| < אחורה |  המון רעש על לא כלום -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסת הרו עם שתי בנות-לוויה, מרגרט ואוּרסוּלה.
הרו: מרגרט טובה, רוצי אל הטרקלין;
תראי את באטריצ'ה שם שקועה
בתוך שיחה עם הנסיך וקלאודיו;
לחשי לה באוזנה שאני ואוְּרְסלי
מסתובבות פה בבוסתן, ורק
משוחחות עליה. תמסרי
לה ששמעת אותנו, ובקשי
שתתגנב אל תוך הסבך שבו
היַעֲרָה, אשר בָּשְלָה בשמש,
מונעת מהשמש זכות כניסה,
כמו בני-הטיפוחים של נסיכים
שמתנפחים כל כך שהם יוצאים
נגד המטפחים. שתסתתר
בין השיחים ותאזין לַשיח.
זה תפקידך, בהצלחה, שלום.
מרגרט: אני אביא אותה, סמכי עלי.
(יוצאת)
הרו: שמעי-נא, כשתגיע באטריצ'ה
נצעד הלוך-ושוב בשביל הזה
ונשוחח רק על בנדיק.
כשאזכיר את שמו, שבחי אותו
כמו שעוד לא הגיע לאף גבר.
אני אסביר לך כמה בנדיק
חולה מאהבה לבאטריצ'ה.
ככה מורכב החץ המתוחכם
של קופידון-קטן, שמסוגל
לפצוע רק מפי שמועה.
(נכנסת באטריצ'ה ומתחבאת)
עכשיו
תתחילי, כי תראי איך באטריצ'ה
שם רצה כמו ציפור-בִּיצה צמוד
לאדמה להאזין לנו.
אורסולה (להרו): זה דַּיִג מענג, כשדג חותך
בסנפירי זהב מי-כסף כדי
לזלול בְּחשק את הפיתיון
הבוגדני; חכה כזאת נשלח
לבאטריצ'ה, שחונה בשיח.
חלקי בדיאלוג? סמכי עלי.
הרו: אז נתקרב, כדי שאוזנה תבלע
את כל פיתְיון הדבש המזויף.
(הן מתקרבות אל מחבואה של באטריצ'ה)
לא, אורסולה, היא באמת ארסית
מדי. הלב שלה בז וטורף
כמו בז טורף.
אורסולה: אבל את בטוחה
שבנדיק אוהב את באטריצ'ה
כל כך בלי גבול?
הרו: אמרו כך הנסיך
והחתן שלי.
אורסולה: והם פנו
אלייך שתספרי לה, גברת?
הרו: הם
בקשו שאגלה לה, כן; אבל
שכנעתי את שניהם, אם בנדיק
יקר להם, שיאלצו אותו
להיאבק ברגשותיו ורק
שבאטריצ'ה לא תדע זאת.
אורסולה: למה?
לא מגיעה לו לָאדון מיטת
כלולות ברוכה כמו זו של באטריצ'ה?
הרו: הו אלוהי האהבה! נכון
שהוא ראוי לכל טוב שמותר
לשפוך על גבר. אך הטבע לא
ברא עוד לב אשה גאֶה מזה
של באטריצ'ה. רק בוז ומיאוס
בורקים מתוך עיניה, מבטלים
כל מה שהם רואים; שִכְלה מחשיב
עצמו כל כך שכל דבר מולו
נראה לה סתם תפל. היא לאהוב
לא יכולה, גם לא לתפוש צל של
מושג על מה זה רגש, עד כדי כך
היא מאוהבת בעצמה.
אורסולה: כן, גם
לדעתי. אסור שהיא תדע
שהוא אוהב, היא תעשה מזה
בדיחה.
הרו: את בהחלט צודקת. לא
ראיתי גבר שהיא לא הפכה
כמו גרב - ויהא חכם, אציל,
צעיר או יפה-תואר. אם האיש
בהיר - היא תתפלא איך לא נולד
כאחותה; אם הוא כהה, אז בלי
ספק נשפך לַטבע דיו כשהוא
צייר מוקיון; אם הוא גבוה, הוא
תורן בלי דגל; אם נמוך, הוא פסיק;
אם הוא דבּרן - אָה, הוא שבשבת, זז
לפי כל רוח; אם שתקן - בול-עץ
אטום לכל סוג רוח. ככה היא
הופכת כל ראש לְזנב, ולא
מעניקה לַטוּב או לָאמת
מה שפשטות ותום דורשים.
אורסולה: אמת,
למצוא בכל דבר פגם - יש בזה
טעם לפגם.
הרו: טעם לפגם? להיות
זרה כמו באטריצ'ה לטוּב-טעם -
זה חוסר טעם. אבל מי מעז
לומר לה? אם אפצה פה, היא תלעג
לי עד שאתאדה. אה, היא תצחק-
תמחק אותי, תדרוס אותי לַמוות
בגלגלים של לגלוגים! לכן
שבנדיק, כמו אש אשר כוסתה,
יאכל עצמו בִּבְכי, יכבה-יגווע
בתוך תוכו. מוטב למות כך, לא
למות מלעג: זה רע כמו למות
מדגדוגים.
אורסולה: בכל זאת תספרי לה;
תראי מה היא תגיד.
הרו: לא-לא, אני
אלך לבנדיק ואייעץ לו
להיאבק ברגשותיו. יותר
מזה: אמציא דיבות לא מזיקות
מדי כדי להשמיץ את בת-דודי.
לא תאמיני איך מילה רעה
יודעת להרעיל חיבה.
אורסולה: הו לא,
אל תעשי לבת-דודך עוול
כזה! לא יתכן שהשיפוט
שלה לקוי כל כך - עם שכל חד
כמו שמייחסים לה - שתפסול
אדם נדיר כמו בנדיק.
הרו: הגבר
היחידי בכל איטליה! חוץ
מקלאודיו היקר שלי, ברור.
אורסולה: בבקשה, אל תתרגזי, גברתי,
אבל נדמה לי - סניור בנדיק,
בְּהופעה, גִזרה, שיחה ואומץ
נחשב מספר אחד בכל איטליה.
הרו: יצא לו באמת שם מצוין.
אורסולה: יצא שהצטיין לפני השם.
מתי את נשואה, גברתי?
הרו: כל יום -
מיום מחר! קדימה, ניכנס.
יש שם כמה בגדים, תייעצי
לי מה הכי יפה ללבוש מחר.
אורסולה (בשקט): נפלה בפח, חותמת לך! גברתי,
היא בידינו.
הרו: אז לקופידון
יד המקרה היא כלי יעיל לחשק:
לא רק חצים, גם מלכודות הן נשק.
(יוצאות אורסולה והרו)
באטריצ'ה: איזו אש באוזנַי! מה, כן, זה כך?
אני נחשבת שחצנית קשת עין?
שלום, בוז! גאוות ילדה - לפח!
אתם לא אות כבוד אלא אות קין.
ובנדיק, אֱהוֹב עוד, אל תחדל,
לבי הפרא יהיה צייתן.
אגמול לך בטוּב שרק יגדל
עד שכלה תצעד לצד חתן.
אומרים שאין כמוך, ואני
יודעת זאת, לא ממקור שני. [/ מאמינה, לא ממקור שני.]
(יוצאת)
| < אחורה | המון רעש על לא כלום -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |