שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

                            פיליפ מסינג'ר

               מסינג'ר נולד ב – 1583. אביו שירת את הנרי הרברט, דוכס פֶּמְבְּרוֹק, ומת ב – 1601. ב – 1602 נרשם מסינג'ר לאוניברסיטה של אוקספורד, שם, כפי שמעיד אחד ממכריו, "הקדיש מחשבה לשירה ולרומנסות... יותר מאשר ללוגיקה ופילוסופיה".

               הפעם הראשונה ששמו נזכר ככותב היא משנת 1613, כשאנו מוצאים אותו חתום, עם עוד שני מחזאים (נייתן פילד ורוברט דַבּוֹרְן) על מכתב מן הכלא שבו הוחזק בעוון חוב, מכתב הפונה לפיליפ הֶנְסְלוֹ לעזרה, עם תזכורת שהוא חייב להם תשלום על מחזה אחד ועוד מקדמה על מחזה עתידי.

               במאמר מוסגר, פיליפ הנסלו היה המנהל של תיאטרון ה"רוז", ואישיות ססגונית מאד בפני עצמה - בנוסף לתיאטרון "הרוז", היה שותף בניהול העסקים של תיאטרונים אחרים, מספר בתי-זונות, פונדקי-שתיה וזירות לקרב דובים, השעשוע הפופולרי ביותר של התקופה (דוב קשור למוט, שמשסים בו כלבים עד שהוא משתגע ובסופו של דבר נאכל חיים). אחד המסמכים המרתקים ששרדו מן התקופה הוא מה שמכונה "יומנו של הנסלו": לא יומן במובן של ימינו, אלא רשימה של תשלומים והוצאות, שמתוכה אפשר ללמוד הרבה על הדרך שבה התנהל התיאטרון (מקדמות למחזאים, חוזים, תשלומים על בגדים, וכו'). חלק לא מבוטל מן הכספים הוצא על שחרור מחזאים מן הכלא על כל מיני הסתבכויות (בתגרות או בחובות).

               נראה שהנסלו עזר לשלישייה בעקבות המכתב, אם כי לא כולם יצאו מרוצים – דַבּוֹרְן כתב לו בהמשך ש"נדמה לי שהגיע לי לא פחות מאשר לאדון מסינג'ר".

               בתחילת הקריירה שלו כתב מסינג'ר בשותפות עם מחזאים אחרים, דבר שהיה נפוץ מאד באותה תקופה. הביקוש למחזות היה גדול, והזמן קצר: כל מחזה הוצג פעמים ספורות בלבד – אוכלוסיית לונדון מנתה כ – 200,000 תושבים, והתיאטרון הכיל כ – 3000 מקומות (אי אפשר לקרוא לזה "מושבים" שכן רבים מן הצופים עמדו). כל תיאטרון העלה כ – 40 מחזות חדשים בשנה. זו אחת הסיבות שמחזאים חילקו ביניהם את העבודה.

               יתכן שמסינג'ר גם היה שחקן, כמו מחזאים אחרים (שייקספיר, בן ג'ונסון, וגם אותם דבורן ופילד שאיתם נעצר).

               רבים ממחזותיו מן התקופה הזאת לא שרדו, ואנו יודעים רק את שמותיהם, למשל "הירושה הגורלית" בשיתוף עם פילד, או "הקדושה הבתולה" עם תומס דֶקֶר, ובין 1616-1622 כתב מספר מחזות עם ג'ון פְלֶצֶ'ר (שותפו של שייקספיר לכתיבה ב"הנרי השמיני" וב"שני קרובי-דם אציליים").

               בסביבות 1621-22 החל מסינג'ר, כנראה, לכתוב לבדו, ובעיקר ללהקת "אנשי המלך" בתיאטרון ה"בְּלֶקפְרָאיירְס". בין העובדות הידועות לנו היא שהמחזה שלו "קיסר המזרח" (כך עולה מהתייחסויות של מסינג'ר ואחרים מבני תקופתו) זכה לקבלת פנים לא נעימה (המשורר הנרי פרקר, חבר של מסינג'ר, מזכיר בפירוש "קהל שורק בוז"). לעומת זו הקומדיה "השומר" זכתה להצלחה. מסינג'ר כתב בערך מחזה בשנה; ב – 1636 הוא מתנצל, בשיר SERO AND SERIO, שלא סיפק שיר לחתונת הבן של פטרונו, שכן היה "עסוק מדי בחרוזי-במה".

               מסינג'ר מת במרץ 1640 בגיל 56, קצת לפני שהמתחים הפוליטיים שהתייחס אליהם לא מעט ביצירותיו הגיעו לשיאם: שנתיים לאחר מותו נסגרו כל התיאטרונים. ג'ון אובְּרי, כותב היומנים הידוע, כתב ש"הוא עלה על מיטתו בהרגשה טובה ומת בבת אחת – אך לא מן המגפה". במהלך חייו כתב – בשיתוף או לבד – כ – 55 מחזות, מתוכם אבדו 22, ומתוך אלה ששרדו 18 נכתבו עם מחזאים אחרים, ו – 15 לבד.

               הוא קבור בכנסיית סאוט'וורק, ושמו חקוק על מצבתו של ג'ון פלצ'ר:

              הקבר פה, על שניים הוא סוגר:

              על פְלֶצֶ'ר ועל פיליפ מסינג'ר.

              ביחד הם כתבו, שני חברים;

              עכשיו בקבר יחד הם סגורים.

               לאחר מותו התדלדל המוניטין של מסינג'ר, עד המאה ה – 19. ב"הקדמה לספרות אירופה" (1837-39) כתב הנרי האלאם שמסינג'ר הוא שני רק לשייקספיר בטרגדיה והוא משתווה לבן ג'ונסון בקומדיה. הדעה הרווחת, עם זאת, היתה שכתיבתו חסרה "אישיות". למעשה, היה בכתיבתו משהו "אובייקטיבי" ולא מתלהם; העולם כפי שתיאר אותו הוא מקום מלא תככים ומזימות, זירה פוליטית מחושבת ואכזרית. הרעיונות אצלו מבוטאים באופן לוגי, כמעט מתמטי. דווקא תכונות אלה תרמו לעניין המחודש שהתעורר במחזותיו בשלושים השנים האחרונות, והתיאטרון האנגלי שב אל מסינג'ר, המפוכח והחד. ב – 2002 הוצג "השחקן הרומאי" בהצלחה גדולה ב"רויאל שייקספיר קומפני" , בבימויו של שון הולמס ועם אנטוני שר בתור הקיסר.