שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסות הרו, מרגרט ואורסולה

הרו:   אורסולה טובה, תעירי את בת-דודי באטריצ'ה ובקשי שהיא תקום.

אורסולה:  כבר, גברת.

הרו:    ותגידי לה לבוא הנה.

אורסולה:  טוב.

          (יוצאת)

מרגרט:  נשבעת, לדעתי הצווארון הקודם היה יותר טוב.

הרו:    לא, בבקשה, מג מותק, אני אלבש את זה.

מרגרט:   נשבעת לך, הוא לא טוב כמו ההוא, ואני חותמת שהבת-דוד שלך תגיד אותו דבר.

הרו:    בת-דודי היא טפשה, ואת עוד אחת. אני אלבש את זה ולא אחר.

מרגרט:   אני נורא אוהבת את הפאה שם בִּפְנים, אם השיער היה טיפונת חום יותר. והשמלה שלך - סגנון אדיר, בחיי. ואני ראיתי את השמלה של דוכסית מילאנו שמהללים כל כך.

הרו:    הו, זאת אין דומה לה, אומרים.

מרגרט:   נשבעת לך, סתם חלוק שינה מול שלך - בד זהב, עם מחשוף, שזורה בחוטי כסף, משובצת פנינים, שרוולים צמודים, סרטים בכתפיים ותחתוניות משי צבע תכלת. אבל אם מדברים על סגנון מיוחד, אלגנטי, אצילי ועל רמה - שלך שווה עשר כמוה.

הרו:    שאלוהים ייתן לי שמחה ללבוש אותה, כי כבד לי על הלב עד מוות.

מרגרט:  יהיה לו כבד יותר בקרוב ממשקל של גבר.

הרו:   גועל נפש! את לא מתביישת?

מרגרט: ממה, גברת? מלדבר מכובד? נישואים זה לא מכובד גם לקבצן? אדונך לא מכובד גם בלי הנישואים? את בטח רוצה שאגיד - סליחה על הביטוי -  "בעלך". אם מוח סוטה לא יעוות דיבור ישר, אין מה להיפגע ממני. מה רע אם אני אומרת "כבד יותר בגלל בעל"? שום רע, לדעתי, אם זה הבעל הנכון והאשה  הנכונה, אחרת זה לא עסק כבד-משקל אלא משגל קל-דעת. תשאלי את גברת באטריצ'ה פה, הנה היא.

          (נכנסת באטריצ'ה)

הרו:   בוקר טוב, בת-דוד.

באטריצ'ה: בוקר טוב, הרו מתוקה.

הרו:   איך, מה יש? את מדברת בסולם נכאים?

באטריצ'ה: אני איבדתי כל סולם אחר, נדמה לי.

מרגרט:  בואי נשיר את "אחותי כלה", זאת מנגינה קלה לטון סופרן בלבד, בלי קול כבד של גבר עם טוֹנות בריטונות. את תשירי, ואני ארקוד.

באטריצ'ה: את תפשקי רגליים בקלות ב"אחותי כלה"? אז אם בעלך יהיה רוכב, יהיו לך הרבה סייחים.

מרגרט:  אח, זה פזמון רעל ושיר של ארס! מגיעה לך בעיטה.

באטריצ'ה: כמעט חמש, בת-דוד; הגיע הזמן שתהיי מוכנה. אלוהים שבשמיים, אני חולה עד מוות. איי מה שחסר לי!

מרגרט:  בריאות? בשר? בעל?

באטריצ'ה: כל מה שמתחיל בבי"ת, כמו בית חולים. 

מרגרט: תאמיני לי, אם אַת לא נהפכת לטורקית, המצפן איבד את הצפון.

באטריצ'ה: מה היא מתכוונת, הטפשה?

מרגרט:  אני? כלום, אבל שאלוהים ייתן לכל אחד מה שהוא משתוקק לו.

הרו:   את הכפפות האלה הרוזן שלח לי, יש להן בושם נהדר.

באטריצ'ה: אצלי הכל סתום, בת-דוד, אני לא מריחה כלום.

מרגרט:  בתולה שנסתמה?! חתיכת נזלת נוזלת חטפת!

באטריצ'ה: אלוהים ישמור, אלוהים ישמור, ממתי נכנסת לעסקי החידודים?

מרגרט:  מאז שאת יצאת מהם. לא הולמות אותי ההברקות שלי?

באטריצ'ה: תצחצחי אותן, חסר להן ברק. אלוהים שבשמיים, אני ממש חולה.

מרגרט:  יש צמח מַרְפּא מומלץ - קָארְדְיוּס בֶּנֶדִיקְטוּס מזוקק: תצמידי ללב, זה הדבר נגד חולשה.

הרו:   נעצת בה עוקץ עם הקוץ הזה.

באטריצ'ה: בנדיקטוס? למה בנדיקטוס? יש לך איזה מוסר השכל בבנדיקטוס הזה.

מרגרט:  מוסר השכל? לא, נשבעת לך, שום פרור השכּל ואף טיפת מוסר. התכוונתי רק לצמח קוצני מצוי. את אולי חושבת שאני חושבת שאת מאוהבת? לא, סנטה מריה, אני לא כזאת טפשה לחשוב מה שמתחשק לי, ולא מתחשק לי לחשוב מה שאני יכולה, והאמת היא שאני לא יכולה לחשוב, גם אם אֶשְחק לי את הלב מחישובים, שאת מאוהבת, או שתהיי מאוהבת, או שאת יכולה להיות מאוהבת. אם כי גם בנדיק היה כזה, ועכשיו הוא נהיה בן-אדם. הוא נשבע שלעולם לא יתחתן, והנה עכשיו, נגד הלב שלו, הוא מודה שיש לו תיאבון לבשר בלי להיות ממורמר. ואיך אותך אפשר להחזיר בתשובה אני לא יודעת, אבל נדמה לי שאת מסתכלת עם עיניים כמו נשים אחרות.

באטריצ'ה: באיזה קצב בדיוק הלשון שלך רוקדת? 

מרגרט:   קֶצב היא שמה בו והוא סמבה. 

           (נכנסת אורסולה)

אורסולה:  גברתי, לזוז! הנסיך, הרוזן, סניור בנדיק, דון ג'ון וכל האצילים של העיר הגיעו להוביל אותך לכנסיה.

הרו:    עזורנה להלביש אותי, בת-דוד טובה, מג טובה, אורסולה טובה.

          (יוצאות)