שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים הנסיך הנרי, רוזן סולסברי ולורד ביגוט.

 

הנסיך הנרי:  מאוחר מדי. חיי דמוֹ כולם

          כבר נגועים עד ריקבון. מוחו

          זה, הצלול, שיש סבורים כי הוא

          בית מגוריה הרעוע של

          הנפש, מבשֵר, בהערות

          חסרות כל שחר, קץ חיי תמותה.

          (נכנס פמברוק)

פמברוק: הוד מלכותו עדיין מדבר

          ומאמין שאם יקחו אותו

          החוצה לאוויר, זה ישכך

          את אש הרעל הממית אשר

          שורף אותו.

הנסיך הנרי:              שהוא יובא לַגן פה.

          (יוצא ביגוט)

          הוא משתולל עוד?

פמברוק:                           הוא נרגע מעט

          מאז צאתך. ממש כרגע שר.

הנסיך הנרי: שגְיון המחלות! מצב קשה

          שמתמשך לא חש כבר את עצמו.

          המוות, כשטָרף את חוץ הגוף,

          עוזב אותו, סמוי, ואז מציב

          מצור על הנשמה; אותה ידקור,

          יפצע בגדוד של הזיות תועות,

          אשר, בהידחקן להיצמד

          לַמאחז אחרון זה, את עצמן

          תשמדנה. זה מוזר שמוות שר.

          אני גוזָל של הברבור הזה,

          שמזמר, חיוור, חלוש, קינה

          למוֹת עצמו, ובחלילי-עוגב

          רפים הוא מלווה את נשמתו

          ואת גופו למנוחת עולם.

סולסברי:  זקוֹף ראש, נסיך, אתה נולדת כדי

          לצוּר צורה מן הדיסה הזאת

          שהוא הותיר בבליל גושים שפוכים. [/ גסים.]

          (ג'ון מובל פנימה [ע"י ביגוט ומלווים])

המלך ג'ון:  סוף-סוף  מרחב של התמתחות לַנפש.

          היא לא תצא מדלת או חלון.

          יש קיץ כה חם בחזה שלי

          שכל קרבַי מתפוררים לאפר.

          אני סתם דף טיוטה, שרבוט של עט

          על קלף, ומול האש אני הולך

          ומצטמק.

הנסיך הנרי:            מה מצבך, כבודו?

המלך ג'ון:  מורעל. מצב ביש. מת, נטוש, מושלך.

          ואיש מכם אינו קורא לַחורף

          כדי שיבוא לנעוץ לי אצבעות

          של קרח בקרבַי, ולא מסיט

         את הנהרות של ממלכתי לזרום

          לי בחזה אשר שורף אותי,  

          ולא מפציר שהצפון ישלח

           רוחות כפור לנשק לי את שפתי

          החרֵבות ולנחם בְּקור.

          אני לא מבקש מכם הרבה.

          רק מתחנן לנחמה קרה.

          ואתם כפויי טובה וקמצנים

          כל כך, לשלול ממני גם את זה.

הנסיך הנרי: הו לוּ לדמעותי היתה סגולה

          להקלה!

המלך ג'ון:            המלח שלהם

          הוא חם. אצלי בִּפנים יש גיהינום,

         ושם הרעל, כמו השד, כלוא

          לרדות בְּדם נידון שאין לו פּדוּת.

          (נכנס הממזר)

ממזר:  אוי לי, אני רותח בדליקת

          שריפה דחופה לראות את הוד כבודך.

המלך ג'ון:   הו בן-אח, באת לעצום לי את

          עיני! כַּבְלֵי ספינת לבי נופצו

          ונשרפו, וכל חבלי מפרש

          אשר איתם חיי צריכים לשוט

          הפכו לחוט קטן, חוט שערה

          אחד. מיתר מסכן אחד מחזיק          

          לי את הלב, והוא ישרוד רק עד

          שיסופרו החדשות שלך,

         אז כל מה שתראה יהיה רק גוש

          חֵמר, דמות גולם של מלכות מובסת.

ממזר:  דופן צרפת בדרך הנה, פה

          רק אלוהים יודע איך נשיב לו!

          כי חלק הארי של כוחותי,

          אשר הנעתי כדי לתפוס יתרון,

          בן לילה בַּזרמים בבת-אחת

          נבלע בְּשטפון בלתי צפוי.

          (ג'ון מת)

סולסברי:  נשפת חדְשות מוות בתוך אוזן

          מתה - הוד מלכותך! אדון שלי! 

          רק לפני רגע מלך, עכשיו זה. 

הנסיך הנרי:    כך גם אני ארוץ, ואעצור.

          למי תקווה, תמיכה, בטחה - למי,

          כשמֶלך תוך שנייה הוא גוש גולמי?

ממזר:  הלכת כך? אני נשאר פה רק

          לפעול תחתיך במבצע נקם,

          ואז נפשי תשרת אותך בַּשחק

          כשם שתמיד שרתה באדמה.

          עכשיו, עכשיו, אתם, הכוכבים

          אשר סבים נכון על ציריכם,

          איפה כוחותיכם? עכשיו הראו

          את אמונכם המתוקן, אתִּי

          חזרו מייד לדחוֹף חורבן, חרפת

          עולם, מחוץ לדלת הדקה

          של ארץ המכוֹרה המתעלפת.

          נרדוף מייד או נֵירדף מייד,   [/ נשיג מייד או שנושג מייד,]

          כי הדופן שוצף על עקבינו.

סולסברי:  אתה לא מעודכן כמונו, מן

          הסתם. הקרדינל פנדולף נח שם

          בפנים; הוא בא מן הדופן לפני

          חצי-שעה, עם הצעות שלום

          שביכולתנו לקבלן בראש

          מורם ובכבוד, במטרה

          לשים סוף מיידי לַמלחמה.

ממזר:  כך יַעֲשֶׂה כשרק יראה כמה

          גידינו מתוחים להגנה.

סולסברי:   לא-לא, זה כבר בוצע למעשה,

          כי מרכבות רבות שלח לְחוף

          הים כבר, והפקיד את תביעותיו

          בָּריב בידי הקרדינל, איתו

          אתם, אני ולורדים אחרים,

          אם בעיניך טוב, נצא מהר

          אחר-הצהריים להשלים

          את כל העסק בפתְרון שמח.

ממזר:  שכך יהיה. ואתה, נסיך אציל,

          עם עוד רוזנים שאפשר להשאירם כאן,  

          תנהלו את הלוויית אביך.

הנסיך הנרי: בוּורסְטֶר יש לטמון את גופתו,

          כי כך רצה.

ממזר:                  לשם תובל אם כן.

          ועל נפשך היקרה תוכל

          ללבוש את פאר הארץ וכבודה

          אשר ירשת. בהכנעה, אני,

         על ברך, מתחייב פה לשרוּת

          מסור וצייתנות אמת לנצח.

          (הוא כורע)

סולסברי:  גם אנו מגישים אהבתנו,

          שתישאר בלי כתם עד עולם.

          (האצילים כורעים)

הנסיך הנרי: יש לי לב טוב, רוצה לומר תודה,

          ולא יודע איך אלא בדמע.

הממזר (קם): הו נשלם לזמן רק מס של עצב,

          כי כבר שילמנו דמי-קדימה של צער.

          אנגליה זו עוד לא שכבה ולא

          תשכב לנצח לרגלי כובש

          גאה, אם לא תפצע עצמה תחילה. 

          כעת, כששבו המושלים שלה

          הביתה, שיבואו חמושים

         שלושה קצוות עולם, ונהמם

         אותם! ולא נדע יותר אימה 

         כשאנגליה אמיתית היא לעצמה.

          יוצאים.