שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס שליח אל דלתו של לורד הייסטינגז.

שליח: כבוד הלורד! כבוד הלורד!

הייסטינגז (בפנים): מי דופק?

שליח: שליח מלורד סטנלי.

הייסטינגז: מה השעה?

שליח: ארבע לפנות בוקר.

         (נכנס לורד הייסטינגז.)

הייסטינגז: יש ללורד סטנלי נדודי שינה

         בַּלילות המעיקים האלה?

שליח:                                    כך

         נראֶה, לפי ההודעה שלי.

         הוא קודם כל מוסר דרישת שלום.

הייסטינגז: ואז?

שליח: אז הוא מיידע את כבודך שהוא

         חלם הלילה שחזיר-הבר

         ערף לו ת'קסדה. עוד הוא מוסר

         שהלילה מתכנסות שתי מועצות, [/ שהלילה מכונסות שתי ישיבות,]

         ולפי מה שיוחלט באחת מהן

         תצטערו שהייתם בשנייה.

         לכן הוא מבקש לדעת אם

         כבודו יואיל לצאת על סוס אתו

         צָפונה בבהילות, לברוח מן

         הסכנה שמנחש לבו.

הייסטינגז: לֵך-לֵך, בחור, תחזור לאדונך.

         תמסור שלא יִפְחד מהמועצה [/ מהישיבה] 

         המפוצלת. באחת נהיה

         כבודו וגם אני, ובַשנייה

         לורד קייטסבי ידידי הטוב, ושום

         דבר אשר נוגע לנו לא

         יוכרע מבלי שלי יהיה מידע.

         תגיד לו שפחדיו הם רדודים,

         בלי שום בסיס. והחלום שלו?

         מפליא אותי שהוא בוטח כמו

         טיפשון בדמיונות סְרק של שינה

         רעה. לברוח מחזיר-הבר

         לפני שהוא רודף זה לגרות

         את החזיר לרדוף, לנוס כשהוא

         לא התכוון לצוד. תלך, תגיד

         לאדונך לקום, לבוא אלי,  

         נלך ביחד לַמצודה, שם הוא

         יראה שחזיר-הבר ינהג בנו

         יפה.

שליח:        אלך למסור מה שאמרת.

         (יוצא. נכנס קייטסבי.)

קייטסבי: הרבה בקרים טובים לאדוני.

הייסטינגז: בוקר טוב, קייטסבי. אתה ער מוקדם.

         מה, מה חדש במדינה הזאת

         המתנדנדת?

קייטסבי:                   באמת שזה

         עולם סחרחורת, אדוני, ואני

         סבור שהוא לא יעמוד יציב

         שוב עד שריצ'רד יענוד את זֵר

         הממלכה. 

הייסטינגז:           איך? יענוד ת'זר?

         'תה מתכון לכתר?

קייטסבי:                          כן, כבודך.

הייסטינגז: לי יחתכו מהכתפיים את

         הכתר - פה! - לפני שאראה ת'כתר

         מונח כל כך עקום. נראֶה לך 

         שהוא חותר לזה? 

קייטסבי:                           במאה אחוז,

         והוא מקווה למצוא אותך להוט

         בַּצד שלו כדי להשיג אותו.

         לכן שלח לך בשורות טובות:

         שעוד היום אויביך, הקרובים

         של המלכּה, ימותו בַּטירה

         בְּפּוֹמְפְרֶט.

הייסטינגז:             זה נכון שאני לא

         בְּאֶבל, הם היו היריבים

         שלי תמיד. אבל לתת תמיכה

         לריצ'רד כדי לחסום יורשים כַּחוק

         של אדונִי המלך – אלוהים

         יודע שלא אעשה את זה,

         גם לא במחיר של מוות.

קייטסבי:                                בעזרת

         האל תחזיק בעקרונות האלה.

הייסטינגז: אבל אני אצחק שנה שלמה עוד

         שחייתי כדי לראות את הטרגדיה

         של אלה שטינפו עלי לֲמלך.

         כן, ולפני שאזדקן בעוד

         שבועיים, אנפנף לעזאזל

         כמה שעוד לא חולמים על זה בכלל.

קייטסבי:  דבר מחריד למות, אדון, כשאתה

         לא מצפּה ולא מוכן לזה.

הייסטינגז: זוועה, זוועה. וזה מה שחוטפים

         לורד ריברז, וֹוהן וגריי. וככה גם

         יִקְרה לעוד כמה שמחשיבים

         ת'עצמם בטוחים כמוך וכמוני,

         שכמו שאתה יודע, יקרים 

         לַלב של ריצ'רד ושל באקינגם.

קייטסבי:  כן, יש להם הערכה גבוהה  

         אליך – (הצידה): הם מעריכים שהראש

        שלך יונף גבוה על עמוד.     

הייסטינגז: יודע, וראוי לזה בִּזכוּת.

         (נכנס סטנלי, דוכס דַרְבּי.)

          בוא, בוא, נו, איפה החנית שלך

         לצֵיד חזיר-בר, בן-אדם? פוחד    [/ לְצַיִד, בן-אדם? אתה פוחד] 

         מהחזיר ומסתובב בלי נשק?

סטנלי: לורד הייסטינגז, בוקר טוב; בוקר טוב, קייטסבי.

         תצחק תצחק, אבל אני נשבע

         שאני לא אוהב ת' מועצות [/ את הישיבות]

          הנפרדות האלה.

הייסטינגז:                      אדוני,

         אני אוהב את החיים כמוך,

         ותאמין לי, מעולם הם לא  

         היו לי יקרים כמו בָּהוֹוֶה.

         לולא ידעתי שמצבנו הוא

         בטוח, אז הייתי לדעתך       

         חוגג לי כמו עכשיו?

סטנלי:                            הלורדים שם

         בְּפּומְפְרֶט, כשרכבו להם מלונדון,

         היו שמחים, חשבו שמצבם

         בטוח, וגם לא היתה להם

         סיבה לחשוד. אבל אתה רואה

         כמה מהר באים העננים.      

          שליפת הרצחנות הפתאומית

         הזאת עושה לי רע. כולי תפילה

         שאני פוחד לשווא. מה, שנזוז

         למצודה? כבר אור.

הייסטינגז:                   בוא, בוא נלך.

         אתה יודע מה, כבודך? היום

         כורתים ת'ראש ללורדים שעליהם

         דיברת.

סטנלי:           הם, מגיע להם ראש

         יותר מכפי שלמאשימים

         אותם מגיע כובע. אבל בוא,

         כבודו, נלך.

         (נכנס קצין.)

הייסטינגז: צא לפני. אני אחליף מלה

         עם הבחור הזה.

         (יוצאים לורד סטנלי וקייטסבי.)

          הלו, איך החיים מתייחסים

         אליך?

קצין:             אם כבודך שואל, אז כבר

         יותר טוב.

הייסטינגז:               תאמין לי, בן-אדם,

         לי בטח טוב יותר לפגוש אותך

         עכשיו מאשר בפעם הקודמת.

         אז זה היה בדרך לַמצודה

         בתור אסיר, יוזמה של בני-הברית

         של המלכה. אבל עכשיו אני

         אומר לך – בינינו – שהיום

         יוציאו להורג את האויבים

         האלה. מצבי אף פעם לא

         היה מוצלח יותר.

קצין:                           שאלוהים

         ישמור עליך ככה בכל טוּב.

הייסטינגז: חן חן. הנה, תשתה על חשבוני.  

         (זורק לו את ארנקו.)

קצין:  תודה רבה לך.

         (יוצא. נכנס כומר.)

כומר:  שלום, כבודו. שמח שנפגשנו.

הייסטינגז: תודה, הכומר ג'ון, מכל הלב.

         אני חייב לך על הדרשה

         האחרונה. בוא בשבּת, אתן

         לך פיצוי.      

כומר:                   אני אבוא, כבודך.

         (נכנס באקינגם.)

באקינגם:  מה, מדבר עם כומר, כבוד הלורד?

         החברים שלך בפומפרט, הם

         זקוקים לְכומר. לכבודך עוד לא

         בוער להתוודות.  

הייסטינגז:                      נשבע לך,

         כשפגשתי פה את איש הקודש, 

         האנשים האלה צצו לי

         בראש. אתה הולך לַמצודה?

באקינגם: כן, אבל לא יכול להישאר

         הרבה. אני אחזור לפני כבודך.

הייסטינגז: כן, כנראה, כי אני נשאר לסעוד

         שם צוהריים.

באקינגם (הצידה):      וגם ערב, אם

         כי אתה לא יודע. בוא, הולכים?

הייסטינגז: קדימה, אחריך.

         יוצאים.