< אחורה | קומדיה של טעויות - מערכה 4, תמונה 3 | קדימה > |
נכנס אנטיפולוס מסיראקוז.
אנטי. מסיראקוז: כל בן-אדם עושה לי פה "שלום"
כאילו שאני חבר ותיק,
וכל אחד קורא לי - ובשמי.
אחד נותן כספים, אחד מזמין,
אחד מודה על חסד לא ידוע,
אחד מציע משהו לקנות.
עכשיו חייט קרא לי לחנוּת,
הראה לי משי שקנה רק לי,
ותוך שניה הוא גם לקח מידות.
ברור שאלה רק תעתועים,
גרים פה מכשפים, קוסמים, רב-מגים.
[/ כל איש קוסם, רב-מג עם כוח מאגי.]
(נכנס דרומיו מסיראקוז)
דרומ. מסיראקוז: אדון, הנה הכסף שביקשת. מה, ואיפה הנחש?
אנטי. מסיראקוז: מה זה הכסף הזה? על איזה נחש אתה מדבר?
דרומ. מסיראקוז: לא זה שמגיש תפוחים, אלא זה שמכיש אזרחים. לא זה מגן-עדן שם, אלא מעמק-הבכא פה. האָרְס הארסי שבא עליך מאחור כמו מלאך-חבלה בן-מזיקים ושם לך את החרות באזיקים.
אנטי. מסיראקוז: לא תפשתי.
דרומיו מסיראקוז: לא? זה קל כמו דו-רה-מי. הוא מי שבקומה זקו-פה בא לפ-סול נשמה מעו-לה במהירות שיא, ואין מלְבָ-דוֹ. הוא זה שדואג לכל זקן, אשה וצינוק. הוא מרחם על מי שמשוטט ימים בחוץ ונותן לו שָנים בפנים. הוא זה שהקים את היכל הנבּוּט, את האָרֵנה על שם סירנה, את הקאנטרי-כלוב, את איגוד מופעי הבידוד ואת קרן הניידת. הוא גם הכלב שהמציא את הכלא-ויזיה, את הכלא-סקוֹפּ ואת הכלא-פון.
אנטי. מסיראקוז: התשובה זה שוטר?
דרומ. מסיראקוז: יס, סר! הוא ישיב לך ויושיב אותך, יפזז ויתזז אותך, יספר לך אלף לילה סיפּורּיָהוּ ומעשיהו - מיום אל"ף עד שבָּ"ס.
אנטי. מסיראקוז: בּששש! בַּסְטה, אדוני, נמאסת. יש איזה אניה שיוצאת הלילה?
אנחנו יכולים להסתלק?
דרומ. מסירקאוז: מה-זה, אדוני, מסרתי לך לפני שעה שהלילה יוצאת היאכטה "מוּב", רק שאז עצר אותך המוּכְטה "סטופ"; והנה הבּוּכטה שביקשת בשביל "גו".
אנטי. מסיראקוז: הבן-אדם הוטרף - וגם אני.
אנחנו פה תועים בין אשליות. [/ בהזיות.]
כל ישועה שרק תבוא ברוכה!
(נכנסת הזנזונת)
זנזונת: או, יופי, יופי, מר אנטיפולוס!
אני רואה, פגשת ת'צורף.
זאת השרשרת שהבטחת לי?
אנטי. מסיראקוז: שטן, לסור! אל תפתי אותי!
דרומ. מסיראקוז: אדון, זאת גברת שטן?
אנטי. מסיראקוז: זאת סרטן השֵד! שטן השָד!
דרומ. מסיראקוז: יותר גרוע, היא אשה שטנית!
והנה היא באה בבגד עור שקוף, כי ככה בנות-סוגה מבינות את "ויאמר הזנאי יהי אור". הן מתגלות לאנשים בדמות מלאך-אור, ומעוררות אותם. אור בא מאש, ואש שורפת. מזה יוצא שבת-החושך הזאת דינה להשתפד. אל תתקרב אליה.
זנזונת: שניכם במצב-רוח מצוין. [/ אתה והמשרת נורא שמחים.]
תבוא אתי? נגמור ת'סעודה?
דרומ. מסיראקוז: אדון, אם אתה הולך, תזכור לאכול עם פה סגור.
אנטי. מסיראקוז: למה, דרומיו?
דרומ. מסיראקוז: כי איך אומרים, אל תפתח פה לשטן.
אנטי. מסיראקוז: סורי, שדה, אל תקראי לי אֶל
הסעודה האחרונה! אַת, כמו
כולכם, צל אופל, ואני פוקד
עלייך: הסתלקי, עזבי אותי!
זנזונת: תחזיר את הטבעת שלקחת
אצלי, או שתיתן לי במקומה
את השרשרת שהבטחת שם,
ואני מסתלקת בלי אף הגה.
דרומ. מסיראקוז: יש שדים שמבקשים רק ציפורן גזוזה, שערה מהראש, טיפת דם, סיכה, אגוז, חרצן דובדבן. אבל זאת חמדנית, רוצה שרשרת. אדון, תהיה נבון. אם אתה נותן לה, הבת-שטן תשתול אותך שתשתרשר באדמה.
זנזונת: טבעת או שרשרת, 'בקָשה.
אתה לא תסדר אותי, חס וחלילה!
אנטי. מסיראקוז: לעוף, מכשפה! דרומיו, הולכים.
דרומ. מסיראקוז: טפו, לכלוכית קוראת לנו מלוכלכים!
(יוצאים אנטיפולוס ודרומיו)
זנזונת: ברור: אנטיפולוס הוא מטורף.
אחרת איך הוא ככה מתבזה?
לקח טבעת - שווי ארבעים! -
ובמקומה הבטיח לי שרשרת.
עכשיו אומר לי לא זה ולא זה.
למה אני אומרת מטורף,
חוץ מהתקף השגעון הזה?
סיפר לי בשולחן סיפור מדהים,
שנעלו לו ת'דלתות בבית.
אשתו בטוח מכירה ת'עסק,
בכוונה חסמה לו את הדרך.
גם לי יש דרך, כן: אליו הביתה.
אגיד לגברת שהוא במצב,
פרץ אלי הביתה וחטף
לי ת'טבעת. אין ברירה אחרת:
על ארבעים אני לא מוותרת.
יוצאת.
< אחורה | קומדיה של טעויות - מערכה 4, תמונה 3 | קדימה > |