שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט קומדיה של טעויות - מערכה 4, תמונה 2 קדימה >

נכנסות אדריאנה ולוצ'יאנה.

 

אדריאנה: כך הוא פיתה אותך, לוצ'יאנה? איי!

          לפי מה שהבחנת היה סביר

          שהתכוון לזה? כן? לא? אולי?

          נראָה עצוב? עליז? הסמיק? החוויר?

          יכולת לשפוט על פי תווי פּנים

          איך מתנגשים כוכבי הלב בִּפנים?

לוצ'יאנה: קודם הכחיש שאת קרובה לו כלל.

אדריאנה: כי הוא הרחיק אותי, ביטל, שלל.

לוצ'יאנה: אחר כך הוא נשבע לי שהוא זר פה.

אדריאנה: זר ומוזר. משבועתו חזר בו.

לוצ'יאנה:  ואז בשמך הפצרתי.

אדריאנה:                      התשובה?

לוצ'יאנה:  במקום לָך, הוא קרא לי "אהובה".

אדריאנה: באילו מין מלים ניסה לקנות?        

לוצ'יאנה: מלים כובשות, לו רק היו כּנוֹת.

          שיבח את היופי, השנינות.

אדריאנה:  החזרת לו קומפלימנטים?

לוצ'יאנה:                             סבלנות!

אדריאנה:  לא מבליגה עוד, לא שקטה, לא נמה! 

          הלב אילם, אך הלשון - צוּנאמָה! 

            [/ אני לא יכולה עוד להבליג! 

                / הלב שותק, אך הלשון תפליג!]         

          הוא מעוּות, עקום, קריקטורה,

          פרצוף כיעור ושלד פְּגוּם-פיגורה!

          קלקול דלדול, מוּטָאץ מופלץ, כושל,

          הוא גֶזר הבריאה! הָאֵל פישל!  

לוצ'יאנה: כזה יצור? אז אין פה אבידה!

          אם הוא הלך, צריך לומר תודה.

אדריאנה: אבל לא התכוונתי כשהשמצתי.

          כל זה היה תרגיל של הסחה 

          מול ציידות זרות. לכן צייצתי.   

          הפה ממטיר קללות, הלב ברכה.

          (נכנס דרומיו מסיראקוז)

דרומ. מסיראקוז: הופ, קחי! שידה! ארנק! דחוף! לוחץ!

לוצ'יאנה: קשה לךָ לנשום?

דרומ. מסיראקוז:          רצתי כמו חץ!

אדריאנה: ואיפה אדונך? ומה שלומו?

דרומ. מסיראקוז: בידי שד מוסלמי, טפו! יימח שמו.

          מחזיק בו מין שטן עם משרוקית,   

          לב אבן תחת כפתורי פלדה;           

          בן-בלהה זועם ומחרף,    

          זאב! - יותר נורא: אנוש טורף.     

          אוכל-אדם, אגרוף ברזל, ערפד צמא,

          אימת סמטה צרה ורחוב הומה.

          זה כלב-ציד חד-שיניים, בן טינופת,

          שעט על נפשות תמימות, משליך לתופת.

אדריאנה:  היי, בן-אדם, מה עבר עליך?

דרומ. מסיראקוז: לא יודע מה עבר. אני רק יודע שבהווה  הוא על תקן עבר - יָן.

אדריאנה:  מה, הוא נאסר? בגלל מי? זה מדהים!

דרומ. מסיראקוז: אני לא יודע מדהים-מה-מדהים,

          אבל הוא נעצר ביד שד במדים.

          תשלחי לו, גברתי, שחרור - הכסף מהשידה שלו?

אדריאנה:  לכי, תביאי. זאת חידה גדולה לי.     

          (יוצאת לוצ'יאנה)

          הוא בחובות? מילה הוא לא גילה לי.

          תגיד, זה בגלל חוב שהוא נכבל?

דרומ. מסיראקוז: בגלל שרשרת הוא לא יינצל!

          שרשרת! הנה שם! זה מצלצל!

אדריאנה:  מה, השרשרת?

דרומ. מסיראקוז:         השעון. הלכתי!

          אין זמן. איך זה פתאום נָחַת!

          היתה שעה אחת כשנשלחתי,

          ו - הופה! - הנה עוד אחת.

אדריאנה: שעות הולכות אחורה. מה יותר

          מוזר מזה, וגם מופרך?

דרומ. מסיראקוז: כן, גברת, כששעה רואה שוטר -

          היא תסובב מחוג, תברח.   

אדריאנה: כאילו הזמן חייב מזומן?

          משל די טפשי, גאון.

דרומ. מסיראקוז: הוא בזבז ים של זמן,

          פשט רגל ממזמן, 

          אין לו זמן

          והוא תמיד בגירעון.

          הוא גם גנב, הזמן: חומק, מושך ת'זמן,

          לוקח זמן, ורץ בלי שום סימן.

          אז אם הוא גם גנב גם בעל-חוב,    

          לא פלא שיברח מכל שוטר ברחוב.

          (נכנסת לוצ'יאנה)

אדריאנה:  קח, דרומיו, זה הכסף לאדון.

          נביא את העניין לכלל סיום. -

          נלך, אחות. אני שבוית דמיון;        

          דמיון - הוא נחמה לי, ואיוּם.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט קומדיה של טעויות - מערכה 4, תמונה 2 קדימה >