שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט קומדיה של טעויות - מערכה 1, תמונה 1 קדימה >

נכנסים השליט, אגאון, סוהר, שוטרים ואחרים.

 

אגאון: בוא אל תחסוך בחוזק המכה,        

          גזור עלי מות, שים קץ למצוקה.   

                    [/ וּבְעונש מוות שים קץ לַמצוקה.]

שליט: סוחר מסיראקוז, אל תתבכיין עוד.

          מהחוקים שלנו לא אֶסְטה.

          לאחרונה פרץ גל של שטנה

          ואלימות מטעם שליטכם

          כנגד סוחרים הוגנים שלנו.

          שום כסף לא פדה את חייהם

          ובדמם שילמו על גזירותיו.  

          לכן יש במבט עיני אִיום.         

          כי מאז פְּרוֹץ הסכסוך המר בין בני

          עירך הבריונים ובני עירנו,

          החליטו הדרגים העליונים

          גם שָם בסיראקוז וגם אצלנו,        

          לא לאפשר מסחר בין הערים

          היריבות. יותר מזה:

          אם מישהו מאפזוס ייראה

          בְּשוק או בְּיריד של סיראקוז,

          וכן להיפך - אם בן סיראקוז

          יבוא לנמל אפזוס - הוא ימות,

          והשליט יחרים את רכושו,

          אלא אם כן ירים סכום אלף לירות 

          בתור דמי כופר ושחרור מעונש.

          כל סחורתך, בַּתעריף הכי

          נדיב, שוָוה בקושי מאה לירות.

          לכן על פי החוק אתה בן מוות.

אגאון: בְּסוף דבריך, עד שקיעת חמה,

          יבוא סוף לסבלי. זו נחמה.

שליט: טוב, סיראקוזי, בקיצור, ספּר

          למה עזבת את עיר מולדתך,

          וּמה הסיבה שבאת לאפזוס.

אגאון: אין משימה כבדה מלדבר

          על צרותי שאין להן מלים.

          אך כדי שהעולם יידע כי לא  

          מפּשע בא סופי אלא מטֶבע,

                      [/ אך כדי שהעולם יידע כי את

                     / סופי הביא הטבע, לא שום פשע,]

          אשמיע מה שיגוני מרשה לי.

          בסיראקוז נולדתי, ונישאתי

          לאשה ש, עד שהיא פגשה אותי,

          היתה שמחה ולא ידעה שום רע.  

          חיִינוּ בִּנעימים, צברנו הון

          מן הנסיעות הרווחיות שלי

          לאֶפּידאמְנוּם, עד שהסוכן

          שלי נפטר שם, והעסקים

          שנשארו תלויים תלשו אותי

          מחום אשתי, שנשארה כבדה

         בעומס העינוי המענג

         הזה, ההריון. אך חיש-מהר

          היא הצטרפה אלי, בריאה-שלמה,

          ושם, בעיר זרה, תוך זמן קצר, 

          הפכה לאם שְמֵחה של שני בנים:

          שניהם היו - מוזר - דומים כל כך

          שרק השם הבדיל בין זה לזה.

           באותה שעה, ובאותו פונדק,

          אשה אחרת, נחותה יותר,

          ילדה גם היא זוג תאומים זהים.

          אותם - כי הוריהם היו חסרי כל -

           קניתי וגידלתי כמשרתֵי

           בּנַי. אשתי, גֵאָה מאד בשני

          בניה, לחצה עלי כל יום

          שכבר נשוב הביתה. בלי רצון

           הסכמתי. איי, עלינו על סיפון 

          מוקדם מדי.

           כשרק הפלגנו מחוף אֶפּידאמְנוּם,

          המצולה, שִפְחת עולם לָרוח,

           סימנה לנו אותות הרֵי אסון.

           איבדנו די מהר כל זיק תקווה,

           כי אפלה קודרת משמיים

          שלחה לַלב המבוהל שלנו

          בְּשוֹרת אימים על מוות מיידי.

          אני אישית הייתי מתמסר לו,

          אבל הבֶּכי של אשתי, בלי סוף,

          בֶּכי של "בקרוב" על מה יבוא,

          ויללות החמודים-קטנים,

          שקוננו כמנהגם, עיוורים

         לַסכּנה, אילצו אותי למצוא

         איזה מפלט להם ולי. אז כך

        עשינו - לא היתה דרך אחרת:

         המלחים נטשו את הסיפון,

         עזבו אותנו על ספינה שוקעת.

          אשתי, שלָצעיר יותר חרְדה,

          קשרה אותו לְתורן לא גבוה

          שמשמש יורדי-ים בְּסופות.

          אליו נקשר תאום מזוג שני;

          אני עשיתי כך עם צמד ב'.

          אחרי הילדים, אשתי ואני,

          בלי להסיר מבט מהקטנים,

          בשני קצות הסיפון קשרנו את

          עצמנו, ומייד נסחפנו עם

          הזרם לכיוון קורינתוס, כך

         שיערנו. סוף סוף החמה פיזרה

          במבטה את כל הערפילים,

          בזכות אורה הים נרגע, ואז

          רחוק גילינו שתי ספינות אצות

          אלינו, מקורינתוס האחת,

          מאפידאורוס השניה. אך עד

          שבאו - איי, די, לא אוסיף אף פסיק. 

          את ההמשך בעצמך תסיק.

                   [/ שבאו – איי, די, לא אוסיף אף אות.          

                           / נחש בעצמך את הבאות.]

שליט: לא, הלאה, איש זקן. אל תעצור כך.

          כי גם אם לא אמחל, אוכל לחמול.

אגאון: איי, אילו האלים חמלו, אז לא

          הייתי מכנה אותם קְשֵי לב!

          כי, קודם שהצליחו הספינות

          להתקרב, נתקלנו בְּשרטון

          עצום, ומעוצְמת ההתנגשות

          האניה שלנו נבקעה

          בָּאמצע. כך הגירושין הלא-

          צודקים הותירו לכל צד משנינו

          סיבה לשמוח וסיבה לבכות.

          חלקה שלה, האומללה, יותר

          קל בְּמשקל אבל כבד בְּעצב,            

          נסחף ביתר מהירות בָּרוח,

          ומול עינינו את שלושתם אספו

          שם דייגים אנשי קורינתוס, כך

          סברנו. לְבַסוף ספינה שניה

          מצאה אותנו, וכיוון שהם

          זיהו את מי הושיעו במקרה,

          קיבלו את האורחים הניצולים

          במלוא החום, וגם היו גוזלים

          לַדייגים ההם את השלל,

          אך ספינתם היתה איטית מדי,

          לכן כיוונו את מסלולם הביתה.

          עכשיו שמעת איך אושרי נחתך,

          איך שְחור מזל מתח את חוט חיי

          כדי לספר על גורלי המר.  

שליט: ולמען אלה שעליהם בכית,

          ספר לי בטובך מה שקרה

          להם וגם לך עד רגע זה.

אגאון: בני שנותר, בְּכוֹר דאגותי,

          בגיל שמונה-עשרה התחיל לחקור

          בקשר לאחיו, והוא הפציר בי

          כי המשרת שלו - שסיפורו

          זהה: נטול אח ונושא את שמו -  

          יהיה לו לשותף בַּחיפושים. 

          למען אהבת זה שאבד לי  [/ וכך למען בן אבוד אהוב

          סיכנתי את אבדן מי שאהבתי. / גם השני הלך לי לאיבוד.]

          חמש שנים אני נודד בכל

          רחבי יוון, חרשתי את גבול אסיה,

          ובדרכִּי הביתה באתי אל

          אפזוס, בלי תקווה למצוא, אבל

           נחוש לא לדלג על אף מקום

          שבני-אדם גרים בו. אבל פה

          נגזר שייגמר ספור חיי.

          וטוב היה מותי לו רק ידעתי

         כי הם חיים אחרי כל תלאותי.

שליט: אגאון ביש-מזל, שהגורל

          בחר כשק החבטות שלו!

          שמע, אם זה לא היה נגד חוקינו,

          נגד כתרי, נדרי וּמִשְרָתי,

          ששליטים אסור להם לבגוד בם,

          נפשי היתה הסנגור שלך.

          אבל גם אם אתה נידון למוות,

          ואת הדין הזה אין להפר

          מבלי לפגוע בכבוד שלנו,               

          אקל עליך איך שרק אוכל.

           על כן, סוחר, אקציב לך יום זה

          שתחפש לך תמיכה כספית.

         פְּנה לכל חבריך באפזוס

          קח נדבה או הלוואה, ואז

          תחיה. אם לא - תמות, פשוט, קצר.

          סוהר, תיקח אותו למעצר.  

סוהר:  לוקח.

אגאון: אלך, ללא תקווה, בלי סיכויים,

          לדחות קץ של חיים ללא חיים.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט קומדיה של טעויות - מערכה 1, תמונה 1 קדימה >