שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים דומיטיה ופַּארְתֵניוּס עם מכתב.

 

דומיטיה:       על בֶּרך לכבודי?

פארתניוס:                         זה, גברת, חוב

          ראוי לאהובה של הקיסר.

          כי דעי לך בשמחה, הוא ששולט

          על כל מה שהשמש מחממת

          הוא משרתך. אל תהיי נדהמת,

          התארגני לך על פי מזלך.     

                                      [/ קבלי את מזלך והתגמשי.] 

          חשבי על מעמד, גדולה, כבוד

          אשר צפויים לה לאוֹגוּסְטָה, כי

          השם הקיסרי הזה יהיה 

          שלך ובקרוב. את מפקפקת  

          עוד בעבדך; אבל כשתקראי

          מכתב זה - הכתוב וגם חתום

          ביד קיסר - תשתחררי מפחד

          ומחשד. ותני לי לבקש:

          כשכל יפהפיות האדמה

          ישתחוו לך, וסנאטורים

          יראו זאת ככבוד רב לנשק

          את הרגליים השמחות האלה

          כמותי עכשיו; כשכל חיוך מפיך

          יביא קידום, כשתפזרי שטחים

          ומחוזות לנתינים שלך,

          זכרי אותי: פארתניוס.

דומיטיה:                           קום. אני

          כמו מרחפת, לא מאמינה

          מה שמובטח כאן. מהו שגרם,

          פארתניוס טוב שלי, לכבוד קיסר

          (האל שלנו על האדמה)

          לזרוק במשרתת עלובה

          מבט של חסד?

פארתניוס:                  מה אם לא יופייך?  [/ מה חוץ מיופייך?]

          כשבתור יצירת-מופת שלו

          עיצב אותך הטבע, כתמצית

          כל המופלא שבאשה, היתה

          לו כוונה אחת: להציבך

          בכס הכי גבוה. לא אגיד

          (כי זה יריח מרברבנות

          לרמוז על שירותי כלפייך) כמה

          בחריצות הפלגתי בשבחייך,

          כיצד זימרתי המנונים על טוב

          נפשך, או איך קיסר ניצת באש

          מסיפורים עלייך. לא, שכרי

          בַּתוצאה, אני כולי שמחה

          שפועלי הניב פרות.

דומיטיה:                       אתה

          צנוע; לו היה זה ביכולתי

          הייתי בתודה גומלת. אם

          כשהייתי גברת לעצמי,

          עלמה תמה בלי כתם, הקיסר

          היה מואיל לרצות בחסדָי,

          הייתי בשמחה מוסרת את

          מבצר בתולי ברגע שהיה

          מזמין אותי לליטופיו. אבל

          עכשיו אני שייכת לאחר,

          לא לי. אתה יודע: יש לי בעל.

          בשם כבודי לא אהיה זונה

          שלו, ואיך אפשר למחוק דינים

          וחוק בכדי להיות אשתו, לי זו

          חידה.

פארתניוס:        אני יכול לפתור אותה

          מייד. כשהשררה עותרת, אז          

          החוק מושתק. ידוע לכולם

          שיש רומא אחת, קיסר אחד;

          וכמו ששלטונו הוא אינסופי,

          הנאתו בלתי מוגבלת. כן,

          מילה זו, "רצונו", שווה אלף

          סיבות.

דומיטיה:         אבל איך - אם, נאמר, אסכים - 

          איך אני יכולה בבטחון

          גם לעשות זאת? בעלי סנאטור

          עם מזג שאין להקל בו ראש.

          נכנס לאמיה.

פארתניוס: כאילו הוא יעז להיות יריב

          של הקיסר! הנה הוא; בקלות         

          אסיר את הפרור הזה.

לאמיה:                            איך! כך

          לבד? עושים לי מהבית בֵּית

          זונות! לא, איך אתה מעז, אדון, גם

          אם מגנה עליך עמדתך

          בשלטונות, להסתודד כך עם

          אשתי? - מה שנוגע לך, יונה,

          אני אדאג כבר לטפל -

פארתניוס:                          אתה

          גס וחצוף, ואין לך מושג

          עם מי אתה מדבר.

לאמיה:                        זה מצוין!

          הה!

פארתניוס:      אשתך! תעז לגעת בה,

          בלי להפגין כבוד ליקירת

          קיסר, ואז תחשוב מה זה למות.

          לא לבזבז זמן: היא בחירת לבו.

          תגיד תודה - טעמת בשבילו 

          מן השיקוי האלוהי הזה,

                              [/ תגיד תודה - שימשת לו טועם

                                          של השיקוי האלוהי הזה,]

          אבל עכשיו עליך לפנות

          את המִשְרה.

לאמיה:                 אדיר! אדם כבר לא

          יכול להיות אדון אשתו, כי היא

          יפה וצעירה, בלי לקבל

          אישור זכויות בלעדיות? אצלי

          בבית רק אני קיסר, ועל

          מה ששלי אגן. - המשרתים

          בני-כלב, איפה הם? אם תעבור

          חוצפה כזאת בלי עונש -

פארתניוס:                            הקיסר

          מקוצר רוח, לאמיה, לא הורה

          איך להשתיק אותך, ולי, בתור

          מכשיר שלו, שסמכותו שרירה

          בי גם בהיעדרו, אין כשרון

          גדול לדיונים.

          רוקע. נכנס צנטוריון עם חיילים.

לאמיה:                    משמר? מה זה,

          סימנו אותי למוות?

דומיטיה (לפארתניוס):  אם אתה

          רוצה שאֶת חסדי אטה לך -

          אל תהיה אכזר עד כדי כך.

פארתניוס:                           כל

          משאלותיך הן פקודות שמיים.

          אבל הרשי לי להפוך בכל

          זאת את רצון קיסר למעשה. (מגיש מסמך)

          הנה כתב גירושים בינךָ, כבודו,

          והגבירה הנעלה הזאת.

          אם תסרב לחתום, מרצונך

          הטוב ובלי כפיה, מתוך סיבות

          אשר שמורות לך בלבד, יתר

          על כן בלי להכתים את שמה, כאן יש

          פקידים שיכתבו זאת מחדש  

          ובמיטב דמך עד שתוכרח         

          בעינויים לחתום פה.

לאמיה:                            זה חוקי?

פארתניוס:     שליט שלא מעז חוק להפר,

          ולהצדיק זאת, הוא לא מלך, סתם שוטר.

          מסכים או לא? [/ מה, מתנגד?]

לאמיה:                     איני יודע מה

          לטעון נגד עצמי לבד מעודף

          של מסירות לה, אהבה, פינוק.

פארתניוס: תכתוב שאין לך שום כוח גברא,

          ואין לך יכולת למלא

          חובות של בעל, או שאתה לא

          שפוי; נדאג שתהיה כזה,

          אם חסרות עִילות. קדימה כבר.

          אתה יודע מה יקרה לך

          אם לא. תמסור לי. לא, על הברכיים! -

          גברתי, עכשיו את גברת לעצמך

          וחופשיה.

לאמיה:               את יכולה, דומיטיה,

          לתת לזה יד?

דומיטיה:                      זו תהיה עדוּת

          לנפש נחותה להיות שפחה

          כשביכולתי לשלוט. עכשיו אני

          של הקיסר, אבל הואיל ופעם

          שלךָ הייתי, כשאל הארמון

          תבוא (בתנאי שתהיה ראוי

          לכך בשירותיך) אז תמצא

          שאהיה לך גבירה טובה. -

          חכה, פארתניוס. ועכשיו שלום,

          לאמיה מסכן.   

          יוצאים כולם חוץ מלאמיה. 

לאמיה:                 אל האלים אני

          כופף בִּרְכָּי, כי עריצות גרשה   

          צדק מבני אדם; אם זכאים

          הם למקדשיהם ולנדרינו, 

          אז אשביעם בהכנעה שזו,   

          אשתי המחוללת, תהיה

          לדומיציאנוס הגאה קללה,

          ושבחיבוקה שום עונג לא ימצא;         

          ייפול כטרויה מהלנה הפרוצה. 

          יוצא.