שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הסופה - מערכה 1, תמונה 1 קדימה >

רעש סופה, רעמים וברקים. נכנסים קפיטן ורב-מלח.

 

קפיטן: רב-מלח!

רב-מלח:  כאן, קפיטן. איך הולך?

קפיטן:   יפה, דבר עם הימאים. זריז או שאנחנו צוללים לקרקעית. תזוז, תזוז!

          (יוצא)

רב-מלח:  היי-הו, לבבות שלי! במרץ, במרץ, לבבות שלי! זריז! זריז! לקפל מפרש ראשי! שימו לב כשהקפיטן שורק! (לסופה): תנשפי עד שתיפּח לך כל הרוח, רק תני לעבור.

              (נכנסים אלונזו, סבסטיאן, אנטוניו, פרדיננד, גונזאלו ואחרים)

אלונזו:   רב-מלח טוב, זהירות. איפה הקפיטן? שחקו אותה גברים!

רב-מלח: אני מאד מבקש, להישאר למטה!

אנטוניו: איפה הקפיטן, רב-מלח?

רב-מלח: אתה לא שומע אותו? אתם מפריעים לנו לעבוד. להישאר בתאים! אתם רק מסייעים לסערה.

גונזאלו:   לא, חביבי, תהיה סבלני.

רב-מלח:   כשהים יהיה! להסתלק. מה אכפת לשואגים האלה מהשֵם מלך? לתא! שקט! אל תטרידו אותנו!

גונזאלו:   רק זכור-נא, חביבי, מי יש לך על הסיפון.

רב-מלח:  אף איש שאני לא אוהב יותר ממני. אתה יועץ. אם אתה יכול לצוות על האיתנים האלה פה דממה ולהרגיע את המצב, לא ניגע עוד באף חבל. תפעיל את סמכותך! אם אתה לא יכול, תגיד תודה שחיית כל כך הרבה ותתכונן בתא שלך לרע מכל, אם זה מה שחייב לקרות. - במרץ, לבבות! - צאו לנו מהדרך, אמרתי!

               (יוצא)

גונזאלו: אני מתעודד מהטיפוס הזה. נדמה לי שאין עליו חותמת של טביעה. הפרצוף שלו מאה-אחוז תליה. אל תתרשל בבקשה, מזל, עם התליה שלו: עשה מחבל הגורל שלו חבל הצלה שלנו, כי הכבל שלנו לא מועיל הרבה. אם הוא לא נולד להיתלות, מצבנו ביש.

            (יוצאים. נכנס רב-מלח)

רב-מלח: להוריד תורן עילי! זריז! יותר נמוך, יותר נמוך! נווטו אותה לכיוון של הרוח! (צעקות בפנים) קללה על היללות האלה. אלה מרעישים יותר ממזג-האוויר או מאיתנו שעובדים.

             (נכנסים סבסטיאן, אנטוניו וגונזאלו)

             עוד פעם? מה אתם עושים פה? שנרים ידיים ונטבע? בא לכם לצלול?

סבסטיאן: כולרה על הגרון שלך, כלב נבחן בלי אלוהים בלי נשמה.

רב-מלח: תעבוד אתה אז.

אנטוניו:  שתיתלה, גור! שתיתלה, בן-זונה, רעשן חצוף! אנחנו פוחדים פחות ממך לטבוע.

גונזאלו:  אני ערב לו נגד תליה, גם אם האניה לא היתה חזקה יותר מקליפת-אגוז ודולפת כמו נקבה מיוחמת.

רב-מלח: כוונו אותה עם הרוח, עם הרוח! מפרש תחתִי רוחבּי לים! תנו לה לשוט!

             (נכנסים ספנים, רטובים)

ספנים:   הכל אבוד! להתפלל, להתפלל! הכל אבוד!

רב-מלח: מה, זהו? נמלא פֶּה קר במים?

גונזאלו:  המלך בתפילות עם הנסיך, בואו ונעזור להם, כי מצבם הוא מצבנו.

סבסטיאן: אין לי סבלנות.

אנטוניו:  גדוד שיכורים גונב לנו פשוט את החיים. המנוול פה, לסת קילומטר - הלוואי תטבע ועשר פעמים גאות תשטוף עליך!

גונזאלו:  הוא עוד ייתלה, גם אם כל טיפת מים נשבעת נגד, ופוערת לוע לבלוע אותו.

             (רעש והמולה מבפנים: רחמים! – אנחנו מתפצחים, מתפצחים! – שלום אשתי והילדים! – שלום אח! – אנחנו מתפצחים, מתפצחים, מתפצחים!)

אנטוניו:  בואו נשקע כולנו עם המלך.

סבסטיאן: בואו ניפרד ממנו.

             (יוצא, עם אנטוניו)

גונזאלו:  עכשיו הייתי נותן אלף רגל ים בשביל דונם אדמה צחיחה - שיח קוצים, קקטוס, כל דבר. מה שיבוא יבוא, אבל אני הייתי מעדיף מוות יבש.

            (יוצא)


< אחורה הדפסת הטקסט הסופה - מערכה 1, תמונה 1 קדימה >