שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

תרועה. נכנסים המלך אדוארד, חולה, המלכה אליזבת, דורסט, ריברז, הייסטינגז, באקינגם וגריי.

המלך אדוארד: יפה, היום פעלתי בְּשירות

         הטוב. כבודכם, שִמְרו על האיחוד

         הלאומי הזה. אני ממתין

        כל יום לְשגרירות מן הגואל

        לגאול אותי מכאן. ונשמתי

        תפרח לה בשלום אל השמיים

        כי הבאתי לידידַי שלום על פני

        האדמה. ריברז והייסטינגז, קחו

        זה את יד זה; ואל תַסוּו שנאה,   

        הַכריזו אהבה.

ריברז:                      אני נשבע,

         טוֹהרתי משנאה ומטינה,

         ובידִי חותֵם את אהבת לבי.

הייסטינגז: שאשגשג כשם שאני נשבע

         כנ"ל.

המלך אדוארד:    תיזהרו לא להתל

        בְּמלכּכם, כי מלך המלכים

        יחשוף את שִקְרכם, וּכְתגמול

        תהיו הסוף אחד של השני.

הייסטינגז: שאצמח כשם שאני נשבע אהבת

         אמת.

ריברז:           וגם אני, כשם שאני

         אוהב את הייסטינגז.

המלך אדוארד:                      גברת, גם את לא

         פטורה מזה. דורסט, גם לא אתה.

         גם באקינגם. הגזמתם בְּפילוג

        ובמחלוקת. תאהבי, אשתי,   

         את הייסטינגז, תני לו יד לנשיקה.

         ותעשי את זה בלב שלם.              

אליזבת: הנה, לורד הייסטינגז. לא אזכור שוב שום

         שנאה בינינו, בחיַי וּבכל

        מי שיקר לי.

המלך אדוארד:           דורסט, תחבק

         אותו. הייסטינגז, תאהב את המרקיז.

דורסט:  נשבע שחילופֵי האהבות

        האלה מצדי אף פעם לא

        יופרו.

הייסטינגז:          גם מצדי נשבע.

המלך אדוארד: עכשיו חתוֹם את הידידוּת הזאת,

         כבוד באקינגם, בְּחיבוקים לִבְנֵי-

         הברית של רעייתי, וּתְשַמַח

        אותי באיחודכם.

באקינגם:                       בַּיום שבאקינגם

         יַפנה את שנאתו כלפי כבודך

        במקום לִנְצור וְלאהוב אותך

        ואת קרוביך, שעונשי יהיה

        שנאה כשאֲצַפֶּה לְאהבה.

         וכשאהיה זקוק ליד חבר,

         ומשוכנע שהוא אכן חבר,

         הלוואי ייצא אפל, חלול, נחש

         ובוגדני כלפַּי. שכך יקרה 

         אם אתנכר לך ולקרוביך.

המלך אדוארד: זאת, באקינגם אציל, שבועה שהיא

         מַרְפּא לַלב חולה-הלב שלי.

         חסר עכשיו פה רק אחינו גלוסטר

         לסגור את השלום המבורך.

         (נכנסים רטקליף וריצ'רד.)

באקינגם:  והופ בזמן,

         הנה באים רֶטְקְליף והדוכס.

ריצ'רד:  יום טוב לַמלך והמלכה שלי,

         ובשעה שְמחה למכובדַי.

המלך אדוארד: שְמחה מאד, על פי היום. גלוסטר,  

         עשינו פה מצוות, שלום במקום

         איבה ואהבה במקום שטנה

         בין אלה, הגדולים שהתלקחו   

        בשנאת חינם.

ריצ'רד:                      זאת מלאכת קודש, הוד

         מלכות גדול. אם יש פה בכל גוש   

         האצילוּת אחד אשר רואה בי –

         עקב מידע כוזב או הנחה              

         מוטעית – אויב –

         אם בשוגג או בְּרִתְחָה פגעתי

         במישהו מהאספה הזאת,

         כל רצוני – פיוס אתו וברית

         אחווה. עוינות היא מוות בשבילי.

         אני שונא אותה, ומבקש

         רק אהבה של כל איש טוב. ראשית,

         גברתי, אני מפציר ממך לִשְלום

         אמת, שאֶקנה במחיר שרות צייתן;

         וגם ממךָ, לורד באקינגם יקר,

         אם אי פעם היתה טינה בינינו;

         ממך, לורד ריברז, ולורד גריי, ממך,

         שבלי סיבה עיקמתם אף נגדי.

         רוזנים, מושלים ולורדים, מכולכם.

         לנשמתי אין גראם מחלוקת עם

         אף איש אנגלי יותר מִלְנִשְמָת

         תינוק שרק היום נולד. אני

         מודה לָאֵל על הענווה שלי.

אליזבת:   זה ייקָבע כיום חג מהיום.

         הלוואי שכל מחלוקת תיפתר כך.

        אני רק מבקשת, בעלי,

        הוד מלכותך, שתְזַכּה באותו        

        החסד גם את יקירנו קלארנס.

ריצ'רד:  מה, בשביל זה הצעתי אהבה,

         גברתי - לחטוף אגרוף כזה מול פני

         הוד מלכותו? מי לא יודע שהדוכס  

        אציל הנפש מת?

         (תזוזה של כולם.)

         זה ביזיון ללעוג לגווייתו!

ריברז: מי לא יודע שהוא מת? מי כן?

אליזבת: שמיים, תסתכלו, איזה עולם זה?

באקינגם: אני חיוור, לורד דורסט, כמו היתר?

דורסט:  כן, אדוני, ואין פה אף אחד

         שהאודם לא נטש את לחייו.

המלך אדוארד: מה, קלארנס מת? הרי הצו בוטל.

ריצ'רד:  אבל, מסכן, הוא מת מצַו מספּר

         אחת שלך, אשר נשא אותה  

        שליח מעופף. איזה נכה

        זחלן נשא את צו-הנגד, והוא

        הגיע בְּפיגור לראות אותו

        קבור. יש לא מעט לא בני מלכות  

        או אצולה, צמאים לְדם ולא                

        קרובים בַּדם, שמגיע להם מה     

        שקלארנס האומלל קיבל, אבל      

        מסתובבים בלי שום חשד.         

        (נכנס סטנלי רוזן דַרבּי.)

סטנלי: טובה, אדון, טובה על שירותַי!

המלך אדוארד: שקט עכשיו, אני מוצף בעצב.

סטנלי: אני לא קם עד שכבודו יקשיב לי.

המלך אדוארד: אז בוא תגיד מהר מה תבקש.

סטנלי: תן חנינה לִמְשָרֵת שלי,

         שהרג היום איזה אדון פרוע,

         שבעבר שירת את דוכס נורפוק.

המלך אדוארד: יש לי לשון לגזור מוות על אח,

         ואותה לשון תיתן חיים לְעבד?

         אחי לא הרג אף איש, פשעו היה

         לחשוב, אבל העונש – מוות מר.

         מי בא אלי בשמו? בזעמי

         מי פה כרע על ברך לבקש

         שאשקול שנית? מי אז דיבר על ברית

         אחים? על אהבה? ומי הזכיר

         איך המסכן נטש את ווריק כדי

         ללחום למעני? מי, מי סיפר

         כיצד בשדה הקרב של טְיוּקְסְבֶּרי,

         כשהכריע אותי אוקספורד, הוא

         הציל אותי ואמר "תחיה עוד, אח

         יקר, להיות למלך"? מי סיפר

         איך כששכבנו שנינו בשדה-קרב,

         קפואים כמעט לַמוות, הוא עטף

         אותי שם בבגדיו שלו, ואת  

         עצמו חשף לְקור לילה מקפיא?

         את כל זה זעם משתולל קטף

         מזכרוני, ולא היתה לְאיש

         מכּם גדלות הנפש להזכיר לי.

         אבל אם העגלון או משרת  

         הבית שלכם רָצח מתוך

         שכרות, השחית את צלם אלוהים,

         ישר אתם על ברך "סלח, תסלח!"

        ואני, שלא כצדק, גם סולח.     [/ ואני סולח, גם אם לא בצדק.]

        אך לטובת אחי איש לא דיבר,

        וגם אני לא עתרתי אל נפשי

        למענו, מסכן. הכי גאים

        בכם חבו לו בחייו המון,  

        אבל איש לא טרח להשתדל

        בעד חייו. הו אלוהים, אני

        פוחד שזרועך תכה אותי,

        אתכם, את משפחתי ואת שלכם

        על זה. בוא, הייסטינגז, תמוך בי אל חדרי.

        הו קלארנס המסכן!

        (יוצאים כמה, עם המלך והמלכה.)

ריצ'רד:  כל זה פרי הפזיזות. לא שמתם לב

         איך כמה מהקרובים האשמים

         של המלכה החווירו כששמעו

         שקלארנס מת? איי, הם שדחפו

         לזה ת'מלך יום ולֵיל. האל

         ינקום. קדימה, לורדים, ננחם

         את אדוארד בחברתנו.

באקינגם: אחריך, אדוני.

         יוצאים.