שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים אנטיפולוס מאפזוס והשוטר.

 

אנטי. מאפזוס: אל פחד, גבר, לא אברח.

          אתן לך בסוף, תראה, את מְלוא    

          הסכום שנעצרתי בגללו.

          אשתי במצב-רוח משובש

          היום, לא בקלות היא תאמין

          לדרומיו שעצרו אותי בָּעיר

          שלי עצמי. אני אומר לך,

          זה יצלצל צורם אצלה באוזן.

          (נכנס דרומיו מאפזוס, עם חבל)

            זה הוא, מביא בטוח את הכסף.

          אז מה? הבאת מה שהתבקשת?

דרומ. מאפזוס: קח, זה יספיק שישלמו כולם.

אנטי. מאפזוס: אבל איפה הכסף?

דרומ. מאפזוס: שילמתי עם הכסף על החבל.

אנטי. מאפזוס: חמש-מאות, חיה רעה, על חבל?

דרומ. מאפזוס: הגזמת. חֶבל סתם, לא חבילה. 

אנטי. מאפזוס: שלחתי אותך דחוף באיזה קשר?

דרומ. מאפזוס: בקשר חבל, ובהקשר זה שָבְתי.

אנטי. מאפזוס: ברוך הבא. בוא תקבל קישור.  

          (מרביץ לדרומיו)

שוטר: די, אדוני, דיינו!  

דרומ. מאפזוס: אני צריך לשיר די דיינו, למה בי עושים שפטים!

שוטר: אתה שמור על הלשון בבקשה.

דרומ. מסיראקוז: יותר טוב תגיד לו שישמור על היד בבקשה.

אנטי. מאפזוס: שתוק, בן-זונה, כולרה, בלטה!

דרומ. מאפזוס: הלוואי שהייתי בלטה, לא לחוש את המכות שבלעתי.

אנטי. מאפזוס: לחוש-מה-חוש, החוש שלך עובד רק ממכות, כמו חמור.

דרומ. מאפזוס: אני באמת חמור עד מעל האוזניים. רק סובל, רק עובד, ואף רגע בודד לא משמיע שום אִיָיה-אִיָיה! אני שירתי אותו מהיום שנולדתי - יודע באיזה מזל נולדתי? מזל בְּלי! - ועד הרגע הזה לא קיבלתי כלום על השירות חוץ ממכות. לא היה לי רגע נחת חוץ מנחת זרועו. מעירים אותי במכות מהשינה, מאכילים אותי מכות לארוחת-בוקר, מעיפים אותי במכות כשאני יוצא מהבית, ומחטיפים לי מכות ברוך-הבא כשאני חוזר. אני סוחב מכות על הכתפיים כמו קבצנית את התינוק שלה. ובסוף, כשהוא יעשה אותי נכה סופית, אני אשב ברחוב עם קרטון ואשיר "מכָּה, רע לי, מכּה, רע לי, מה קרה לי, מה קרה לי!"...        

(נכנסים אדריאנה לוקיאנה, הזנזונת ודוקטור פינץ')

אנטי. מאפזוס: טוב, די אתך, תסתום, הנה אשתי פה.

דרומ. מאפזוס: תנחומי, גברתי, היכוני למותך, משתתף בצערך, או, כמו שאמר התוכי, יתחבָל ויתגדָל, חֶבל חבָלים הכל חֶבל.

אנטי. מאפזוס: אתה עוד מדבר?

          (מרביץ לדרומיו)

זנזונת: מה את אומרת? הוא לא מטורף?

אדריאנה: הבריונות הזאת - סימן ברור.

          מר דוקטור פּינְץ', אתה רופא-כישוף.

          השב לו את השכל הישר,

          אתן לך כל מה שרק תדרוש.

לוקיאנה: אוי לי, איזה מבט אש וברקים. 

זנזונת: תראו איך הוא רועד מרוב אכסטזה.     

פינץ': תן יד, שאמשש את דופְקְךָ.

אנטי. מאפזוס: קח יד, שאמשש את פרצופך.

          (מכה את פינץ')

פינץ':  אני משביע אותך, השטן

          שחי בתוך איש זה, שתיכנע

          לְקודש תפילותי, ועוף מייד

          בחזרה לָאפלה שלך!

          בשם קדוּשת שמיים!

אנטי. מאפזוס:                 שתוק, קוסם-

          מיקוּלוּ, שתוק, אני לא מטורף.

אדריאנה:  הו לב אומלל, הלוואי ולא היית!

אנטי. מאפזוס (לאשתו): כל אלה לקוחות שלך, זנזונת?

            מה, הפרצוף-מלפפון הזה

          חגג והתהולל אצלי בבית,

          כשנעלו נגדי דלתות פושעות,

          חסמו ממני את ביתי שלי?

אדריאנה: האל עֵד שאכלת בביתך!

          הו אילו רק נשארת שם, נקי  

          מן החרפה הזאת בראש חוצות! 

               [/ הו אילו רק נשארת שם היתה 

               / נחסכת אז חרפה פומבית כזאת!]

אנטי. מאפזוס: אכלתי בביתי? (לדרומיו):  תגיד מילה, קוף!

דרומ. מאפזוס: בבית, האמת היא, לא אכלת.

אנטי. מאפזוס: סגרו מולי דלתות ולא הכניסו?

דרומ. מאפזוס: סגרו מאה אחוז ולא הכניסו.

אנטי. מאפזוס: היא לא ביזתה אותי שם בעצמה?

דרומ. מאפזוס: ביזתה, לא אגדה, כן, בעצמה.

אנטי. מאפזוס: הטבחית צרחה עלי קללות?

דרומ. מאפזוס: בתולת התבלינים צרחה וחצי!

אנטי. מאפזוס: לא הסתלקתי אז כולי זועם?

דרומ. מאפזוס: בָּדוּק. עדות העצמות שלי.

          הן עוד בזעזוע מהזעם.

אדריאנה:  טוב להסכים איתו? הוא יירגע כך?

פינץ':  אין פה שום נזק. הבחור נבון:

          הוא מנטרל יפה את ההתקף.

אנטי. מאפזוס: שידלְת את הצורף לכבול אותי.

אדריאנה:  שלחתי כסף לחלץ אותך!

          עם דרומיו! שביקש את זה, בהול!

דרומ. מאפזוס: כסף? אתי? אולי דרישת שלום,

          אבל, נשבע, אף גרוש בתור תשלום!

אנטי. מאפזוס: לא באתָ שמה לבקש ארנק?

אדריאנה:  הוא באמת בא ואני נתתי.

לוקיאנה:  אני עֵדה שלה שהיא נתנה.

דרומ. מאפזוס: אני נשלחתי להביא רק חבל,

          עֵדים בורא-עולם והמוכר.

פינץ':  שניהם מכושפים, גברתי, שניהם!

          פרצוף חיוור, מבט חלול של מוות!

          לקשור אותם, לסגור בתוך מרתף!

אנטי. מאפזוס: למה נעלְת מולי היום דלתות,

          למה סירבְת לתת את הארנק?

אדריאנה:  בעל יקר, שום דלת לא נעלתי.

דרומ. מאפזוס: אדון יקר, שום כסף לא קיבלתי,

          אבל דלתות מולנו נעלו! [/ אבל דלתות כן נעלו מולנו!]

אדריאנה: אשפת זיוף, זה פעמיים שקר!

אנטי. מאפזוס: פרוצת זיוף, אַת כל-כולך רק שקר,

          וגם זממת עם כנופיית זְבָלים

          לירוק עלי ולבזות אותי!

          אתלוש בציפורניים את עינייך

          שמביטות עלי נלעג, מושפל! 

אדריאנה: לקשור, שרק לא יתקרב אלי!

          (נכנסים שלושה או ארבעה המנסים לקשור אותו. הוא נאבק)

פינץ':  תגבורת! השטן חזק אצלו!

לוקיאנה:  מסכן, איך הוא נראה, חיוור, חלוש.

אנטי. מאפזוס: מה, תרצחו אותי? סוהר! אני

          אסיר שלך! תיתן שאת החוק         

          יקחו בידיהם?                   

שוטר:                  עזבו אותו!

          זה האסיר שלי ולא תגעו בו.

פינץ':  קשרו את המשרת, גם הוא חולה!

אדריאנה:  מה, מה אתה עושה, סוהר סתוּם?

          נעים לך לראות אדם אומלל

          פוגע בעצמו ומשתולל?

שוטר: אם אשחרר אותו, אז ידרשו

          ממני את הסכום שהוא חייב.

אדריאנה: זה על אחריותי. בוא קח אותי

          אל הנושה שלו. כשרק אבין

          על מה החוב, אני אפרע אותו.

          מר דוקטור טוב, תדאג שהוא יובל

          הביתה בשלום. אח, יום אימים!

אנטי. מאפזוס: אח, אח, פרוצת אימים!

דרומ. מאפזוס: אדון, אני קשור פה בגללך!

אנטי. מאפזוס: די, שתוק כבר! מה אתה מטריף אותי?

דרומ. מסיראקוז: אתה מוטרף? אני טָרוּף, והמטריף ממטורף פטור.

לוקיאנה:  איי, מסכנים, מקשקשים שטויות.

אדריאנה:  תקחו אותו. - אחות, תהיי אתי.

          (יוצאים פינץ' ועוזריו כשהם נושאים את אנטיפולוס ודרומיו מאפזוס)

            אז מי תבע שיאסרו אותו?

שוטר: מר אנג'לו, צורף. את מכירה?

אדריאנה:  כן, כן. איזה סכום כסף הוא חייב?

שוטר: מאתיים.

אדריאנה:        ועל מה זה?

שוטר:                          בעלך

          לקח אצלו שרשרת.

אדריאנה:                  הוא אמר

          שהוא יקנה לי, אבל לא הביא.

זנזונת: כשבעלך היום ביקר אצלי,

          רותח, וחטף לי ת'טבעת,

          זאת שראיתי על היד שלו

          עכשיו - אז בדיוק מייד אחרֵי

          נתקלתי בו עוד פעם, עם שרשרת.

אדריאנה:  אולי. אני שרשרת לא ראיתי.

          שוטר, תיקח אותי אל הצורף.

          חייבת לגלות את האמת.

          (נכנסים אנטיפולוס ודרומיו מסיראקוז עם חרבות שלופות)

לוקיאנה:  הצילו! אמא! הם השתחררו!

אדריאנה: עם נשק! בואו להזעיק תגבורת!

שוטר: מהר, לרוץ, הם יהרגו אותנו!

          (הם רצים החוצה, מהר ככל שביכולתם, בבהלה)

אנטי. מסיראקוז: המכשפות פוחדות מנשק, אה?

דרומ. מסיראקוז: הכאילו-אשתך ברחה ממך.

אנטי. מסיראקו: בוא לפונדק, ניקח את המטען.

          אני מת שנהיה על הסיפון כבר.

דרומ. מסיראקוז: לא, תישאר פה עוד הלילה, בטוח לא יעשו לנו שום נזק. ראית שמדברים אלינו יפה, נותנים לנו כסף. לדעתי זה עָם כזה עדין, שאם לא הגבעת-בשר הזאת, הפרה המשוגעת שדורשת ממני חתונה, הלב שלי היה מפתה אותי להישאר פה לנצח ולהפוך למכשף.

אנטי. מסיראקוז: לא אשאר בשום מחיר הלילה.

          בוא ונפרוק ציוד על הסיפון.

          יוצאים.