שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים הממזר והיוברט, משני צידי הבמה.

היוברט:  מי שם? דבר! מהר! אני יורה!

ממזר:  ידיד. אתה מה?

היוברט:                       מצד אנגליה.

ממזר:  לאן אתה הולך?

היוברט:                       מה עסקך?

ממזר:  אסור לשאול על עסקיך, רק

          לך מותר? היוברט, אני חושב.

היוברט:  המחשבה שלך מושלמת. -

          עם כל הסכנות, אני סבור

          שאתה אכן ידיד שלי; אתה

          דובר בלשוני בשטף. מי

          אתה?

ממזר:          מי שתרצה. אך אם תואיל

          אתה רשאי להתיידד אתי

          בתור ענף מעץ פלנטג'נט.

היוברט: איי, זכרון בוגד! אתה וליל

          העלטה עשיתם לי בושות!

          סלח לי, חייל מופת, שהדיבור

          מפיך לא הוכר אצלי באוזן.

ממזר:  די, די, בלי קומפלימנטים. מה חדש?

היוברט:  הלוא אני הולך כאן בתוך שְחוֹר

          המצח של הלילה לחפש

          אותך.

ממזר:            אז, בקיצור, מה החדשות?

היוברט:  הו, סר טוב, חדשות הולמות לְלילה:

          סיוט, שחור, מבעית, בלי נחמה.  

ממזר:  הראה לי את פצעי החדשות

          כולם. אנ' לא אשה, לא אתעלף.

היוברט: המלך ג'ון, אני חושש, הורעל

          ביד נזיר. השארתי אותו שם

          כמעט אילם ורצתי לעדכן

          אותך באסון הזה, כדי שתוכל

          להיערך לשעת חירום ולא

          לשמוע על זה מאוחר מדי.

ממזר:  איך הוא בלע זאת? מי טעם את זה?

היוברט:  נזיר, אני אומר לך, נבל

          נחוש, והמעיים נשפכו

          בבת אחת. המלך מדבר

          עוד, יש אולי סיכוי שיתאושש.

ממזר:  את מי השארת לטפל במלך?

היוברט:  מה, לא שמעת? הרוזנים חזרו,

          הביאו גם את הנרי הנסיך,

          שלבקשתו סלח להם

          המלך. הם כולם סביב הוד כבודו.

ממזר:  לא, אֵל אדיר, אַל תתפוצץ, ואַל

          תנסה אותנו מַעְלָה מכוחנו!

          שמע, היוברט, מחצית מכוחותי

          הלילה, כשעברו על החולות

          פה נלקחו עם הגאות -

          טרפו אותם זרמי לינקולן האלה.

          אני, רכוּב היטב, ניצלתי בעור

          שיני. קדימה! קח אותי למלך.

          רק שהוא לא ימות עד שאגיע.

          יוצאים.