שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים לאונאטו, דוּבְדֶוִויל ווִינֵגֵרָט.

לאונאטו:  מה רצונך ממני, שכן ישר? 

דוּבְדֶוִויל:  אז ככה, אדון, רצוני לדון אתך פרטית במשהו שאתה כריך בו אישית.

לאונאטו:  בקיצור, אני מבקש ממך, כי אתה רואה שזה זמן עמוס אצלי. 

דוּבְדֶוִויל:  אז ככה, זה מה שזה, אדון.

וִינֵגֵרָט:   כן, באמת זה מה ש, אדון.

לאונאטו:  מה זה, חברים טובים?                   

דוּבְדֶוִויל:  מר-חבר וִינֵגֵרָט, אדון, מדבר קצת שְחוֹר-סְחוֹר. בן-אדם זקן, אדון, והשכל שלו כבר לא דופקטיבי כמו ש, בעזרת אלוהים, הייתי מאחל לו; אבל, תַאמֵן לי, איש ישר כמו העור בין הגבות.

וִינֵגֵרָט:   כן, תודה לאל, אני ישר כמו כל איש חי, כלומר כל איש זקן ולא ישר יותר ממני.

דוּבְדֶוִויל: אל תפְרַטְרֵט את כל הפרוטרוט. די לחכּימא בִּקריזה, שכן וִינֵגֵרָט.   

לאונאטו:  שכנים, אתם טרחנים.

דוּבְדֶוִויל:  יפה מצד כבודך לומר, אבל אנחנו כבוד המשמר העלוב של כבוד הדוכס העלוב. אבל בחיי, אני אישית, גם אם הייתי עשיר כמו טורח הייתי מכל הלב מעניק את הכל לכבודך.

לאונאטו:  את כל הטרחנות שלך עלי?

דוּבְדֶוִויל:  כן, גם אם היה לי באלף לירה יותר, כי שמעתי שקושרים לך קטעים ומתעללים אותך בעיר כמו את מי לא, ואפילו שאני סתם איש עלוב, אני שמח לשמוע את זה.

וִינֵגֵרָט:  וגם אני.

לאונאטו:  אשמח מאד לדעת מה יש לכם לומר.

וִינֵגֵרָט:  אז ככה, אדוני, המשמר שלנו הלילה, תפס, אם תסלח לי על החיטוי, זוג נבלים הכי בני בלי-נעל שיש בעיר הזאת.

דוּבְדֶוִויל: איש זקן וטוב, אדון. מה לעשות, מדבר הרבה. כמו שאומרים, "הזיקנה קפצה והמוח יצא." אלוהים שיעזור לנו, מה שרואים בעולם הזה! יפה אמרת, בחיי, שכן וִינֵגֵרָט. נו, אלוהים בן-אדם טוב. אם שניים רוכבים על סוס, אחד חייב לרכב מאחורה. נשמה טובה, בחיי, אדון, בספר התורה, זה מה שהוא, לא פחות מכל הולך על ארבע. אבל, אלוהים שיתברך, לא כל בני-האדם אותו דבר. אוי לנו, שכן טוב!

לאונאטו:  האמת, שָכן, הוא לא מגיע לפסגות שלך.

דוּבְדֶוִויל: אלוהים נתן והאדם קטן. 

לאונאטו:  אני חייב לעזוב אתכם.

דוּבְדֶוִויל:  מילה אחת, אדון. המשמר שלנו, אדון, באמת הצליח לִלְחוֹד שני טיפוסים חסודים מאד, והיינו רוצים להביא אותם הבוקר לחקירה אצל כבודך. 

לאונאטו:  נהלו את החקירה בעצמכם, ודווחו לי. אני כרגע ממהר מאד, כפי שאתם אולי רואים.

דוּבְדֶוִויל: יבוצע, בַּשֵר דאגה מלבך.

לאונאטו:  שתו קצת יין לפני שאתם הולכים. כל טוב!

               (נכנס שליח)

שליח:  אדוני, מחכים לך שתמסור את בתך לבעלה.

לאונאטו:  כבר מגיע. אני מוכן.

               (יוצא עם השליח)

דוּבְדֶוִויל:  לך, שותף טוב, לך לפרנסיס דלק. תגוֹד לו להביא עט עם דיו לכלא. עלינו לחקור עכשיו את האנשים האלה.

וִינֵגֵרָט:  ואנחנו חייבים לעשות את זה בחוכמה.

דוּבְדֶוִויל: לא נחסוך בשכל, תאמן לי. אנחנו נדחוף אותם לאיבוד ההַשְתָּנוֹת. רק תנפיק את הלבלר המלומד שלנו שירשום את הפְּרוֹט-פְּרוֹט-קוֹל, ותפגוש אותי בכלא.

          (יוצאים)