שייקספיר ושות' - ריצ'רד 3 - מערכה 4, תמונה 2


< אחורה	ריצ'רד 3 - מערכה 4, תמונה 2	קדימה >

החצוצרות משמיעות תרועה. נכנסים ריצ'רד בפאר והדר, עם כתר; באקינגם, קייטסבי, רטקליף, לאבל ואצילים נוספים [ונער משרת.]

ריצ'רד: כולם הצידה. באקינגם יקר!

באקינגם: מלך גדול שלי!

ריצ'רד: תן יד.

(פה הוא עולה אל הכס. תרועה.)

כאן, ככה בגבהים, בַּעֲצָתְך

ועזרתך, יושב המלך ריצ'רד.

אבל האם נלבש גדוּלה רק יום,

או שהיא תחזיק עוד ונִשְמח גם הלאה?

באקינגם: היא חיה, ותחיה לעד.

ריצ'רד: אה, באקינגם,

עכשיו בוא, אשחק פה אבן-בוחן,

לבדוק אם באמת אתה זהב.

אדוארד הילד חי – עכשיו תחשוב

מה הייתי עוד אומר.

באקינגם: תמשיך, אדון אהוב.

ריצ'רד: נו, באקינגם, אני אומר: אני

רוצה להיות המלך.

באקינגם: ואתה

כזה, אדון אדיר תפארת.

ריצ'רד: הה,

אני המלך? כן – רק אדוארד חי.

באקינגם: נכון, נסיך אציל.

ריצ'רד: איי, זו תגובה

מרה, שאדוארד עוד חי – נְסיך

אמת אציל. חבר, על פי רוב לא

היית קשה-תפישה כל כך. שאגיד

ברור? אני רוצה שהממזרים

ימותו, ואני רוצה את זה

מיד. מה 'תה אומר עכשיו? דבּר

מיד, ובקיצור.

באקינגם: מותר להוד כבודך

מה שתרצה.

ריצ'רד: טצ, טצ, אתה לגמרי קֶרַח. כל

החביבוּת שלך קפאה. תגיד,

נותן לי הסכמה שהם ימותו?

באקינגם: תן לי שהות לנשום, כבודך, קצת זמן,

לפני שאענה באחריות.

אחזור לתת לך תשובה עוד רגע.

(יוצא.)

קייטסבי: המלך מרוגז. נושך שפה.

ריצ'רד (הצידה): אני אתרועע רק עם מטומטמים

בלי מוח וילדים בלי אלוהים.

לא בשבילי כאלה שצופים

בי במבט חוקר. לורד באקינגם

עם השאיפות שלו נהיה ספקן.

ילד!

נער משרת: אדוני?

ריצ'רד: אתה מכיר איש שישוחד בעד

זהב לאיזה מבצע סודי של מוות? [/ זהב לאיזה מבצע חיסול סודי?]

נער משרת: אני מכיר אדון אחד מריר,

קרוע בין העוני לַיהירות. [/ עם חור בַּכיס והתנשאות בַּנפש.]

זהב הוא טוב כמו מאה נואמים,

ויפתה אותו לַכּל, בטוח.

ריצ'רד: מה שמו?

נער משרת: קוראים לו טירֶל, אדוני.

ריצ'רד: הכרתי מרחוק. לֵךְ קְרא לו הנה.

(יוצא הנער-המשרת.)

(הצידה): הבאקינגם המתלבט – נחש,

הוא לא יהיה יותר בן-סוד שלי.

רץ אתי כל הדרך בלי לנוח

ועכשיו עוצר לנשום? טוב, שיהיה.

(נכנס סטנלי רוזן דַרְבּי.)

לורד סטנלי, מה החדשות?

סטנלי: אדון אוהב, תדע

שהמרקיז מדורסט, מספרים,

ברח לאן שריצ'מונד מסתתר.

ריצ'רד: בוא הנה, קייטסבי. תפזר שמועה

שאן אשתי חולה קשֶה. אדאג

שהיא תהיה מוחזקת בבידוד.

תמצא לי איזה ג'נטלמן נחות

שאֲחַתֵן מיד לַבּת של קלארנס –

הבן הוא אידיוט, אנ' לא מודאג

ממנו. לא, תראה איך 'תה חולם!

אני אומר שנית, תפיץ שאן

שלי חולה, נוטה למות. קדימה,

זה קריטי לי לגדוע כל תקווה

שעלולה לפגוע בי.

(יוצא קייטסבי.)

אני צריך להתחתן עם בת-

אחי, אם לא הממלכה שלי

ניצבת על זכוכית שבירה. לקטול

את שְנֵי אחֵיה, אז להתחתן

איתה – לא דרך בטוחה לְרווח.

אבל דהרתי כבר רחוק כל כך

בְּדם שאדרבן ת'חֵטא עוד הלאה.

חמלה דומעת – לא אצלי בָּעין.

(נכנס טירל.)

שמך הוא טירל?

טירל: ג'יימס טירל, עבדך הנאמן.

ריצ'רד: כזה אתה?

טירל: תבדוק אותי, אדון.

ריצ'רד: תעז לקטול חבר שלי?

טירל: אם 'תה

רוצה. אשמח יותר לרצוח שני

אויבים.

ריצ'רד: אז טוב, קיבלת. שני אויבים

בַּדם, שונְאֵי שלווה שלי, פּורעי

שינה שלי, בהם אני רוצה

שתטפל. בשתי מלים, ג'יימס טירל,

הממזרים שבַּמצודה.

טירל: תפתח

לי דרך אליהם, ובקרוב

לא תצטרך לפחוד מהם.

ריצ'רד: אתה

שָר מוזיקה קסומה. בוא הנה, טירל.

זה הסימן. עלה, אלחש לך.

(לוחש באוזנו.)

וזה הכל. תגיד שזה בוצע -

אוהַב אותך, ואקדם אותך.

טירל: עושה את זה מיד.

(יוצא.

נכנס באקינגם.)

באקינגם: כבודך, שקלתי את הבקשה

שזה עתה השמעת.

ריצ'רד: טוב, עזוב

את זה. דורסט ברח אל ריצ'מונד.

באקינגם: כן,

שמעתי, אדוני.

ריצ'רד: לורד סטנלי, ריצ'מונד הוא הבן

של אשתך. תבדוק את זה.

באקינגם: כבודך,

אני תובע את המתנה

שהבטחת לי בנדר של כבוד:

את הרוזנוּת של הֶרְפוֹרְד, והרכוש

שיהיה, הבטחת, בבעלותי.

ריצ'רד: סטנלי, תבדוק את אשתך. אם היא

שלחה לריצ'מונד מכתבים, אתה

תשלם על זה.

באקינגם: אז מה עונה כבודך

על הדרישה שלי כַּחוק?

ריצ'רד: אני

נזכר שהנרי הששי ניבֵּא

שריצ'מונד יהיה המלך, עוד

כשהוא היה ילדון טפשון, זה. מלך –

אולי, אולי.

באקינגם: כבודך!

ריצ'רד: איך לא ניבֵּא לי הנביא – הרי

הייתי שם – שאני ארצח אותו?

באקינגם: כבודך, ההבטחה על הרוזנות.

ריצ'רד: ריצ'מונד! כשהייתי פעם אחרונה

בְּאֶקְסֶטֶר, הראה לי ראש-העיר

באדיבות את הטירה, והוא

קרא לה רוּגְ'מוֹנְט, והשם הזה

הבהיל אותי, כי משורר מאירלנד

אמר לי בזמנו שלא אחיה

הרבה אחרי שאראה את "ריצ'מונד".

באקינגם: כבודך –

ריצ'רד: כן – מה השעה?

באקינגם: אני מעז להזכיר בחוצפתי

מה שהבטחת לי.

ריצ'רד: כן, אבל מה השעה?

באקינגם: עוד רגע הפעמון של עשר.

ריצ'רד: טוב, שיצלצל כבר.

באקינגם: למה שיצלצל?

ריצ'רד: כי אתה והתחינות שאתה טוחן

פה פעם אחרי פעם - פעמון

שלא נותן להתרכז. אנ' לא

במצב רוח לנתינה היום.

באקינגם: תואיל לדון בבקשה שלי?

ריצ'רד: אתה מציק. אנ' לא במצב רוח.

(יוצא, ואחריו כולם, חוץ מבאקינגם.)

באקינגם: מה, ככה? משלם לי על שֵירוּת

מסוּר בְּבוז כזה? מה, בשביל זה

עשיתי אותו מלך? איי, צריך

לזכור את הייסטינגז ולהתנדף

כל עוד הראש מונח על הכתף.

יוצא.


< אחורה	ריצ'רד 3 - מערכה 4, תמונה 2	קדימה >

שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס