< אחורה | ![]() |
קדימה > |
נכנס לאונאטו ופוגש את אנטוניו הזקן, אחיו.
לאונאטו: מה נשמע, אחי, איפה האחיין שלי בנך? הוא דאג לעניין המוזיקה?
אנטוניו: הוא שוקד על זה. אבל, אחי, אני יכול לספר לך חדשות מוזרות שלא חלמת עליהן.
לאונאטו: הן טובות?
אנטוניו: מַכְבֵּש הזמן יקבע בסוף, אבל העטיפה טובה: כלפי חוץ הן נראות טוב. הנסיך והרוזן קלאודיו טיילו בשביל מוקף שיחים בגן שלי, ואחד מאנשי שמע אותם אומרים דבר כזה: הנסיך גילה לקלאודיו שהוא מאוהב באחיינית שלי בתך, ושהוא מתכוון להתוודות על כך הלילה בזמן ריקוד; ואם הוא ימצא שהיא בעד, הוא מתכוון לתפוס את ההווה בציציות ראשו וליידע אותך מיידית.
לאונאטו: הבחור שסיפר לך את זה, יש לו שכל בראש?
אנטוניו: טיפוס חד חריף. אני אקרא לו, ותחקור אותו בעצמך.
לאונאטו: לא, לא. נתייחס לזה בתור חלום עד שזה יתגשם. אבל אני רוצה שבתי תדע מזה, כדי שתהיה לה תשובה מוכנה, והיה אם זה נכון. לך אתה וספר לה.
(יוצא אנטוניו.
נכנסים בני לוויה, וחוצים את הבמה)
חברים, אתם יודעים מה אתם צריכים לעשות. איי, סלח לי, חבר. - אתה בוא אתי ואני אשתמש במומחיות שלך. - הי, חבר, תיזהר! מרוב עניינים!...
יוצאים.
< אחורה | ![]() |
קדימה > |