שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הסופה - מערכה 3, תמונה 2 קדימה >

נכנסים קליבן, סטפאנו וטרינקולו.

 

סטפאנו:  אל תגיד לי. כשהחבית תתרוקן, נשתה מים. אף טיפה לִפְנֵי. אז הופ-הופ, תְקוף ושְטוף. מפלץ-משרת, שתה לחיַי.

טרינקולו: מפלץ-משרת?! השגעון של האי הזה! אומרים שיש רק חמישה על כל האי. מתוכם שלושה זה אנחנו. אם השניים האחרים במצב מוחי כמונו, המדינה מתנדנדת.

סטפאנו: שתה, מפלץ-משרת, כשאני מצווה. העיניים שלך כבר תקועות כמו כדורים בתוך הראש.

טרינקולו: נו איפה שיהיו תקועות? באמת יופי של מפלץ הוא היה אם הן היו תקועות לו בזנב.

סטפאנו:  המפלץ האישי שלי הטביע את הלשון שלו ביין. אני מצדי, גם הים לא יכול להטביע אותי. שחיתי, עד שהצלחתי להגיע לחוף, מאה-ששים קילומטר פלוס-מינוס-ליטר. שמע מה, אתה תהיה סֶגן-משנה שלי, מפלץ, או רב-ניצב.

טרינקולו: סֶגן-משנה, אם אתה רוצה; ניצב הוא לא.

סטפאנו:  אנחנו לא נרוץ, מסיה מפלץ.

טרינקולו: גם לא תלכו, רק תשכבו כמו כלבים וגם-כן לא תגידו כלום.

סטפאנו:  בן-עגל, תגיד משהו פעם בחיים, אם אתה בן-עגל טוב.

קליבן: מה שלום כבודו? תן לי לנשק לך את הנעל. אני לא אשרת אותו; הוא לא  נועז.

טרינקולו: אתה משקר, מפלץ בּרבּרִי-בּוּר. אני יש לי כושר לפרק שוטר. איי, חתיכת פִיש מפושתן, היה בחיים פחדן ששתה כל כך הרבה יין כמוני היום? אתה מעיז להפליץ כזה שקר מתופלץ, כשכולך מה? חֵצי-דג חֵצי-מִפְלץ.

קליבן: תַּבֵּט איך הוא לועג לי. אתה תיתן לו, שליט שלי?

טרינקולו: "שליט" הוא אמר? איזה פיגור המפלץ!

טרינקולו: תבט שוב, תבט! תנשך אותו למוות, 'בקשה!

סטפאנו: טרינקולו, שמור על הלשון שלך. אם תצא מורֵד בצי - ישר לעץ! המפלץ-מסכן הוא נתין שלי, והוא לא יסבול השפלות.

קליבן: אני מודה לשליט הנעלה שלי. תואיל לשמוע שוב את העתירה שהגשתי לפניך?

סטפאנו:  יודע מה? אני אאוֹל אואיל. תכרע על ברך ותחזור על זה. אני אעמוד, וגם טרינקולו-גם.

          (נכנס אֲוִירֶל, לא נראה)

קליבן: כמו שסיפרתי לך כבר, אני נתין של עריץ, מכשף, שבעורמה שלו הוציא ממני במרמה את האי.

אֲוִירֶל (בקולו של טרינקולו): אתה  משקר.

קליבן: אתה משקר, קוף, קוף-ליצן, אתה!

          הלוואי שהאדון-גיבור שלי

          ישמיד אותך. אני לא משקר.

סטפאנו:  טרינקולו, אם תחבל לו עוד פעם בסיפור, נשבע לך ביד הזאת, אני אנשל אותך מכמה שיניים.

טרינקולו: מה, לא אמרתי כלום.

סטפאנו:  טוב, שה-שה, מספיק. המשך.

קליבן:   אני אומר, דרך כישוף הִשיג

          לו את האי. ממני הוא הִשיג.

          אם גדולתך ינקום בו על זה - כי

          אני יודע שתעיז, אבל

          זה היצור-פה לא יעיז -

סטפאנו:  זה בהחלט וודאי.

קליבן: תהיה אדון האי, ואשרת אותך.

סטפאנו:  כן, ואיך מנווטים את זה? אתה יכול להביא אותי אל הגורם שעל הפרק?

קליבן:     כן, כן, אדון, אני אמסור לך

          אותו ישן, ואז תוכל לדפוק

          מסמר לתוך הראש שלו.

אֲוִירֶל (בקולו של טרינקולו): אתה משקר, אתה לא יכול.

קליבן: איזה קַרְקָש קִרְקָס! מוּקְיוֹק רָקְבוּב!

          אנא ממך, הוד גדולתך, תרביץ לו,

          וקח לו את הבקבוק. בלי זה הוא רק

          ישתה מי-מלח - רק! - כי לא אַראה לו

          איפה המים המתוקים זורמים.

סטפאנו:  טרינקולו, אל תחפש לך עוד צרות. תפריע לַמפלץ בעוד מילה אחת יותר, נשבע לך ביד הזאת - אני מעיף את החמלה שלי לרחוב ועושה ממך פִילֶה טונה.

טרינקולו: נו אבל מה עשיתי? לא עשיתי כלום. אני אתרחק עוד קצת.

סטפאנו:   לא אמרת שהוא שיקר?

אֲוִירֶל (בקולו של טרינקולו): אתה משקר.

סטפאנו:   אה כן? קבל את זה! (מכה את טרינקולו) אם זה מוצא חן בעיניך, תאשים אותי בשקר שוב-פ'ם. 

טרינקולו: לא האשמתי אותך בשקר. איבדת את השכל וגם את השמיעה? שייחרב הבקבוק שלך! זה מה שיין ושתיה יכולים לעשות. טיפוס-כולרה על המפלץ שלך ושהשטן ייקח את האצבעות שלך.

קליבן: חה, חה, חה!

סטפאנו:  עכשיו, קדימה צעד עם הסיפור. (לטרינקולו) בבקשה ממך, תעמוד יותר רחוק.

קליבן: תרביץ לו כמו שצריך; אחרי קצת זמן,

          אני ארביץ לו גם-כן.

סטפאנו (לטרינקולו): יותר רחוק. (לקליבן): בוא, המשך.

קליבן: אז כמו שאמרתי, זה מנהג אצלו

          לישון אחר-הצהריים. אז

          תוכל לשפוך לו את המוח - אם

          תחטוף לו קודם כל את הספרים - 

          או לרוצץ לו ת'גולגולת, או

          לנעוץ לו מוט בבטן, או לחתוך

          לו בְּסכין את קנה הנשימה.

          תזכור דבר ראשון לקחת לו

          את הספרים. בלעדיהם הוא סתם

          אידיוט, כמוני, לא יכול לתת

          פקודה לאף בן-רוח. הם כולם

          שונאים אותו לַשורש, כן, כמוני.

          שְרוף רק את הספרים שלו. ויש

          לו "אלמנטים מובחרים" (כך הוא

          קורא להם) שאם יהיה לו בית,

          איתם הוא יקשט אותו. ומה

          שיש לשקול בשיא העומק זה

          היופי של בתו. הוא בעצמו

          קורא לה "שגיבה מרְבבָה".

          אני אשה אף פעם לא ראיתי;

          רק סיקוראקס, אמא שלי, והיא.

          אך היא מול סיקוראקס זה כמו הרבה

          מול קצת.

סטפאנו:             כזאת שווה הבחורה?

קליבן: כן, אדוני, היא תיראה נפלא

          במיטתך, והיא תשריץ לך

          זן מפואר.

סטפאנו: מפלץ, אני אהרוג את האיש הזה. הבת שלו ואני נהיה מלך ומלכה - שאלוהים ינצור אותנו - וטרינקולו ואתה תהיו מושלים. מוצאת חן בעיניך התוכנית, טרינקולו?

טרינקולו: מצוין.

סטפאנו:  תן לי יד. אני מצטער שהרבצתי לך, אבל כל יתר חייך, שמור על הלשון   שלך.

קליבן: הוא תוך חצי-שעה יישן כבר. אז

          תשמיד אותו? אה?

סטפאנו:                     כן, כן, חי כבודי.

אֲוִירֶל (הצידה): את זה אודיע לאדוני.

קליבן: אתה מעלז אותי; אני מלא

          עינוג. בואו נשישו! תפזמן לי

          ת'בַּלָלָדָה שלימדת אותי

          מקודם?

סטפאנו:  כבקשתך, מפלץ. מה שתרצה - שהגיוני, כל מה שהגיוני. בוא, טרינקולו, נשיר.

          (שר):

                 סְלוֹק אותם ושְלוק אותם

               ושלוק אותם וסלוק אותם,

               המחשבה חופשית.

קליבן: זאת לא המנגינה.

     (אֲוִירֶל מנגן את המנגינה על תוף קטן וחלילית)

סטפאנו:       מה זה זה?

טרינקולו: זה הלחן של הבלדה שלנו, מנוגן בידי ציור של אף-אחד.

סטפאנו:  אם אתה גבר, תראה את עצמך בדמותך ועצמך! אם אתה השטן, איך אומרים, לך לכל השדים!

טרינקולו: הו, סלח לי על החטאים שלי!

סטפאנו:  מי שמת, איך אומרים, נמחקים לו החובות. אני מתרה בך! רחמים על כולנו.

קליבן: אתה פוחד?

סטפאנו:  לא, מפלץ, לא אני.

קליבן: אל תְפחד. האי מלא בְּרַחש,   [/ האי מלא רשרוש,]     

            צלילים, תווים רכים ומענגים

           בלי נזק. לפעמים אלף כלים -

          פִּינְג-גְלִינְג! - מזמזמים לי באוזניים;

          ולפעמים קולות, שאם אני

          אז קם מתרדמה, שוב מרדימים  

                             [/ אז קמתי משינה, שוב מרדימים]

          אותי; ובחלום העננים,

          נדמה לי, נפתחים ומציגים

          כל טוּב שרק ממתין ליפול עלי,

          ואז כשקמתי אני רק בוכה

         לחלום לי שוב.

סטפאנו:  ממלכה גדולה זאת תהיה בשבילי, שאני אקבל בה מוזיקה חינם.

קליבן:  כשפרוספרו יושמד.

סטפאנו:  זה יקרה 'חת-שתיים. אני זוכר את הסיפור.

טרינקולו: הצליל מתרחק. בואו נלך אחריו, ואחרי זה נבצע את הפעולה שלנו.

סטפאנו:  תוביל, מפלץ, אנחנו אחריך. הלוואי שהייתי רואה את המתופפן הזה; יש לו מרץ אש!

טרינקולו: אתה זז? אני אחרי סטפאנו.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט הסופה - מערכה 3, תמונה 2 קדימה >