שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים המלך ג'ון, המלכה אלינור, פמברוק, אסקס, סלסברי ומלווים, עם שאטיון מצרפת.

 

המלך ג'ון:  דבּר, שאטיון, אז מה צרפת רוצָה?

שאטיון:  זה מה ש - אחרי ברכות - מוסר

          דרכִּי מלך צרפת לְהוד מלכות,

          לְהוד מלכות מושאל של אנגליה.

אלינור:  פתיחה תמוהה: איך, הוד מלכות מושאל?

המלך ג'ון:  דממה, אמא טובה, תני לו למסור.

שאטיון: פיליפ מלך צרפת, בשמו של בן

          אחיך המנוח ג'פרי, ארתור

          פלנטאג'נט, תובע על פי חוק

          את השלטון על אי יפה זה עם

          כל נספחיו: אירלנד, ופּוּאַטְיֵיר,

          אנז'ה, טוּרֶן ומֶן. ודרישתו

          אליך - שתניח את החרב

          שמתנוססת בגניבה על כל

          התארים הללו, ותמסור

          אותם לארתור הצעיר, אחיין

          שלך והשליט על פי הדין.

המלך ג'ון:  ומה יקרה אם לא נסכים לזה?

שאטיון:   לחץ גאה של מלחמה קשה

          ודם, כדי לאכוף את הזכויות

          האלה אשר נשללו בכוח.

המלך ג'ון: יהיו פה מלחמה מול מלחמה,

          דם תחת דם ולחץ תחת לחץ.

          זו התשובה לַמלך של צרפת.

שאטיון:   קבל אם כך מפי את מְחאת

          מלכי, וזה גבול השליחות שלי.

המלך ג'ון: תמסור לו את שלי, דרך צְלחה.

          עבוּר צרפת אתה תהיה ברק;

          כי עד שתְדוֵוח כבר אהיה שם,

          ורעם תותחַי כבר יִישמע.

          צא והייה שופר של זעמנו,

          צליל שמבשר את כיליונך שלך.

          תנו לו ליווי לפי הטקס. פֶּמְבּרוֹק,

          אתה תדאג לזה. שלום, שאטיון.

          (יוצאים שאטיון ופמברוק)

אלינור (לוחשת): מה, לא תמיד אמרתי, בן, שהיא,

          קונסטאנס השאפתנית, לא תירגע

          עד שתדליק את כל צרפת וכל

          תבל למען הזכויות של בנה?

          ניתן היה למנוע ולפתור

          במחוות קלות של ידידות

          מה שעכשיו שתי ממלכות צריכות

          בדם ופחד-מוות לתמרן בו.

המלך ג'ון:  זכותי וכוח ממשלי - איתנוּ.

אלינור: הכוח כן, הזכות פחות. הזכות

          תדון את שנינו עוד לכף חובה.   

          זה מה שמצפוני לוחש בסוד

          לךָ, לי ולאל בלבד, לא עוד.

          (נכנס קצין-חוק מחוזי ולוחש באוזנו של אסקס)

אסקס: רוממותך, מחלוקת שמשונָה

          ממנה לא שמעתי באה כאן

          מן הפרובינציה להכרעתך.

          שאזמן את הצדדים?

המלך ג'ון:                      שהם

          יבואו.

          (יוצא קצין-החוק)

          המנזרים שלנו יְממְנו

          את המסע הזה.

          (נכנסים רוברט פלקונברידג' ופיליפ הממזר, עם קצין-החוק)

                              מי רבותי?

ממזר:  אני נתין צייתן שלך, אציל,

          יליד חבל נורת'המפטון, ובן בכור,

          לדעתי, של רוברט פלקונברידג',

          חייל, שריצ'רד לב-ארי בשדה

          הקרב במו ידיו הנדיבות

          נתן לו תואר אבירות.

המלך ג'ון:                         ומי

          אתה?

רוברט: בנו ויורשו של אותו פלקונברידג'.

המלך ג'ון: הוא בן בכוֹר ואתה יורש? אתם,

          כך זה נראה, לא מאותה האם.

ממזר:  אותה אם בהחלט, מלך גדול,

          וכידוע לי אותו האב.

          אך לְאישור מוחלט בזה

          אפנה אותךָ לָאל, ולאמי.

          מותר לי, כמו לכל בן, לפקפק.

אלינור:  שתתבייש, איש גס! אתה מכפיש

          את כבוד אמך בחשדנות הזאת.  

ממזר:  אני, גברתי? לא, לי אין שום סיבה.

          אחי עותר פה, לא אני. אם הוא

          צודק, הוא מגלח לי חמש-

          מאות פאונד טובים, קצבה שנתית. האל

          ישמור את כבוד אמי, ואת אדמתי!

המלך ג'ון:  בחור ישיר וטוב. למה, כאח

          צעיר, ידרוש את הירושה שלך?

ממזר:  אני לא יודע. כדי לשים יד על

          האדמה. אלא שפעם הוא

          השמיץ אותי בתור ממזר. אז ככה,

          אם כן או לא ילדו אותי כדין,

          זה על מצפון אמי, אני אומר,

          אבל זה שילדו אותי יפה -

          ברוך הגוף שבלידתי סבל! -

          השווה את פרצופינו ותשפוט.

          אם פלקונברידג' המת הוליד את שנינו,

         ואם הבן הזה דומה לאבא -  

          אז הו, סר פלקונברידג' זקן, הו אבא,

          תודָה לאל שאני לא כמוך!

המלך ג'ון:   איזה ליצן זרקו לי משמיים!?

אלינור:  יש לו פרצוף - קצת ריצ'רד לב-ארי.

          גם הדיבור דומה לו. אתה לא

          מוצא שבַּמבנה האיש הזה

          מזכיר בְּסימנים רבים את בני?

המלך ג'ון:  בחנתי בעיון את כל גופו:

          ריצ'רד מושלם. (לרוברט): אתה שם, מה מביא

          אותך לתבוע את אדמת  אחיך?

ממזר:  פרצוף כחוש, חצי-פרצוף, כמו אבא!

          ועם חצי-פרופיל רוצה את כל

          האדמה! חמש-מאות פאונד שלמים  

          מדי שנה לרבע-איש בגרוּש! 

רוברט: הוד מלכותך! אחיך, כשאבי

          חי, השתמש בו לצרכיו לא פעם.

ממזר (הצידה): לא, ככה לא תשיג שום אדמה.

          איך השתמש באמא, זה כיוּון!

רוברט: פעם שלח אותו גם לגרמניה,

          לדון עם הקיסר בעניינים

          מדיניים שאז היו דחופים.

          המלך אז ניצל את היעדרו,

          והתנחל בבית אבי, ואיך

          השליט שם את חפצו - בושה לומר

          בכלל. אבל מה שאמת אמת.

          מרחק עצום של ים וחוף הפריד

          בין שני הורי כשהאדון החם

         הזה, כפי ששמעתי את אבי

          עצמו אומר, נזרע. על ערש-דווי

          הוריש לי אבא את כל אדמותיו

          בְּצוואה, ובמותו נשבע

          שבן-אמי זה הוא לא בְּנו; ואִם

          הוא כן, נולד ארבע-עשר שבועות

          לפני זמנו. אז תן לי בטובך,

          מלכי, לשמור על הרכוש שלי,

          אדמת אבי, כפי שאבי ציווה.

המלך ג'ון:  תקשיב-אתה, אחיך הוא חוקי.

          אשת אביך כשילדה אותו

          היתה כבר נשואה. אם שיחקה

          בְּלכלוכים, זו אשמתה, אשְמה

          בה מסתכן כל בעל שנושא

          אשה. ואם אחי, אשר טרח

          עד כדי כך, לדבריך, להוליד

          אותו, היה דורש להחזיק בו?

          אביך, ידידי, היה רשאי   

          לדבוק בָּעגל שהפרה שלו

          המליטה מול כל העולם. בהחלט

          היה רשאי. אז גם אם הוא בן של

          אחי, לאחי אסור היה לדרוש

          אותו, ולאביך, שהוא לא

          שלו, אסור היה להתכחש

         לו. מסקנה: בנה של אמי הוליד

          לָאב שלך יורש; וּלְיורש

          אביך מגיעות אדמות אביך.       

רוברט: אז צוואת אבי חסרת אונים?

          לא תנשל בן שאינו שלו?

ממזר:  אין לה יותר און לנשל אותי

          מהאון שהיה לו לעשות אותי.

אלינור:  מה תעדיף להיות? סר פלקונברידג',

          הנהנֶה מאדמותיך כמו

          אחיך, או מי שנחשב לַבּן

          של ריצ'רד-לב-ארי - אדון נכבד

          בזכות עצמו, אבל בלי אדמות?

ממזר:  גברתי, אם לאחי היתה צורה

          כמו לי, ולי כמו לו, כמו לאביו,

          שהוא כמותו, ולו רגלַי היו

          שני גפרורים כאלה, זרועותי

          עורות צלופח ממולאים כאלה,

          פני כחושים כל כך שאנשים

          יאמרו "הנה פרוטה שחוקה על שתיים",

         ואילו יחד עם צורה כזאת

          הייתי היורש של כל הארץ,

         הלוואי שפה אפול ולא אקום.

         זה פרצופי - בעד כל היקום!

          הכל, רק לא להיות מיסטר עקום.

אלינור:   מוצא חן בעיני. תסכים לנטוש

          את רכושך, לתת לו את אדמתך

          ולהצטרף אלי? אני חיילת,

          ובצרפת עכשיו יתד אתקע.

ממזר:  קח אדמות, אח. לי - ההרפתקה.

          חמש-מאות לשנה בזכות פָּנים

          שאין להם בגְרוּש אחד קונים.

          אלך בעקבותַייךְ עד המוות.  

אלינור:  לשם ארשה לך גם לפָנַי.

ממזר:  בַּכּפר אומרים: האצולה קודמת.

המלך ג'ון:  מהו שמך?

ממזר:  פיליפ, כבודו, פיליפ, הואל לכתוב,  

          בן בכור של אשת פלקונברידג' הטוב. 

המלך ג'ון:  קבּל שם שטבוע בגופך.

          כרע ברך בתור פיליפ, ועלה.

          (מעניק לו תואר אבירות)

         כְּסֵר ריצ'רד פלנטג'אנט התגלֵה.

ממזר:  אח מצד אמא - יד! לכל איש נֵתח:

          אבי נתן כבוד, אביך שֶטח.

          ברוך היום שבו זרעי נטמן!

          סר פלקונברידג' נסע ממש בַּזְּמן.  

אלינור:  נפש של בן פלנטג'אנט מושלם!

          אני סבתא שלך, ריצ'רד. כך קְרא לי.

ממזר:  וגם אם סבתא בשוגג - מה רע לי?

          טיפה לָעוֹקם, קצת באלכסון,

             דרך אשנב, חריץ או בַּמתבּן. 

          לא לאור יום? גם חושך לא אסון;

             ככה או ככה - העיקר: יש בן.                       

          עשו אותי ישר או מהצד -

          אני אני, לא משנה כיצד.

המלך ג'ון:  לךְ, פלקונברידג'. אביר בלי נחלה

          ביסס אותך. מולאה המשאלה.

          גברתי, וריצ'רד, בואו נמהר.

          צרפת, צרפת עכשיו, כי זה בוער.

ממזר:  אחי, שלום רב. שמח והתעשר.

          זה מזלך, עשו אותך כשר.

          (יוצאים כולם חוץ מהממזר)

          בְּשטח הכבוד מאד הלך לי,

          אבל הלכו לי די הרבה שטחים.           

          עכשיו יש לי הכוח להפוך  

         כל בת-אשפה לליידי. "ערב טוב,

          סר ריצ'רד!" "הו, חן-חן, בחור" - נגיד

         קוראים לו ג'ורג', אקרא לו "פיטר", כי

          כבוד טרי שוכח איך קוראים

          לִבני-אדם - זה מתחשב מדי,

          ידידותי מדי לַמעמד.

          עכשיו איש-מסעות סובב-עולם

          יושב אצל כבודִי לצהריים

          ומחטט בין השיניים עם

          קֵיסם; וכשבִּטְנִי האבירית

          שְבעה - נו, אז אני מוצץ לי שן

          ומראיין את איש-היבשות

          החטטן שלי. "אדון יקר" -

          ככה, נשען על המרפק, אני

          מתחיל - "הרשה לי להפציר בך".

          זוהי השאלה. אז מגיעה -

          כמו אל"ף-אחרי-בי"ת - תשובה. "הו סר",

          אומרת התשובה, "לפקודתך,

          לשימושך, לשרותך, סר." "לא,

          אדון", אומרת שאלה, "אני,

         אדון, כולי שלך." טוב, ככה, בלי

          שהתשובה תדע מה השאלה,

          ברוח גינוני דו-שיח, עם

          דיבור על אלְפּים ועל אַפּנינים,

          על פּירנאים ונהר הפּוֹ,

          עוברות שתי ארוחות מפֶּה לפֹּה.

          אבל אלה חיי חברה גבוהה,

          וזה מתאים למטפס פְּסגות    [/ שלבים]

          כמותי. אם לא ליקקת כל מנה

          של גינונים, אתה סתם מין ממזר

          של התקופה; וזה מה שאני,

          ליקוק או לא. בגדים ותארים,

          צורה וקישוטים זה לא מספיק,

          אלא הדחף הפנימי למזוג

          רעל מתוק, מתוק, מתוק לְשן

          הדור. לא שאחניף כדי לרמות,

          אך כדי להיזהר מן המִרְמָה

          צריך ללמוד, כי רק היא תרפד

          את מדרגות ההתקדמות שלי.

          (נכנסים ליידי פלקונברידג' וג'יימס גרני)

          אבל מי טס הנה בלבוש מסע?

          איזו מין בלדרית זו? אין לה בעל

          לתקוע לפניה בשופר?

          איי לי, זאת אמא. מה יש, גברת? מה

          מריץ אותך ככה אל החצר?

ליידי פלקונברידג': איפה הכלום אחיך, שיצא

          לצוד בארץ את הכבוד שלי?

ממזר:  אח שלי רוברט, בן של רוברט ז"ל?

          הצוק, ענק הנפילים, אותו

          את מחפשת, אֶת בנו של סר רוברט?

ליידי פלקונברידג': "בנו של סר רוברט"? כן, ילדון חצוף.

          בנו של סר רוברט? מה הלעג על 

          סר רוברט? הוא בן רוברט, גם אתה.

ממזר:  ג''ימס גרני, תן לנו דקה?

ג'יימס גרני:                            בלב

          טוב, פיליפ טוב.

ממזר:                       חה! פיליפ! שְמִיליפּ! ג'יימס,

          יש חידושים והפתעות. אסביר

          לך הכל מייד.

          (יוצא ג'יימס גרני)

                       גברתי, אני

          לא בן סר רוברט הזקן. סר רוברט,

          אילוּ שתה לי את הדם, הוא לא

          היה שותה דם מדמו. סר רוברט -

          רק מאחל לו שהיה יכול

          לעשות אותי. סר רוברט לא היה

          יכול לעשות את זה. את המוּצר

          שלו ראינו. אז, אמא טובה,

          למי אני חייב את האיברים

          האלה? כי ברגל כמו זאת - לא,

          לא, לסר רוברט לא היתה שום יד.

ליידי פלקונברידג': אתה קושר כמו אח שלך? אתה,

          שלא תרוויח כלום אם לא תגן

          על הכבוד שלי? מה כל הבוז

          הזה, יצור גס-רוח, מר אוויר?

ממזר:  אביר, אביר, אמא טובה!

          הִדביקו לי סר, פה, על הכתף.

          אבל, אמא, אני לא בן סר רוברט.

          ויתרתי על סר רוברט ואדמותי.

          החוקיוּת, השם וכו' - הלכו.

         אז אמא, תני לדעת מי זה אבא.

          איזה איש שווה, אני מקווה, אה, אמא?

ליידי פלקונברידג': הפנית עורף לשם פלקונברידג'?

ממזר:  כמו שאני מַפנה עורף לשד.

ליידי פלקונברידג': הוד ריצ'רד לב-ארי היה אביך.

          חיזור ארוך, עיקש הסית אותי

          לתת לו דריסת רגל בַּמיטה

          של בעלי. באלוהים, רק אַל

          תזקוף את הסטייה לחובתי,

          אתה, פרי עבֵרה בלי תקנה

          שמוטטה לי את ההגנה.  

ממזר:  איי, חי האור שם, לוּ היו זורעים

          אותי שוב, לא הייתי מייחל,

          גברתי, לְאב יותר טוב. יש על פני

          האדמה פשעים עם חסינות.  

          שלך - מאלה. אם פשעת זו לא

          טפשות. מי לא תמסור את לבבה

          לשרותו, תשלם מסים לְצו

          אהבתו של זה שמול כוחו

          האימתני וזעמו, אריה

          בלי חת שוּתק ממאבק ולא

          הצליח מול יד ריצ'רד להגן

          גם על הלב שלו? מי ששודד

          לב מאריה, יכול די בקלות

          לכבוש לב של אשה. כן, כן, אמי,

          תודה מכל הלב לך על אבי.

          מי שיעז לבוז או לזלזל,

          אשלח את נשמתו לעזאזל.

          בואי, אכיר לך את קרובַי, מאדאם,

          והם יאמרו: חטְאךְ היה דוקר

          אילו סירבת לריצ'רד חם-הדם.

          מי שאומר אחרת - משקר.  

          יוצאים.