| < אחורה |  המלך ג'ון -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים קונסטאנס, ארתור וסולסברי.
קונסטאנס: הלכו להתחתן? לחתום שלום?
זיווג של דם כוזב עם דם כוזב!
הלכו להתיידד? לואי ייקח
את בלאנש, ובלאנש תיקח את המחוזות?
זה לא כך. לא אמרתָּ, לא שמעתָּ.
שקוֹל טוֹב, חזור על הסיפור שלך.
לא ייתכן, אתה סתם מדבר.
בְּךָ לָבֶטח אי אפשר לבטוח,
כי מילתך רק הבל-פה נבוב
של איש פשוט. האמן לי, בן-אדם,
לא אאמין לך. יש לי שבועה
של מלך על ההיפך. תיענש
על שהפחדת אותי ככה, כי
אני אשה חולה, מוּעדת לִפחדים;
מוכת עוולות, על כן רבת פחדים;
בלי בעל, אלמנה, קרבן פחדים;
אשה, מִטֶבע ילוּדת פחדים.
וגם אם תישבע "סתם התלוצצת",
לא תהיה לי הפסקת-אש עם
העצבים שלי, הם ירעשו
וירעדו עוד כל היום הזה.
מה הוא אומר, נדנוד הראש שלך?
על מה מבט עצוב כל כך בבני?
מה משמעות היד על החזה?
למה בָּלוּם בָּעין שם נוזל
מר, כמו נהר משקיף מעל גדותיו?
הכל אותות קודרים, שמאשרים
את מילותיך? אז דבּר שוב, לא
את הסִפּור ההוא מאָל"ף, רק
מילה אחת: אם הסִפּוּר אמת.
סולסברי: אמת כמו שלדעתך כוזבים
אלה שמוכיחים לך כי אמת הוא.
קונסטאנס: הו, אם תורֶה לי איך להאמין
בַּכאב הזה - למד את הכאב
איך להמית אותי; שיתנגחו
האמונה והחיים כמו אש
הזעם של שני נואשים אשר
בעצם המפגש נופלים מתים.
לואי יישא את בלאנש! הו ילד, אז
היכן אתה? צרפת ואנגליה
בחברוּת! מה יהיה עלי?
לֵךְ תסתלק אַתה, החדשות
עשו אותך איש מכוער מאד.
סולסברי: איזה נזק אחר עוללתי, גברת,
חוץ מלדבר על נזק שאחֵר
עולל?
קונסטאנס: נזק נתעב כל כך הופך
כל מי שמדבר בו למזיק.
ארתור: בבקשה, מָאמָא, די, הרגעי.
קונסטאנס: אתה, מפציר הרוגע, לו היית
קודר, כָּעור, חרפה לרחם אם,
כולך כתמי מיאוס, שוּמוֹת דוחות,
נכה, טפש, עקום, שחום, פגום,
זרוּע בנמשים וזיהומים -
מה אז אכפת לי, אז נרגעתי, אז
גם לא אהבתי; לא היית אז
ראוי לגודל ייחוסך, לַכתר.
אבל אתה יפה, ובלידתך
חברו מזל וטבע לעשות
אותך גדול, ילד יקר. אתה
רשאי להתפאר בשי הטבע
לצד חבצלות ושושנה
חצי-פורחת. אך אלת מזל,
הו, היא שונתה, היא הושחתה, הוסרה
ממך. היא מנאפת כל שעה
עם ג'ון, הדוד שלך, ובידה
הזהובה הסיתה את אדון
צרפת לרמוס את כבוד הריבונות,
הפכה את הוד המלך לסרסור.
צרפת סרסור של אלת מזל וג'ון -
של הפרוצה הזאת מזל, עושק
הכתר הזה ג'ון. אמור לי, מר
בחור: הוא לא נשבע שקרים, צרפת?
שפוך עליו רעל של מלים, או לךְ,
השאר לבד את היגונות שאני
לבד צריכה לשאת.
סולסברי: סליחה, מאדאם,
אך לא אוכל ללכת בלעדייך
אל המלכים.
קונסטאנס: תוכל, תלך, אני
אתך לא באה. אֲלַמֵּד את כאב
לבי להיות גאה, כי היגון
גאה ומכופף את קומתו
של בעליו. אלי ואל מלכות
יגון אדיר שלי שייאספו
מלכים, כי יגוני אדיר כל כך
שאין משען חוץ מן האדמה,
גדולה, קשיחה, שישאהו. פה
אני אשב, וכאבַי ישבו.
מלכים יבואו וישתחוו.
([יוצא סולסברי.] נכנסים המלך ג'ון, פיליפ מלך צרפת, לואי הדופן, בלאנש, אלינור, פיליפ הממזר, אוסטריה ומלווים)
המלך פיליפ: אמת היא, בת יפה, ויום בָּרוּך זה
יהיה בצרפת לעד יום חגיגות.
כדי לקדש יום זה השמש דום
עוצר במסלולו, לובש תפקיד
אלכימאי, בִּבְרק עיניו גושים
של אדמה צחיחה הופכים זהב
נוצץ. יום זה, כל פעם בַּמחזור
של השנה, יהיה יום חג, יום טוב.
קונסטאנס: יום רע, ולא יום טוב. (קמה) במה זכה
היום הזה? מה הוא עשה בכדי
שייקבע באותיות זהב
בין השיאים של לוח השנה?
לא, שיוסר מן השבוע, יום
זה של חרפה, דיכוי, שבועות לשווא.
ואם נגזר שיישאר, נשים
הרות שתתפללנה רק שפְּרִי
בִּטנן לא ייוולד ביום הזה,
פן תקוותן תכזיב מיצור מפלצת.
יורד-ים לא יִפְחד מהתרסקות
חוץ מביום הזה; חוזים שלא
ביום זה נחתמו גם לא יופרו.
ביום זה כל ראשית סוֹפה הוא מר.
כן, האמת עצמה תהיה לשקר.
המלך פיליפ: נשבע, גברתי, לך לא תהיה סיבה
לשפוך קללות על אירועי יום טוב זה.
נתתי לך ערבוּת מלכוּת, נכון?
קונסטאנס: רימית בסחורת זיוף דמוּיָת
מלכות; מישוש אחד חושף: אין לה
שום ערך. שקר שבועותיך, שקר!
באת לשפוך בכוח-זרוע דם
אויבַי, וּבַזרועות עכשיו אתה
רק מחזק אותו. עוז מתגושש,
פני-אש מלחמתיים מתקררים
בזמן אחווה ועם איפּוּר שלום.
על דיכויינו נבנתה ברית זו.
אש, אש, מרום, על שקר המלכים!
פה אלמנה זועקת; אלוהים,
הייה לי בעל! אל תיתן ששְעות
יום הטומאה הזה תִּשְחקנה את
היום כך בשלום; לא, עד שקיעת
חמה זְרע במלכים השקרנים
האלה מריבות! הקשב לי, הו,
הקשב לי!
אוסטריה: גברת, די לך ושלום
לך.
קונסטאנס: מלחמה לי! מלחמה לי! שום
שלום! שלום הוא מלחמה לי. הו,
לימוז', הו אוסטריה! אתה בושה
לשלל דמים זה שאתה לובש!
כלום, עבד, שרץ, לב פחדן! אתה
אמיץ קטן אבל נבל גדול!
חזק תמיד בצד החזקים!
אביר של גברת המזל, שרק [/ אביר אלת המזלות, שרק]
לוחם כשהוד קפריזותה קרובה
כדי להגן עליך! גם אתה
רק שקר, מלקק לשליטים!
איזה מוקיון, מוקיון אש-חזיזים -
להתלהם, לרקוע עם שבועות
למטרתי! עבד קר-דם, איך, לא
דיברת בקול רעמים בשמי?
נשבעת שתלחם בשורותי?
ביקשת שאסמוך על מזלך,
על כוכביך ועל עוצמתך -
וכך אתה עורק אל האויב?
לָבוּש בעור אריה! בוש, פשוֹט אותו,
ושים עור עגל על עצְמות שפן.
אוסטריה: אם זה היה יוצא מפה של גבר!...
ממזר: ושים עור עגל על עצמות שפן.
אוסטריה: לא, לא תעז לומר את זה, נבל.
ממזר: ושים עור עגל על עצמות שפן.
המלך ג'ון: זה כבר מוגזם. שכחת מי אתה.
(נכנס פַּנְדוּלְף)
המלך פיליפ: הנה ציר קודש מן האפיפיור.
פנדולף: שלום, מלכֵי הארץ בשם שמיים.
לךָ, המלך ג'ון, שליחות קודשי.
אני כקרדינל מילאנו, פַּנְדוּלְף,
ושְליח אינוֹקֶנְט האפיפיור,
שואל אותך באדיקות בשמו
למה אתה בועט בְּכוונה
בַּכנסיה, אִמֵּנו הקדושה;
מונֵע בכוח-יד מסטיוון לנגטון,
ארכיבישוף נבחר של קנטרברי,
גישה אל מחוזו המקודש.
בשם אבינו אינוקנט, שכבר
ציינתי, זאת שאלתי אליך.
המלך ג'ון: איזה שם של חוקר ארצי ילחץ
על הבל-פה חופשי של מלך קודש?
שום שם שתמציא לי, קרדינל, אינו
שולי, נחות ומגוחך מזה
של האפיפיור לכפות עלי תשובה.
צטט זאת, והוסף בשם אנגליה:
אף כומר איטלקי לא יאסוף
בתחום שטחינו מס ומַעֲשֵר,
כי כשם שאנו, תחת אלוהים,
עליון וראש, ככה נחזיק, תחתיו,
לבד, בשלטוננו העליון,
ללא עזרה של יד אנוש. את זה
אמור לאפיפיור, בלי שום כבוד
אליו או לסמכות שהוא גזל.
המלך פיליפ: אחי מאנגליה, זה דבר כפירה.
המלך ג'ון: גם אם אותך ואת כל מלכי נצרות
מוביל הכומר הטרדן הזה
בָּאף כמו חמורים, כי תרעדו
מפני קללה שאת ביטולה אפשר
לקנות עם כסף, ובחסדי זהב
בזוי, אשפה, אבק, תקנו סליחה
מושחתת מאדם שבַּמכירה
הזאת מוכר את כל כפרתו;
גם אם אתה ושאר החמורים
המוּבלים תּזינוּ את קרקס
הכישופים הזה בהון, אני
לבד, לבד, ניצב מנגד, מול
האפיפיור, וידידיו - אויבַי.
פנדולף: אז בשם הכוח החוקי שיש שלי,
אתה עומד מוחרם ומקולל,
ומבורך יהיה מי שימרוד
בְּאמוניו לאיש כופר, וזכות
גדולה תהיה לַיד - שיסגדו
ויהללוה כמו קדושה - אשר
תיקח בכל נתיב של סתר את
חייך הטמאים.
קונסטאנס: הו, שחוּקית
יוּתר לי לקלל רמוֹת עם רומא!
אב קרדינל טוב, קְרא אתה "אמן"
לקצף הקללות שלי, כי בלי
החטא כלפַּי, הפשע, אין לשום
פֶּה כוח לקלל אותו כדין.
פנדולף: קללתי, גברתי, סמכות וחוק לה!
קונסטאנס: גם לשלי! כשחוק בוגד בצדק,
אסור לַחוק לחסום חוקית שום פשע.
חוק לא ייתן לבני את ממלכתו פה,
כי האוחז בה גם אוחז בחוק.
אז אם החוק עצמו הוא פשע, איך
יכול החוק לשלול מפי קללות?
פנדולף: פיליפ מלך צרפת, פן תקולל -
עזוב את יד הארכי-כופר הזה,
שפוֹך על ראשו את כל עצמת צרפת,
אלא אם כן הוא יציית לרומא.
אלינור: צרפת, החוורת? אל תיקח ידך.
קונסטאנס: שד, שְמוֹר! כי אם צרפת ייסוג, יחתוך -
הפסד של נשמה לגיהינום.
אוסטריה: המלך פיליפ, שמע לקרדינל.
ממזר: ושים עור עגל על עצמות שפן.
אוסטריה: אבלע, בריון, את כל גסויותיך -
ממזר: תלעס, תבלע, ותמלא ת'בטן.
המלך ג'ון: פיליפ, איך תענה לקרדינל?
קונסטאנס: איך יענה לא כמו הקרדינל?
לואי: חשוב טוב, אבא; הברירה כאן היא
בין רכישת קללה כבדה מרומא
לבין הפסד קל - ידידות אנגלית.
זנח את הקל.
בלאנש: זו הקללה של רומא.
קונסטאנס: קוראז', לואי! השד מסית אותך
בדמות כלה טריה שלא קטפו עוד.
בלאנש: הגברת לא דיברה נאמנוֹת
אלא מצורך.
קונסטאנס: את מודה בַּצורך!
הוא חי רק בגלל מות נאמנוּת,
והוא צורח תנאי אחד, הצורך:
שאם ימות, נאמנות תחיה שוב.
אז הו רִמסוּ לי את הצורך - כך
תקום נאמנות. תצמיחו את
הצורך - תירמס נאמנות.
המלך ג'ון: איי, לב המלך זע. הוא לא משיב.
קונסטאנס (לפיליפ): זוע ממנו ותשיב יפה.
אוסטריה: כן, מלך, כן, את הספקות עזוב.
ממזר: רק לא את עור העגל, גולם טוב.
המלך פיליפ: עורפלתי, לא יודע מה לומר.
פנדולף: אם תדבר לא תתערפל כפליים
כשתעמוד מוחרם ומקולל?
המלך פיליפ: אב מקודש, בוא, תפוס את מקומי,
אמור לי איך היית מתנהג.
ידי ויד מלכוּת זו רק עתה
שולבו, ונשמותינו התאחדו
בברית של נישואים, זוּוגוּ, חוּבּרו
בכל עצמת הדת של שבועות קודש.
הנשימה האחרונה שיצרה
צליל של מלים בטאה שבועת אמוּן,
שלום, רעוּת, ואהבת אמת
בין שתי הממלכות, שני המלכים.
טיפה לפני ברית זו, שניה לִפְנֵי -
כמעט שלא הספקנו כלל לשטוף
ידיים כדי לסגור עסקת שלום -
האל עֵד, הן היו כה מוכתמות
ומרוחות עוד במכחול הטֶבח,
שנקמה צבעה בו ריב אימים
בין מלכים שרוּפֵי טרוף. אז מה,
ידיים אלה, כה נקיות מדם
פתאום, כה משולבות באהבה
בת יום, ובשניהם כה חזקות,
תחתוכנה את לפיתתן, את חוֹם
התפייסותן? תְּשַחֵקנה מחבואים
עם האמוּן? תהתלנה כך בשמֵי
מרום שנהפוך לילדים
פזיזים וננתק סתם יד מיד,
נפר שבועה של ידידות, ועל
מיטת כלולות של חיוכי שלום
נצעיד גדודי דמים, נחרוץ קמטים
על טוהר מצח של כנות אמת?
אדון נכבד, אב קודש, אל תרשה זאת.
מחסדך צוֹר, גזוֹר, אכוֹף הסכּם
לְסדר טוב, אז נבורך לפעול
על פיך ולהמשיך כידידים.
פנדולף: כל סדר הוא אי-סדר, חוק לא חוק
מלבד מה שהוא נגד אהבה
של אנגליה! לכן לַנֶּשק! בוא
שא את הדגל של כנסייתנו;
אִם לא, האֵם-הכנסייה תנשוף
קללה, קללה של אם, על בן מרדן.
צרפת, החזֵק נחש בלשונו,
אריה נרגז בכפותיו בנות-מוות,
נמר מורעב בַּשן - רק אל תדבּק
עוד בְּשלום בַּיד שאתה אוחז.
פיליפ: יד לנתק אפשר, לא אמונה.
פנדולף: אז תעשה מאמונה אויב
לָאמונה, שסה בקרב-אחים
נדר מול נדר - פּיךָ נגד פּיךָ.
את שבועתך מבראשית לָאֵל
קיֵים רֵאשית לָאֵל; כלומר, להיות
נושא הדגל של כנסייתנו.
מה שנשבעת אחר כך היה
רק נגד עצמך; לא תקיים
שבועה כזאת בעצמך. כי כל
שבועה שלך למעשה עקום
לא עקומה אם תְּקיימה ישר.
ואם לא תקוים, כשלקיֵים
זה רע, אז אי-קיום הנו קיום
אמת. שיטה טובה כדי לתקן
סטייה-מדרך היא לסטות שנית;
מתוך עיקוף, העקיפין הופכים
למישרים, ושקר הוא תרופה
לְשֶקר: כך אש מצננת אש
בתוך ורידים צורבים של פְּליט שריפה.
קיום שבועות זו אחריות דתית,
אך שבועתך היתה נגד הדת:
שבועה נגד מה שבשמו נשבעת, -
ואת השבועה אתה מציג כְּאות
של האמת שלך. שבועה למין
אמת שאתה לא בטוח בה!
שאתה נשבע רק כדי לא להפר
שבועה! אם כך, שבועה היא סתם בדיחה!
אך שבועתך שקרית, והיא שקרית
יותר מכל אם תקיים אותה.
לכן כל הנדרים שלך נגד
הנדר הראשון הם מרד מר
שלך בעצמך. ונצחונך
המפואר יהיה אם תגייס
כל חלק אצילי ונאמן
בך מול פיתויים כה סחרחרים
פרועים; ולחלק זה של נפשך
תפילות שלנו תיכנסנה, אם
תואיל לתת להן. אבל אם לאו –
תיפולנה על ראשך קללות כבדות
שלנער אותן תקצר ידך;
תמות נואש, מָחוץ מעומס חושך.
אוסטריה: כן, מרֶד, מרד!
ממזר: מה, זה לא יקרה?
עור עגל לא יסתום לך ת'פה?
לואי: אבא, לַנֶּשק!
בלאנש: ביום נישואיך?
נגד הדם אשר נישאת לו?
מה, את חגנוּ יכבדו פגרים?
תוף גס ונעירות של חצוצרות,
רעש השאול, יהיו מקצב לַטקס?
הקשב לי, בעל! איי, כמה חדש
"בעל" בַּפּה שלי! לוּ רק לכבוד
השם הזה, שעד הרגע לא
הגיתי, אני מתחננת על
בּרכּי: לא, אל תצא בנשק מול
דודי!
קונסטאנס: הו, על ברכי שהתקשחו
מרוב לכרוע, אני מפצירה,
נסיך, אל תשנה את הגזירה
שתכננו שמיים!
בלאנש: עכשיו אראה את אהבתך. איזה
מניע הוא חזק מרעיה?
קונסטאנס: זה שתומך בו בתומְכֵךְ: כבודו.
כבודְךָ, הו לואי, הכבוד שלך!
לואי: תמהתני שהוד מלכותךָ כה קר
בלחץ שיקולים כה עמוקים.
פנדולף: אני אכריז קללה על נשמתו.
המלך פיליפ: אין צורך. אנגליה, ארפּה ממךָ.
קונסטאנס: הו, המלכות מן הגלות חוזרת!
אלינור: הו, בוגדנות צרפת המכוערת!
המלך ג'ון: צרפת, מה שזרעת בַּשעה
הזאת תקצור בְּדמע תוך שעה!
ממזר: איי זמן, שען זקן! הקפיץ שלך
כל כך קצר? צרפת יקצור, אם כך.
בלאנש: השמש מדמם. שלום, יום צח.
עם איזה צד עלי ללכת? עם
שניהם אני. לכל צבא יש יד,
ובזעמם, כי בשניהם אוחַז,
הם גועשים, חותכים, קוטעים אותי.
בעל, אין לי תפילה לנצחונך.
דוד, חובתי לשאוף לתבוסתך.
אבא, למזלך לא אייחל.
סבתא, שמשאלתך לא תתגשם.
כל צד שלא יזכה - אני אפסיד,
הפסד מובטח לפני התחרות.
לואי: אתי, אתי כל מזלך, גבירה.
בלאנש: לי המזל הטוב יביא רק רע.
המלך ג'ון: בן-אח, לך להקים את כוחותינו.
(יוצא הממזר)
צרפת, אני בוער בלהט זעם,
חימה חמה עם רק תכונה אחת:
כלום לא יכבה אותה לבד מדם,
רק דם, דם יְקר-ערך של צרפת.
המלך פיליפ: בַּזעם תישרף, תהיה לאפר
לפני שתְכַבּה אש בדמנו.
אתה בסכנה. שתיזהר.
המלך ג'ון: וגם המאיים. לַקרב, מהר!
יוצאים.
| < אחורה | המלך ג'ון -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |