? על זה שחִרְבּשְת את השמלה לזונה מסכנה בבית בושת? – הוא קפיטן? שיישרף, נבלה! הוא חי על פרוסות עם עובש ופרוצות עם יובש. קפיטן? חג שמח! זבלים כאלה יטנפו את המלה הזאת כמו את המלה "לגמור", שפעם היתה מלה מצוינת לפני שלכלכו אותה. אז קפיטנים צריכים טוב-טוב להיזהר.

ברדולף:  תרד בבקשה, חבר דגלן.

פלסטאף: תקשיבי רגע, גברת דול.

פיסטול:  לא ולא! אני אגיד לך מה, רב-טוראי ברדולף, הייתי קורע אותה! אני אפיל עליה נקמות!

נער:     בבקשה תרד.

פיסטול:  אני אראה אותה קודם בגיהינום! לממלכת עזאזל – נשבע ביד הזאת – לתהום צלמוות, עם כלב השאול פלוס עינויי תופת! חתור לנהר המוות, היי! מַטָּה! מַטה, כלבים, אֶט טוּ ברוטוס! הראיתם את זו אשר קרויה המתהפכת? (שולף את חרבו)

קוויקלי:   קפטן פיסטול, פִּיס, פּיס, פּיס, פליז; מאוחר מאד, בחיי. כולי תחינה כולי פּצירה, שפוך את חמתך לפח. [/ שפוך את חמתך לשופכין.]   

פיסטול:   יחי הרגשות הנשגבים!

              האם תשוו סוסי משא, סוסות

              גרומות של אסיה, הצולעות

              שלושים פסיעות ביום, לְקיסרים,

              ליוונים טרויאנים, חניבלים?

              לא, שימלוק אותם העֲמָלֵק,  

              ומסביב יהום הסער! מה,

              שנתכתש על קשקושים?

קוויקלי:   בָּעיניים שלי, קפיטן, אלה מלים קשות מאד.

ברדולף:   תלך, דגלן, 'בקשה! זה יצמח עוד רגע לתגרה.

פיסטול:   ימותו בני-אדם כמו כלבים,

              ויחולקו כתרים כמו פרוטות!

              הראיתם את זו אשר קרויה

             המתהפכת?

קוויקלי:  נשבעת לך, קפיטן, אין לנו אחת כזאתי. נו בחייך, אם היתה לא הייתי נותנת לך? בשם אלוהים, תירגע.

פיסטול:   אז תזללי, חרבי! קליגולי, קליגולו, קליגולה! הופה, תביאו פה איזה משקה! הגורל אותי טוֹרְמֶנְטו, התקווה אותי קונְטֶנְטו. הנשקשק מנשק? לא, שהפגז יפגוז! תביאו פה איזה משקה!  - (לחרבו) ואת, אהובתי, שכבי לך שם. – נשים פה נקודה עכשיו? אין פה איזה חיריק לנעוץ בו ת'קמץ?     

פלסטאף: פיסטול, אני הייתי שותק.

פיסטול:   אביר מתוק, אני נושק לך בַּלָפּה. מה! שנינו ראינו יחד הרבה כוכבים.

דול:    אח אלוהים, תזרקו אותו כבר לְמטה! אני לא יכולה לסבול פלצן כזה נפוח.

פיסטול:   לזרוק אותו לְמטה? שמעתם לשון של פרה?

פלסטאף: גלגל אותו למטה, ברדולף, כמו מטבע על שולחן קלפים. לא, אם הוא לא עושה כלום חוץ מלדבר כלום, הוא יהיה פה כלום.

ברדולף:  בוא, יורדים.

פיסטול (תופס את חרבו): מה, שנקיז? שנגיר? אז בוא, מוות, שיר לי נומה-נום, קצֵר לי את יגון ימַי! פצעים פתוחים, שפוכים, בוכים, פְּרוֹמוּ את חוט גורלי! קדימה - פְּרוֹמו, אני אומר, פרומו!

קוויקלי:   יופי, יהיה פה כבר שמח.

פלסטאף: תן לי את הסיף שלי, ילד!

דול:    אני מבקשת ממך, ג'ק, אני מבקשת ממך, אל תשלוף!

פלסטאף: רד למטה! (נלחמים)

קויקלי:    הנה יופי של בלגן! הייתי אומרת ביי-ביי לביזנס, רק לא להסתבך בַּבּהלות והאלוהים-ישמור האלה. אמא! רצח, עכשיו אני חותמת! אוי לי, אוי לי, תכניסו ת'כלי שלכם! תכניסו ת'כלי שלכם!

              (יוצא פיסטול, כשברדולף אחריו)

דול:   בבקשה ממך, ג'ק, תירגע. הנבלה הלך. איי, חתיכת גיבור קטן בן-זונה אתה!

קוויקלי:   לא נפצעתָ במפשעה? היה נדמה לי שהוא הכניס לך בבטן חריף.

              (נכנס ברדולף)

פלסטאף: העפת אותו מחוץ לדלת?

ברדולף:   יס, סר. המנוול שיכור. פגעת בו, סר, בכתף.

דול:   אח, אתה, פושע קטן מתוק אתה! איי, קוף מסכן, איך אתה מזיע! בוא, תן לי לנגב לך את הפנים. בוא, פרצוף בלון בן-זונה! אח, פושע, בחיי, אני אוהבת אותך. אתה אמיץ כמו הקטור מטרויה, שווה כמו חמישה אגממנונים, ויותר טוב פי עשר מתשעת פלאי עולם! אאא, מנוול אחד!

פלסטאף: זבל קרימינל! אני אגלגל את הכלב בשמיכה רטובה.

דול:   תעשה את זה, בנשמה שלך. ואם אתה עושה, אני מפורפרת אותך בין שני סדינים.

         (נכנסים המוזיקאים)

נער:   המוזיקה הגיעה, סר.

פלסטאף: שינגנו. – נגנו, רבותי! (מוזיקה) שבי לי על הברך, דול. זבל, טינופת מתרברב! המנוול ברח ממני כמו כספית.

דול:   בדיוק, ואתה רדפת אחריו כמו בנין כנסיה. חזירון שְמנְמָנון בן-זונה קטנטן, מתי תפסיק לדקור ביום ולדחוף בלילה ותתחיל להטליא את הגוף הזקן שלך לכבוד השמיים?

              (נכנסים בצד הנסיך ופוינז כמלצרים)

פלסטאף: שקט, דול מותק. אל תשחקי לי את מלאך המה-שמו: אל תבקשי ממני לזכור את הסוף שלי.

דול:     תגיד, איזה טיפוס הוא הנסיך?

פלסטאף: בחורצ'יק מאד שטחי. הוא היה מתאים להיות עובד מטבח; היה חותך טוב את הקרום מהלחם.

דול:    אומרים שלפוינז יש שכל טוב.

פלסטאף: הוא שכל טוב? שיישרף, בבון! השכל שלו סמיך כמו חרדל! אין לו יותר דמיון ממה שיש לדיקט.

דול:   אז למה הנסיך אוהב אותו כל כך?

פלסטאף: כי הם לובשים אותה מידה, והוא משחק טוב כּדורת, ואוכל צלופחים עם שוּמר שמטמטמים את המוח, ושותה מכוסות עם נר בוער בהתערבויות שיכורים, ומשחק חמור ארוך עם הבחורים, וקופץ על כסאות בפאב, ויש לו ידע כללי בקללות, והמגף שלו יושב עליו חלק כמו השלט בחנות של הסנדלר, והוא ממש לא מגלה סודות של אחרים כדי לעשות אינטריגות; ויש לו עוד כהנה וכַשָמה כישורים נבובים של נפש חלושה וגוף בריא, שבשביל זה הנסיך נותן לו מקום. כי הנסיך בעצמו הוא בדיוק כזה. כובד של שערה יטה את המאזניים בין המשקל הסגולי שלהם.

נסיך:  לא צריך לקטוף לגלגל המסתובב הזה את האוזניים?

פוינז:  בוא נרביץ לו מול הזונה שלו.

נסיך:   תראה איך העץ חרוב נבול נותן שיגרדו לו בַּפּדחת כמו לתוכי.

פוינז:   זה לא מוזר שהתשוקה תחיה כל כך הרבה שנים אחרי מות הביצוע?

פלסטאף: נשקי אותי, דול. (היא מנשקת אותו)

נסיך:    שבתאי הזקן וְוֶנוס מצטלבים השנה? מה אומר ההורוסקופ?

פוינז:  ותביט איך זְנב-הכוכב המשרתון שלו מלחשש לִיבּוּבים לַיועצת העתיקה של האדון שלו, המגילה שלו, הארכיונֶת שלו.  

פלסטאף: את מנשקת אותי רק כלפי חוץ.

דול:   בעיניים שלי, אני מנשקת אותך בְּלב הכי מסור.

פלסטאף: אני זקן, אני זקן.

דול:   אני אוהבת אותך יותר מאת כל הילדים הסמרקקיים האלה יחד.

פלסטאף: מאיזה בד את רוצה שמלה? אני מקבל כסף יום חמישי: מחר תקבלי כובע. – שיר עליז! – בואי, נהיה מאוחר; נלך למיטה. את תשכחי אותי כשאצא למלחמה.

דול:   בעיניים שלי, אתה עושה לי לבכות שאתה מדבר ככה. תתפוס אותי פעם אחת מתלבשת יפה עד שאתה חוזר! טוב, חכה ותראה.

פלסטאף: קצת יין לבן, פרנסיס!

הנסיך, פוינז: כבר, כבר, סר.

פלסטאף: הה? בן ממזר של המלך? – ואתה לא אח של פוינז?

נסיך:  מה, חתיכת גלובוס של יבשות חוטאות, איזה מין חיים אתה מנהל?

פלסטאף: יותר טובים משלך: אני ג'נטלמן, אתה ברמן.  

נסיך:  בדיוק, והגעתי לעשות ממך בר-מינן-מן.

קוויקלי:   איי, שאלוהים ישמור את הוד מעלתך! בעיניים שלי, ברוך הבא ללונדון. שככה אלוהים יברך את הפרצוף המתוק הזה שלך! אח ישו, באת מהחזית בוויילס?

פלסטאף: אתה גוש מלכות בן-זונה, נָסיכי פְּסיכי, בחיי הבשר הזול הזה והדם המורעל (מצביע על דול [שעל ברכיו?]) ברוך הבא!

דול:   מה-זה? חתיכת אידיוט שמן, אני בזה לך!

פוינז (לנסיך): אדוני, הוא יסלק אותך מהנקמה שלך ויהפוך את הכל לבידור אם לא תכה בברזל.

נסיך (לפלסטאף): היי אתה, חֵלֶב נר בן זונה! איך לכלכת עלי כמו בהמה הרגע בפני הגברת ההגונה, התמה, התרבותית הזאת!

קוויקלי:   אלוהים יברך את הלב שלך הטוב, זה בדיוק מה שהיא, בחיים שלי.

פלסטאף (לנסיך): אתה שמעת אותי?

נסיך:    כן, ואתה הכרת אותי בדיוק כמו אז כשברחת מהגבעה. ידעת שאני מאחורי הגב שלך ודיברת בכוונה, לבחון את הסבלנות שלי.

פלסטאף: לא, לא, לא, לא ככה; לא ידעתי שאתה בטווח שמיעה.

נסיך:    אז אני אלחץ אותך להודות בְּהשמצה מכוּונת, ואז אני אדע איך לנהוג בך.

פלסטאף: שום השמצה, הל, בכבוד שלי, שום השמצה.

נסיך:    אה לא? כשהכפשת אותי, וקראת לי עובד מטבח וחותך לחם ואני לא יודע מה?

פלסטאף: שום השמצה, הל.

פוינז:   שום השמצה?

פלסטאף: שום השמצה, נד, בחיים! נד ישר, שום שמץ. אני הוצאתי לו שם רע בְּעֲדת הרשעים, (לנסיך) כדי שהרשעים לא יתאהבו בך, ובזה מילאתי את התפקיד של חבר דואג ונתין נאמן, ואביך צריך להודות לי על זה. שום השמצה, הל; נד שום שמץ. לא, בחיי, ילדים, שום.

נסיך:   עכשיו תראה איך פחד צרוף פלוס פחדנות שלמה מביאים אותך לעשות עוול לגברת התמה הזאת בשביל לפייס אותנו. היא מהרשעים? הפונדקית שלך פה מהרשעים? הנער המשרת שלך מהרשעים? או ברדולף הישר, שהמסירות בוערת לו באף, הוא מהרשעים?

פוינז:   ענה, בוקיצה רקוב, ענה!

פלסטאף: השד סימן "ווי" (V) ליד השם של ברדולף בַּרוּבּריקה "אין צ'אנס לִישועה", והפרצוף שלו הוא המטבח הפרטי של השטן, שבו הוא צולה תולעי בירה כבדים. מה שנוגע לילד, מרחף סביבו מלאך טוב, אבל השטן מעוור אותו מלראות.

נסיך:  והנשים?

פלסטאף: אחת מהן, היא כבר בגיהינום ושורפת נשמות אומללות. השניה, אני חייב לה כסף, ואם היא ארורה בגלל זה אני לא יודע.

קוויקלי:   לא, תאמין לי.

פלסטאף: לא, אני חושב באמת לא. אני חושב שניכו לך את זה מהחשבון. אם כי יש נגדך עוד הרשעה, שאת מרשה שיקנו אצלך בעסק בשר שנגד החוק, ועל זה לדעתי תייללי כשתתבשלי.

קוויקלי:נו, מה זה פה איזה שוֹק שם איזה לשון?

נסיך:   הו, גברת נכבדה –

דול:    מה אומר מעלתך?

פלסטאף: מעלתו אומר הו אבל הבשר שלו אומר או-הו.

              (פֶּטו דופק בדלת)

קוויקלי:   מי דופק כל כך חזק בדלת? תביט בדלת, פרנסיס.

              (נכנס פטו)

נסיך:   פֶּטו, מה יש, מה חדש?

פֶּטו:    אביך-הוד-מלכות בווסטמינסטר,

         ויש עשרים שליחים תשושים סחוטים  

          מהצפון, ובדרכי לכאן

         עברו אותי תריסר קצינים, רצים

         ומזיעים, דופקים על דלת כל

         פונדק ומחפשים את סר ג'ון פלסטאף.

נסיך:    פוינז, בחיי, אני מרגיש אשם

              להשחית כך זמן יקר כשסערה

              של מרד, כמו סופת ענן שחורה,

              פורצת וניתֶכת על ראשינו

              החשופים בלא מגן. תנו לי 

              ת'חרב, הגלימה. לילה טוב, פלסטאף.

              (יוצאים הנסיך, פוינז, ברדולף ופטו)

פלסטאף: עכשיו מגיע הפרור הכי טוב של הלילה, וצריך לצאת ולעזוב בלי לנקר אותו.

              (דפיקות בדלת)

               עוד דפיקות בדלת? מה זה, מה קורה?

              (נכנס ברדולף)

ברדולף:    אל הארמון, סר, בדחיפות. תריסר

              קצינים בַּדלת ממתינים לך.

פלסטאף (לנער): תשלם לנגנים, אתה-שם.  – שלום, פּוּנדַקְיה, שלום, דול. אתן רואות, נקבות טובות שלי, כמה שאנשי איכות הם מבוקשים: אזוב הקיר   ישן כשאיש המעשה נקרא לַדגל. שלום, נקבות טובות! אם לא ישלחו אותי לַדרך אקספרס, אֶראה אתכם שוב לפני שאני יוצא.

דול:    אני לא יכולה לדבר. אם הלב שלי לא הולך להתפוצץ – טוב, ג'ק מותק, שמור על עצמך.

פלסטאף: כל טוב, כל טוב.  

              (יוצא עם ברדולף והנער-המשרת)

קוויקלי:   נו, כל טוב לך, ג'ק. אני מכירה אותך זה יהיה עשרים-ותשע שנה באביב הזה; לא אבל איש יותר הגון ועם לב יותר אמיתי - ... נו, שיהיה לך כל טוב.

              (נכנס ברדולף)  

ברדולף:   גברת פורפרה?

קוויקלי:   מה העניין?

ברדולף:   בקשי מגברת פורפרה לבוא אל האדון שלי.

קוויקלי:   אח רוצי, דול! רוצי, דול מותק שלי! – די. היא הולכת עם פרצוף מרוח בכי. – כן, את הולכת כבר, דול?   

              (יוצאים)


אנו מקווים שאתם נהנים מקריאת המחזה. אתר שייקספיר ושות׳ פועל כבר 14 שנים בחינם ומספק את התרגומים לקהל הרחב בשמחה ובאהבה. גם שייקספיר וגם שות׳ מתכוונים בהחלט להמשיך כך גם הלאה, ולהשלים אולי את כל תרגום כל 38 המחזות.


כל מי שרוצה לתמוך באתר כדי לסייע באחזקתו ובהמשך מפעל התרגום, הנה האפשרות, ויקוים הפסוק ״תומכים טובים אתם״ (״מידה כנגד מידה״, מערכה 5 תמונה 1).


תמכו באתר שלנו


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי 4 חלק ב' - מערכה 2, תמונה 4 קדימה >