שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים פאריס, לאטינוס ואזופוס

 

אזופוס:  אז מה נציג היום?

לאטינוס:                    טרוף הבָּקְכוֹת,

          עם שחיטתו של מלך תבָּי.

פאריס:                                    לא

          חשוב מה; זאת תקופת שממה, כל רווח

          בקושי יכסה את ההוצאות.

          היוונים (להם אנו חבים 

          את המצאת המסכה הטראגית

          והפרצוף הקומי) הם מושלים 

          בכל בֵּית אצולה ומשמיצים

          אותנו; והאמפיתיאטרון

          שלנו, שפּוֹמְפּאוּס הגדול

          בָּנה, ושעינג עַין ואוזן

          של חמישים-אלף צופים ביום,

          עכשיו - כמו מִדְבּר בלתי ידוע,

          או רומא בלי אף רומאי - ננטש

          לגמרי.

לאטינוס:           הנאות מסוג יותר

          נחוּת הן הלהיט היום, ואלה

          שמחרימים אותנו מתמכרים

          בַּסתר לשעשועים שגם

          בית בושת יתבייש בּם. אפיריון

          נישא בידי שמונה בני עבדים,

          לִקְנות מחלות-מין מזוֹנָה נוצצת –

          הקפדנים באצילים הרומים,

          סנאטורים אפילו, מחשיבים

          זאת כִּמְציאה.

פאריס:                   אך לנו, המשלבים

          רֶווח ותענוג ומִשתדלים

          רק לְייפּות להם את נשמתם,

          ולהראות על הבמה – נושם

          וחי – איזה כבוד צפוי לַטוב

          ולמעשים מפוארים, איזו

          בושה נִשְרכת בעקבות החטא –

          לנו חבל להם על שש סֶסְטְרֶטי,

          מחיר כרטיס.

אזופוס:                   מה שנוגע, פאריס,

          לרווחים מסחריים, זה לא   

          אכפת לנו, כי כל זמן ששמורה       

          לך אצל קיסר עמדה של חסד,          

          אנו זוכים לנתח מן השפע,

          אף רמז לְמחסור לא יתקרב

          אלינו.

פאריס:             תהילה - זו מטרתנו.

          ששמנו ייזכר לעד.

לאטינוס:                      ואם רק

          יתנו לנו - כאן מסתכמות להן

          שאיפותינו.

אזופוס:                יש לנו אויבים,

          ודי גדולים, אני חושש. אומרים

          לאחרונה: הקונסול אָרֵטִינוּס

          (המרגל של הקיסר) אמר

          בארוחה, לפני פחות מחודש

          (כי הקומדיה האחרונה שלנו     

          פגעה בו) שהוא כבר ישתיק אותנו

          לנצח.

פאריס:           לא בונה על שום טובות

          ממנו. מבטחי הוא שקיסר,

          זה דומיציאנוס הגדול, שלא

          אחת בשעת מרה שחורה שימָחְנו,    

          ישוב מהר. הוא יתקן את כל

          מה שהרס הקונסול.

לאטינוס:                      מדווחים

          בעיר שהוא הכניע את שבטי

          הקאטים והדאקים, ובקרוב

          שוב ייכנס לרומא כמנצח.

          נכנסים שני ליקטורים.

פאריס:   שיופיטר יאיץ את זה. - אלינו? -     

          עכשיו, אזופוס, אני מאמין

          לאיומי הקונסול.

ליקטור ראשון:               מזמנים

          אתכם לבוא היום אל הסנאט.

ליקטור שני: ולענות שם על הטענות

          כנגדכם.

פאריס:             אנחנו מצייתים. -

          לא, בחורים, בלי ראש מורכן. תום-לב

          צריך להיות אמיץ. אנו שעל

          במות גילמנו את הגיבורים

          העתיקים ואת נפילתם

          של שליטים, לקול תשואות רמות -

          כשמוטל עלינו לשחק את

          עצמנו, נעשה את זה ללא

          מורא, בביטחון. יהיה דיננו

          אשר יהיה, רְאו זאת כמשחק;

          גם אם נורשע, נשמע את זה בלי צער,

          כאילו שמחר נחיה שנית.

ליקטור ראשון: דיברת כראוי לך.    

          הם פונים לצאת. נכנסים לאמיה, רוּסְטִיקוּס וסורה.

לאמיה:                             לאן

          פאריס הולך?

ליקטור ראשון:              קוראים לו לסנאט.

לאטינוס: אני שמח שהמדינה

          חופשית כל כך מעניינים כבדי

          משקל שיש לה זמן פנוי לבחון

          אותנו.

פאריס:              שמוסד נשגב כזה,

          שבו נידונו גורלות מלכים

          ומחוזות, יירד ממרומיו

          כדי לבקר בדיחה או עקיצה

          שנפלטו מעט של משורר!

          כל טוב לרבותי, אנו שמחים

          שביטחונכם יציב.

          יוצאים הליקטורים, פאריס, לאטינוס ואזופוס.

לאמיה:                       אילו זמנים!

          לְמָה התדרדרה רומא? מותר

          לנו, כאן לבדנו, להגיד

          פתוח את מחשבותינו על    

          המדינה והשליט ולא

          לפחוד ממלשינים?

רוּסְטִיקוּס:                      לאמיה, אציל,

          כה מסוכן הדור, ומעשי

          זוועה מבוצעים בכל מקום, 

          שאי אפשר לישון - גם לא לחלום - 

          בבטחון. כל פעולה שלנו

          עומדת למבחן. להיוולד

          אציל - עכשיו זה פשע, ולהיות

          אדם ראוי - בגידה במדינה.

          בנים מאשימים אבות, אבות

          את הבנים. בשביל חצי חיוך

          מן המקורבים אל הצלחת,       

          הטהורות שבגברות יקריבו 

          את צניעותן. להיות איש טוב משמע

          להיות אשם. בבטחון חיים

          רק היודעים איך להשביע את    

          תיאבונו של השליט, להיות

          למשרתי תאוותיו.

סורה:                         אמת;

          וזה מפליא אותי איך שני בנים

          שונים כל כך נולדו לוֶסְפַּסְיָאנוּס        

          הטוב. היה לנו את טיטוס, אשר

          כונה "ברכה לאנושות", בצדק:

          כל יום בו לא טעם זה או אחר

          משפע הנדיבות שלו נראָה

          לו יום אבוד; דמעה תמיד היתה

          זמינה אצלו כשנאלץ לחתום

          דין מוות לפושע; איש רחוק

          כל כך מגאווה – הוא לא בחל

          סתם לפטפט עם האביון הכי 

          עני ברומא.

לאמיה:                         אבל דוֹמִיצְיָאנוּס,

          אחיו, זה שכעת אוחז בהגה,

          להוט כל כך לדם - יום לא עובר

          בלי שקושרים צוואר לְחֶבל או

          זורקים מראש הסלע. עבדיו

          המשוחררים בזים לאצולה,

          והוא עצמו, כאילו לא נברא

          בשר ודם, שוכח שהוא בן-

          אדם.

רוּסְטִיקוּס:          בצעירותו הראה כבר מה

          יהיה כשהוא יבשיל: התענוג

          הכי גדול שלו היה, כילד,

          לרצוח בסיכות חדות זבובים -

          את מקומם תפסו כעת הולכים

          על שתיים. כשניצל במלחמה

          הויטֶליאנית הוא הקים מקדש

          ליופיטר, ובשחצנות הציב

          שם את פסלו, בחיק האל. הוא לא  

          מסמיק ולא נרתע בפקודותיו

          לחתום - כאילו שהשם "קיסר"

          הוא שם גנאי - דומיציאנוס האדון

          האל.

סורה:          כותבים לי שהוא כבר בדרך,

          ומתכוון להיכנס ברוב

          תפארת. הסנאט החנפני

          ציווה לו כבוד אלים, והתנגדות

          לכך היא מוות - ועם עינויים

          מתוחכמים. מה שנוגע לי,

          אסכים ואציית לצו הזמן;

          אין מה להילחם נגד הזרם.

רוּסְטִיקוּס: טוב, בואו לסנאט, נצביע שם

          בעד, גם אם זה נגד רצוננו,

          לפני שהם יכפו עלינו זאת.

לאמיה:  ומכיוון שאי אפשר לפעול

          בהתנגדות מסוג פעיל, ננקוט         

          בהתנגדות סבילה. ולא נשכח:

          אם המדינה תמאס בו, והאל יגן,

          גם את הרע מכל ניתן עוד לתקן.

          יוצאים.