| < אחורה |  הסופה -
מערכה 1, תמונה 1 |
קדימה > |
רעש סופה, רעמים וברקים. נכנסים קפיטן ורב-מלח.
קפיטן: רב-מלח!
רב-מלח: כאן, קפיטן. איך הולך?
קפיטן: יפה, דבר עם הימאים. זריז או שאנחנו צוללים לקרקעית. תזוז, תזוז!
(יוצא)
רב-מלח: היי-הו, לבבות שלי! במרץ, במרץ, לבבות שלי! זריז! זריז! לקפל מפרש ראשי! שימו לב כשהקפיטן שורק! (לסופה): תנשפי עד שתיפּח לך כל הרוח, רק תני לעבור.
(נכנסים אלונזו, סבסטיאן, אנטוניו, פרדיננד, גונזאלו ואחרים)
אלונזו: רב-מלח טוב, זהירות. איפה הקפיטן? שחקו אותה גברים!
רב-מלח: אני מאד מבקש, להישאר למטה!
אנטוניו: איפה הקפיטן, רב-מלח?
רב-מלח: אתה לא שומע אותו? אתם מפריעים לנו לעבוד. להישאר בתאים! אתם רק מסייעים לסערה.
גונזאלו: לא, יקירי, תהיה סבלני.
רב-מלח: כשהים יהיה! להסתלק. מה אכפת לשואגים האלה מהשֵם מלך? לתא! שקט! אל תטרידו אותנו!
גונזאלו: רק תזכור-נא, יקירי, מי יש לך על הסיפון.
רב-מלח: אף אחד שאני אוהב יותר מאת עצמי. אתה יועץ. אם אתה יכול לצוות על האיתני-הטבע פה דממה ולהרגיע את המצב, לא ניגע עוד באף חבל. תפעיל את סמכותך! אם אתה לא יכול, תגיד תודה שחיית כל כך הרבה ותתכונן בתא שלך לרע מכל, אם זה מה שחייב לקרות. - במרץ, לבבות! - תצאו לנו מהדרך, אמרתי!
(יוצא)
גונזאלו: אני מתעודד מהטיפוס הזה. נדמה לי שאין עליו חותמת של טביעה. הפרצוף שלו מאה-אחוז תליה. אל תתרשל בבקשה, מזל, עם התליה שלו: עשה מחבל הגורל שלו חבל הצלה שלנו, כי הכָּבּל שלנו לא מועיל הרבה. אם הוא לא נולד להיתלות, מצבנו אומלל.
(יוצאים. נכנס רב-מלח)
רב-מלח: להוריד תורן עילי! זריז! יותר נמוך, יותר נמוך! נווטו אותה לכיוון של הרוח! (צעקות בפנים) קללה על היללות האלה. אלה מרעישים יותר ממזג-האוויר או מאיתנו שעובדים.
(נכנסים סבסטיאן, אנטוניו וגונזאלו)
עוד פעם? מה אתם עושים פה? שנרים ידיים ונטבע? בא לכם לצלול?
סבסטיאן: כולרה על הגרון שלך, כלב נבחן בלי אלוהים בלי נשמה.
רב-מלח: אז תעבוד אתה.
אנטוניו: שתיתלה, גור! שתיתלה, בן-זונה, רעשן חצוף! אנחנו פוחדים פחות ממך לטבוע.
גונזאלו: אני ערב לו נגד טביעה, גם אם האניה היתה חזקה פחות מקליפת-אגוז ודולפת כמו נקבה מיוחמת.
רב-מלח: כוונו אותה עם הרוח, עם הרוח! מפרש תחתִי רוחבּי לים! תנו לה לשוט!
(נכנסים ספנים, רטובים)
ספנים: הכל אבוד! להתפלל, להתפלל! הכל אבוד!
רב-מלח: מה, זהו? נמלא פֶּה קר במים?
גונזאלו: המלך והנסיך בתפילות, בואו ונעזור להם, כי מצבם הוא מצבנו.
סבסטיאן: אין לי סבלנות.
אנטוניו: גדוד שיכורים גונב לנו פשוט את החיים. הפה-גדול המנוול הזה - הלוואי שתטבע תחת עשר פעמים גאות!
גונזאלו: הוא עוד ייתלה בכל זאת, גם אם כל טיפת מים נשבעת נגד, ופוערת לוע לבלוע אותו.
(רעש והמולה מבפנים: רחמים! – אנחנו מתפצחים, מתפצחים! – שלום אשתי והילדים! – שלום אח! – אנחנו מתפצחים, מתפצחים, מתפצחים!)
אנטוניו: בואו נשקע כולנו עם המלך.
סבסטיאן: בואו ניפרד ממנו.
(יוצא, עם אנטוניו)
גונזאלו: עכשיו הייתי נותן אלף רגל ים בשביל דונם אדמה צחיחה - שיח קוצים, קקטוס, כל דבר. מה שיבוא יבוא, אבל אני הייתי מעדיף מוות יבש.
(יוצא)
| < אחורה | הסופה -
מערכה 1, תמונה 1 |
קדימה > |