שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט השחקן הרומאי - מערכה 5, תמונה 2

נכנסים פארתניוס [עם ספרון קיסר], דומיטיה, יוליה, קייניס, דומיטילה, סטפאנוס, סִיֵיאוּס ואֶנְטֶלוּס.

 

פארתניוס: אתם רואים, כולנו נידונים

          למוות. אין מנוס; צריך לפעול,

          או שנסבול.

סטפאנוס:               אך זה חייב להיות

          מייד; כל עַכָּבָה היא גורלית.

דומיטיה:  הלוואי הייתי גבר, להוביל זאת!

דומיטילה: אילו אני אהיה חֵיל החלוץ,

          למרות שקומתי לא מבטיחה

          גדולות, לבי אמיץ כמו זה שלה

          שמגיעה יותר גבוה.

סטפאנוס:                      תני לי

          לקחת את העול הזה ממך,

          גברתי. כל הסיפור הוא להרחיק

          אותו מן הטריבונים שסביבו,

          כי אם ניתן רק להביא אותו

          לטווח חרבי, תבל תהיה חייבת

          את חרותה מן הרודן הזה

          לסטפאנוס.

סיינוס:                  לא תתחלק לבד

          בתהילת המעשה אשר

          יחיה עד קץ כל הזמנים.

אנטלוס:                             וגם

          אני אקח בו חלק.

פארתניוס:                     בנחישות.    

          ולהתרחק. חשבתי על תכסיס,

          שאסכן חיי בביצועו,

          איך לסלק אותו מכאן. אבל

          לא לעשות שטויות.

סטפאנוס:                     נעיף אותו,

          אין לך מה לדאוג, אה? כלב מת

          אינו נושך.

פארתניוס:              אז על כל הקופּה!

          (פארתניוס יוצא; האחרים עומדים בצד.

            נכנסים קיסר והטריבונים.)

קיסר:  איך הדקות האלה זוחלות!

          כמה אומלל הוא כל עיכוב בִּזמן

          של מתח! לו יכולתי להשתיל

          נוצות בכנף הזמן, או להורות

          לַשֶּמש שיצליף בבני-סוסיו

          לִמְרום גבעת מזרח שבשמיים,

          עד שתחלוף בלי זכר השעה

          שמבעיתה אותי, כשם שאני

          יכול לְשוֹן מחוג זו להזיז

          לשש, אז כל ורידי וגם עורקי

          הַמְּרוֹקָנִים מפחד יתמלאו

          ויתפחו שוב. איך אני נראה?

          רואים עלי כבר את המוות?

טריבון ראשון:                          אל

          תחשוב עליו. אין סכנה; לכל

          אותם אותות שמבהילים אותך יש

          גורם טבעי. אל תקשר אותם

          לעצמך, כי זה היה קורה

          גם אילו לא נולדת מעולם.

קיסר:  יפה דיברת, למופת, חייל

          אמיץ. איך זה אני, שחש בריא

          ובשיא כוחי, צריך להאמין

          שאני כה קרוב לסוף שלי,

          ולהקיף עצמי בחיילים?

          ייכחדו כל הנבואות! אני

          הולך ומשתכנע - הן כוזבות,

          בנויות על מגדלים פורחים.

טריבון ראשון:                          נכון.

          עכשיו קיסר נשמע קיסר.

קיסר:                              נזוז

          למחנה, וכשנבטיח שם

          שהמשמר איתנו בהוספת

          שכר ומענק נדיב, יהיו

          כאן כמה כבר ש - אני לא אוסיף.

          (נכנס פארתניוס)

פארתניוס: רק אושר, בטחון ואריכות

          ימים למלך העולם!

קיסר:                          אתה

          נראה עליז.

פארתניוס:              ודיווחִי כולו

          שמחה ופלא. למה הטיפול

          בגוף הקיסרי שלך מוזנח,

          אדון, כשכבר חלפה לה שעת הפחד

          שעל חייך איימה?

קיסר:                         אחרי

          חמש כבר?

פארתניוס:               אחרי שש, לידיעתי,

          וברצינות איש-השעון שלך

          צריך למות, שהוא עיכב כל

          כך את שלוותך. הגיע רק

          עכשיו שליח שמביא מידע

          בדוק: הלגיונות שלך בסוריה 

          השיגו ניצחון מזהיר, והם

          הרחיבו את ממלכתך. הסתרתי

          אותו, כדי שתוכל להתענג

          פרטית על המידע, והסנאט

          ישמע מפיך כמה הוא חייב

          לך ולמזלך.

קיסר:                  אז בְּרח לך,

          פחד חיוור! פארתניוס, קח אותי.

טריבון ראשון: שנתלווה אליך?

קיסר:                               לא. אחרי

          הפסד צריך שומרים. תִפסו מרחק.

          (יוצאים קיסר ופארתניוס)

טריבון שני: איך התקוות מתעתעות בבני-

          אדם. שכה אני אחיה, עוד לא

          הגיעה השעה.

טריבון ראשון:                על כל פנים,

          עלינו לציית, נראה מה הלאה.

          (יוצאים הטריבונים.

       נכנסים קיסר ופארתניוס)

דומיטיה: הוא בא, אני שומעת. בנחישות.

קיסר:  איפה, פארתניוס, שליח הברכה

          הזה?

סטפאנוס:           לחסום מהר את הדלת. - פה;

          שליח של זוועה.

קיסר:                          מה זה! בגדו

          בי?

דומיטיה:          לא; תפסו אותך, רודן.

קיסר:                                       דומיטיה

          שלי בַּמזימה!

פארתניוס:                הבט: הַסֵּפֶר.

קיסר:  אז אני אבוד. אך גם בלי נשק לא

          אפול עלוב.

          (מכריע את סטפאנוס)

סטפאנוס:               הצילו!

אנטלוס:                           כך ו - ככה!

          (הם דוקרים את קיסר)

סיינוס:  כל כך לאט אתה נופל שם?

קיסר:                                  זה

          נגמר, וזה נגמר בביזיון.

          (נופל, ומת.)

פארתניוס: זה על מות אבי!

דומיטיה:                      זה על פאריס

          שלי!

יוליה:          זה על גילוי העריות!

דומיטילה: זה על ההתעללות בדומיטילה!

          (הם דוקרים אותו כל אחד בתורו)

טריבון ראשון (בחוץ): לפרוץ את הדלתות!

          (נכנסים הטריבונים)

                                                  הו מארס! מה, מה

          עשיתם?

פארתניוס:           מה שרומא רק תודה

          לנו עליו.

סטפאנוס:                חיסלנו פה מפלצת.

טריבון ראשון: בכל זאת הוא היה שליט שלנו,

          מושחת כפי שהיה, ועליכם

          יש כתם רצח, שמי שימלוך

          תחתיו ינקום. (לדומיטיה): אך אנו, שלשירותו

          עמדנו, לא נסכים שמין מפלצת

          כמוך (כי ברשעותך איבדת את

          תואר אוגוסטה) את אשר היית

          בסיס כל הרוע, לא נסכים שאת

          תצאי מכאן בלי עונש. - שימו יד

          עליה, תגררו אותה לגזר

          דינה. נפנה זאת לסנאט, אשר

          ישפוט אותך בזמנו החופשי.  

          את גופתו הָרימו. במותו

          שילם על האכזריות שלו.

          על מלך טוב בוכים כשהוא הָלַך,

          אך מי שכאוות נפשו מָלַך,

          ללא תבונה, קינה הוא לא ישְמע,

          בקבורתו אף עין לא תדמע.           

          (יוצאים כולם.

       תרועה.)


< אחורה הדפסת הטקסט השחקן הרומאי - מערכה 5, תמונה 2