שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט ריצ'רד 3 - מערכה 3, תמונה 5 קדימה >

נכנסים ריצ'רד ובאקינגם בשריון חלוד, מכוער באופן לא רגיל.

ריצ'רד:  תגיד, אחי, אתה יכול לרעוד

         וּלהחוויר, לרצוח ת'נשימה

         בְּאמצע הַמִּלָה, ואז להתחיל

         שנית, ולהפסיק שנית, כאילו

         אתה מוטרף ומשוגע מפּחד?

באקינגם: אני יכול - פְּפף! - לחקות שחקן

         טראגי דגול, לפזול תוך כדי דיבור

         מעֵבֶר לַכּתף, לבלוש לכל

         כיוּון, ולשקשק מכל שקשוק

         של קש כאילו בְּחשד עמוק.

         בְּשירותִי יש מבטי אימה

         וחיוכים מאולצים, שניהם

         עומדים הכן לפעול בכל שעה

         לפי האסטרטגיות שאכתיב.

         מה עם לורד קייטסבי, הוא הלך?

         (נכנסים ראש העיר וקייטסבי.)

ריצ'רד:  כן, ותראה – הוא בא, מביא את ראש

         העיר.

באקינגם:       כבוד ראש העיר –

ריצ'רד:  שים לב – הגשר שם!

באקינגם: שומעים? תופים.

ריצ'רד: קייטסבי, תשקיף מהחומות!

         [יוצא קייטסבי.]

באקינגם: כבוד ראש העיר, הִזְמנו אותך כי –

ריצ'רד:  תביט אחורה! תתגונן! אויבים!

באקינגם:  שהאל יגן עלינו החפּים!

         (נכנסים לאבל ורטקליף עם ראשו של הייסטינגז.)

ריצ'רד:   להירגע, זה חברים: רטקליף

         ולָאבֶל.

לאבל:             זה הראש של הבוגד

         הייסטינגז, טינופת מסוכן שלא 

         נחשד.

ריצ'רד:           כל כך אהבתי את האיש,

         אני חייב לבכות. ראיתי בו

         את האדם הכי ישר ולא

         מזיק שחי אי פעם. הוא היה לי        

         כמו יומן שנשמתי כתבה

         בו את מחשבותיה הכמוסות   

         מכל. את הנבזות שלו עטף

         בהתחסדות חלקלקה כל כך

         שחוץ מחֵטא אחד מאד בולט -

         כלומר היחסים עם גברת שור -

         הוא חי נקי מכל פרור חשד.

באקינגם: כן, הוא היה הבוגד הכי מוסווה

         וחשאי. היית מעלה 

         על דעתך שאילולא, בזכות

         כוח עליון, שָרדנו לספר

         זאת, הבוגד הערמומי הזה

         זמם - היום בַּמועצה – לרצוח

         אותי ואת הלורד הטוב מגלוסטר?

ראש  העיר: לא, באמת?

ריצ'רד:  מה, אתה חושב אותנו לְבּרבּרים?

         היינו בִּפזיזות, נגד החוק,

         רצים לגזור על הנבל דין מוות?

         הסכנה הקיצונית לִשְלום

         המדינה וגם לנו אישית

         כפתה עלינו ת'חיסול הזה.  

ראש העיר: שתבורכו! הגיע לו למות.

         פעלתם למופת, להרתעת

         בוגדים חתרניים מניסיונות

         דומים. אני הפסקתי להאמין בו

         מרגע שנדבק לגברת שור.

באקינגם:  אבל פקדנו שהוא לא יומת

         עד שכבודך יבוא לראות זאת, מה   

         שידידינו, בזריזות אוהבת

         ודֵי כנגד רצוננו, כבר  

         מנעו. רצינו שתשמע, כבודו,

         את הבוגד מודה בפיו ברעד

         על בגידותיו – כיצד פעל ולמה,

         כדי שתוכל לחזור על זה באוזנֵי

         האזרחים, שעלולים חלילה

         לטעות במניעינו וְלִסְפּוד לו.       

ראש העיר: לא, המלים של הוד מעלתכם

         טובות ממש כאילו שאני

         ראיתי ושמעתי את האיש.

         הֱיו בטוחים, שניכם, אישים גדולים,

         שאיידע את אזרחינו על

         צדקת הדרך של פעולתכם.

ריצ'רד:  בדיוק לכן ביקשנו את כבודך

         לבוא, למנוע ת'ביקורת של

         הנרגנים החמוצים.           

באקינגם:                      גם אם

         אֵחרְתָ בתור עֵד, כפי שקיווינו,

         תוכל טוב להעיד מה הִתכּוָונו.

         ובכן, כבוד ראש העיר, שלום לך.

         (יוצא ראש העיר.)

ריצ'רד:    צא אחריו, צא, באקינגם טוב. ראש

         העיר דוהר לָעירייה מהר.

         תמצא שם את הרגע המתאים

         להעלות את התיאוריה על

         הממזרוּת של הילדים של אדוארד.

         ספר להם איך אדוארד הוציא

         להורג אחד רק כי אמר שהוא

         יעשה ת'בן שלו יורש לכתר -   

         שזה היה שמו של הפאב שלו.

         יותר מזה, תדגיש ת'חשקנות

         שלו, התיאבון החייתי

         לְמין, בלי הגבלה, כולל אצלם

         בבית - המשרתות והבנות

         והנשים, כל מי שהוא חמד

         בְּעין משתוללת, לב פראי,

         לִטְרוף. לא, אם צריך, ערֵב אותי

         אישית: תגיד להם שכשאמי

         היתה בהריון עם אדוארד זה

         שלא ידע שום שובע, יורְק אבי

         המהולל היה בְּמלחמה

         אז בצרפת, ועל פי חישוב זמנים

         גילה שהתינוק הוא לא ממנו,

          כפי שניכר ברור מהמראה

         שלו, שלא דמה בכלום לאבי

         הנאצל – אבל בַּזֶה תיגע

         בִּמעורפל, בְּרמז, כי אתה

         יודע, אדוני, אמי עוד חיה.

באקינגם:  תסמוך עלי שאשחק תפקיד

         נואם כאילו שפרס הזהב

         בִּשְמו אני טוען הוא בשבילי.   [/ עליו אני נלחם הוא בשבילי.]

         אז להתראות בינתיים.   

ריצ'רד:                                 אם תצליח,

         תביא אותם אל מעוני שעל

         התֵמְז. תמצא אותי שם בליווי

         נאה של אנשי קודש נשגבים

         וּמלומדי דת עמוקים.

באקינגם:                            הלכתי.

         ובין שלוש לארבע תְּצפּה

         לחדשות מבית העירייה.   

         (יוצא.)

ריצ'רד:   לך, לָאבֶל, בדחיפות אל דוקטור שו.

         (לרטקליף): אתה לכומר פֶּנְקֶר. תבקשו

         מהם לפגוש אותי בבית על

         התֵמְז.

         (יוצאים רטקליף ולאבל.)

         עכשיו אלך להוציא פקודה סודית

         להרחיק ת'השרצות של קלארנס מן

         השטח, ושלא תהיה גישה

         לְאיש אף רגע אל הנסיכים.

         יוצא.


< אחורה הדפסת הטקסט ריצ'רד 3 - מערכה 3, תמונה 5 קדימה >