| < אחורה |  המלך ג'ון -
מערכה 4, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים היוברט ומוציאים להורג [עם חבל וברזלים].
היוברט: לַבּנוּ לי את הברזלים לוהט,
ותעמדו מעבר לפרגוד.
וכשארקע רגלי על חיק הארץ,
הסתערו ותכפתו את הילד
שתמצאו אתי אל הכסא,
חזק. ריכוז! החוצה, שימו עין.
מוציא להורג: אני מקווה שהצו שלך יצדיק זאת.
היוברט: בלי חששות לא טהורים. היכונו!
(המוציאים להורג פורשים)
בחור צעיר, בוא! יש לנו דיבור.
(נכנס ארתור)
ארתור: יום טוב, היוברט.
היוברט: יום טוב, נסיך קטן.
ארתור: נסיך קטן עם זכות גדולה להיות
נסיך גדול יותר. אתה עצוב.
היוברט: שָמחתי בחיים יותר, נכון.
ארתור: אוי ואבוי! נדמה לי שלאף
אחד אסור להיות עצוב, רק לי.
אבל עוד מצרפת אני זוכר
איך שבני-נוער אצילים היו
קודרים כמו לילה רק בגלל סתם חשק.
אני נשבע, אילו יצאתי מן
הכלא לגדל כבשים, אז כל
היום הייתי רק שמח. פה
הייתי גם-כן, רק אני חושד
שדוד שלי זומם להזיק לי עוד.
הוא פוחד ממני, ואני ממנו.
זאת אשמתי שהייתי בן של ג'פרי?
לא, באמת. הלוואי הייתי בן
שלך, ושתאהב אותי, היוברט.
היוברט (הצידה): אם אדבר אתו, פטפוט התום
שלו יעיר את רחמי, שמתו.
אז לחסל מהר, בבת אחת.
ארתור: חלית, היוברט? אתה חיוור היום;
בחיי, הלוואי היית קצת חולה,
שאשב לשמור עליך כל הלילה.
בוא נתערב שאני אוהב אותך
יותר משאתה אותי.
היוברט (הצידה): כובשות
לי את הנפש המלים שלו.
(לארתור): קרא, ארתור-ילד, פה. (הצידה): מה זה, ליחה
טפשית? את משליכה אכזריוּת
חסרת חמלה לפח? אני חייב
להיות זריז, אם לא - הנחישות
תזלוג לי מן העין בִּדמעות
רגשניות של נקבה. (לארתור): מה, לא
יכול לקרוא? זה לא כתוב היטב?
ארתור: היטב מדי למטרה נתעבת.
אתה חייב לקדוח בברזל
לוהט את שתי עיני?
היוברט: אני חייב,
ילדון.
ארתור: ותעשה?
היוברט: ואעשה.
ארתור: יש לך לב לזה? כשרק כאב
לך הראש, קשרתי לך על
המצח את הממחטה שלי,
הכי טובה, שנסיכה רקמה לי,
ולא ביקשתי אף פעם שתחזיר;
ובחצות החזקתי את ראשך,
ובדבקות, כמו הדקות אשר
טורחות סביב השעה, עשיתי כל
הזמן שמח ברגעים כבדים,
אמרתי "מה חסר לך?", "איפה
כואב לך?" או "באיזה מעשה
אוהב אקל עליך?" לא מעט בנים
של עניים היו שוכבים דוּמם
ולא אומרים לך מילה טובה;
אבל אותך על ערש חולְייך
שרֵת נסיך. טוב, מה, אולי תגיד
שאהבתי היא אהבת עורמה,
תקרא לה נכלולית. בבקשה.
אם זה רצון שמיים שתזיק לי,
אז כן, אתה חייב. מה, תעקור
לי את עיני? אלה שמעולם
ולעולם לא יסתכלו בך
עקום?
היוברט: לזה נשבעתי; ועלי
לקדוח את שתיהן בחום ברזל.
ארתור: אה, רק בדוֹר ברזל זה יעשו
כך! הברזל עצמו, אדום לוהט,
אם יתקרב אל שתי עיני, היה
שותה את דמעותי ומכבה
את אש הזעם בנוזל התום
שלי. לא, ואחר כך נאכל [/ שלי. וגם אחר כך מתכרסם]
בחלודה רק כי היתה בו אש
לפגוע בעיני. אתה עיקש-
קשה מן הברזל, יְצוּק פטיש?
לו היה בא אלי מלאך ואומר
שהיוברט ינקר לי את עיני,
אז לא הייתי מאמין לו - אף
לשון, רק זו של היוברט.
היוברט: בואו הנה!
(רוקע. המוציאים-להורג באים, עם חבל, ברזלים וכו')
עשו מה שהוריתי.
ארתור: הו, תציל
אותי, היוברט, תציל אותי! יוצאות
לי העיניים רק ממבטי
הטרף של שופכי הדם האלה!
היוברט: תנו את הברזל, ותכפתו אותו.
ארתור: מה יש לך לבעור כל כך תקיף?
אני לא איאבק, רק אעמוד
כמו אבן. היוברט, בשם אלוהים,
שרק לא יכפתו אותי! סלק
את האנשים האלה, ואשב
שקט כמו כבש, לא אנוע, לא
אזוע, לא אגיד מילה, גם לא
אביט על הברזל ברוגז. רק
תדחוף החוצה את האנשים
האלה ואסלח לך, עם כל
עינוי שרק תפיל עלי.
היוברט: לכו
עמדו בחוץ. תנו לי איתו לבד.
מוציא לפועל: שמח להתרחק מכזה עסק.
(יוצאים המוציאים לפועל)
ארתור: אבוי לי, אז הרחקתי בנזיפות
את החבר שלי! יש לו מבט
תקיף, אך לב עדין. שהוא יחזור,
והחמלה שלו תיתן חיים
לזו שלך.
היוברט: בוא, ילד, תתכונן.
ארתור: אין שום תרופה?
היוברט: אין, רק אבדן עיניך.
ארתור: הו הלוואי שבשלך היה
איזה גרגר, פרור, אבק, יבחוש,
חוט שערה תועה, כל הפרעה
שתחבל בַּחוּש הכה-יקר!
אז, כשתרגיש אילו דברים קטנים
שם גועשים, הכוונה שלך
לבטח תיראה מחריד.
היוברט: מה, זאת
הַבטחתך? עצור את הלשון כבר.
ארתור: היוברט, שתי לשונות אין בהן די
מלים להתחנן על זוג עיניים.
אל תבקש ממני לעצור
לשון. לא, היוברט, או ש, היוברט, אם
כן תבקש, חתוך לי את הלשון,
רק שאוכל לשמור על שתי עיני.
הו חוס על זוג עיני, ולו בכדי
שעוד אוכל לראות אותך. הנה,
שכה אחיה, הכלי הוא קר ולא
יפגע בי.
היוברט: יש לי כוח לחמם
אותו, ילד.
ארתור: לא, חי נפשי; האש
אשר נוצרה לנְחמה מתה
מרוב יגון שמנצלים אותה
לפשע על שום עוול. לא, תראה
בעצמך: אין רֶשע בַּפחם
אשר בוער פה; נשימת מרום
העיפה את רוחו, ועל הראש
פיזרה לו אפר חרטה.
היוברט: אך יש
לי כוח בִּנשימה להחיותו
שוב, ילד.
ארתור: ואם תעשה זאת, רק
תגרום לו להסמיק, להאדים
בוש במעלליך, היוברט; לא,
אולי הוא ינצנץ לך בעין,
ואז, כמו כלב שנכפֶּה לתקוף,
ינשוך את האדון שמשסה
אותו. כל הדברים שתשתמש
בהם כדי לְהָרַע לי מסרבים
פקודה. ורק אתה חסֵר אותה
חמלה שמגלים ברזל ואש
קשי-נפש - יצורים הנודעים
בחמלתם כשאין בהם שימוש!
היוברט: טוב, בוא תחיה וראה. בעד כל הון
שלדודך יש לא אגע בזוג
עיניך. אך נשבעתי ובהחלט
כיוונתי בברזל זה לשפדן.
ארתור: עכשיו אתה נראה כמו היוברט. כל
הזמן היית מחופש.
היוברט: די, די,
מספיק. שלום. דודך חייב לחשוב
שאתה מת. את שני המרגלים
המרחרחים אזִין בדיווחֵי
סרק, ואתה, ילדון יפה, נום בלי
פקפוק, בבטחון שהיוברט לא
יפגע בך בעד כל הון תבל.
ארתור: הו אלוהים! תודָה לך, היוברט.
היוברט: די. בוא תחמוק אתי. שמור לשונך.
אני בסכנה למענך.
יוצאים.
| < אחורה | המלך ג'ון -
מערכה 4, תמונה 1 |
קדימה > |