< אחורה | ![]() |
|
נאמר מפי פרוספרו.
עכשיו קְסמַי שוב לא יועילו,
אם יש בי כוח - רק שלי הוא,
והוא קלוש. אתם תוכלו
להשאירני כאן כלוא
או לשחרר לנאפולי.
אם כס-דוכס הושב פה לי,
וְלַנוֹכֵל מָחַלְתִּי, קְחו ּ [/ ולַנוכל נמחל, מְחוּ]
את כישופכם, אל תזנחו
אותי על אי רֵיק. מעבְדוּת [/ אותי על ריק. מן השְבי
טוּב ידיכם יביא לי פְּדוּת. [/ חרוּת לי טוב ידכם יביא.]
בהבל פה, משב נלהב,
נַפְּחוּ את מפרשַי, אם לאו
כל מפעלִי היה לשווא,
דהיינו: להנעים. עכשיו
בני-רוח לי כבר לא כפופים,
איבדתי אמנות כשפים,
וְאַחֲרִיתִי יאוש כּוּלה
לולא תָּקֵל עלי תפילה
שלתוך לב קודש מחלחלת
וּלעוונות מוחלת.
חי פשעיכם שיִסָּלְחוּ,
לחופש גם אותי שִלחו.
יוצא.
< אחורה | ![]() |
|