| < אחורה |  קומדיה של טעויות -
מערכה 1, תמונה 2 |
קדימה > |
נכנסים אנטיפולוס מסיראקוז, דרומיו מסיראקוז וסוחר א'.
סוחר א': אִמרו רק שאתם מאפידאמנום,
או שתוחרם לכם כל הסחורה
מייד. ממש היום עצרו סוחר
מסיראקוז על שהגיע הנה,
ומכיוון שאין לו סכום מספיק
לקנות את החיים שלו, על פי
החוק, ימות עד השקיעה. הנה
הכסף ששמרתי בשבילך.
אנטיפולוס מסיראקוז (לדרומיו מסיראקוז):
קח את זה לפונדק שלנו, "איש-
הסוס", ושם חכה לי, דְרוֹמְיוֹ. תוך
שעה אוכלים כבר צהריים. עד אז,
אצא לי לגשש איזו מין עיר זו,
קצת לרחרח בין הסוחרים,
לראות את המבנים, ואז אחזור
אל הפונדק לישון, הגוף שלי
כולו תפוס-תשוש מהמסע.
תרים רגליים, לך.
דרומיו מסיראקוז: לא איש אחד, עם סכום כזה ביד,
היה בֶּ'מֶת מייד מרים רגליים.
[/לא איש אחד, עם סכום כזה, היה
/ מרים אותו ואז מרים רגליים.]
(יוצא)
אנטי. מסיראקוז: נבל מאד הגון, אדון. לא פעם,
כשרע לי על הלב מעצב, הוא
מקל עלי עם השטויות שלו.
מה, תסתובב אתי בעיר, ואז
ניגש אל הפונדק לארוחה?
סוחר א': אני מוזמן לאיזה סוחרים,
שיש סיכוי לדוג מהם קצת רווח;
אז סלח לי. בחמש - זה עוד מעט -
אם זה מתאים, אפגוש אותך בשוק,
ואתלווה אליך עד הלילה.
עכשיו, סליחה, העסקים קוראים לי.
אנטי. מסיראקוז: כל טוב. אני אלך לי לאיבוד
ואשוטט לי פה ושם בעיר.
סוחר א': אני משאיר אותך להנאות.
(יוצא)
אנטי. מסיראקוז: משאיר להנאות? אז הוא משאיר
אותי עם מה שלא יכול להיות לי.
אני פה בָּעולם טיפה של מים
שמחפשת באוקיינוס עוד
טיפה, וּבְחיפושֵי שווא - אלמונית
וחקרנית - תטביע את עצמה.
אני, בכדי למצוא אמא ואח,
בְּים של עצב מאבד את עצמי.
(נכנס דרומיו מאפזוס)
הנה היום-הולדת שלי בא.
איך, מה אתה חוזר כל כך מוקדם?
דרומיו מאפזוס: חוזר מוקדם? מגיע מאוחר!
העוף נשרף והחזיר נשפך
מהשיפוד, בוס. השעון צלצל
כבר שתים-עשרה? הגברת צלצלה
אחת אצלי בלחיים. היא
רותחת אש כי הבשר הוא קר.
הוא קר כי לא חזרת עוד הביתה.
אם לא חזרת, אין 'ךָ תיאבון.
אם אין 'ךָ תיאבון, שברְת צום.
ואנחנו, שיודעים תפילה וצום,
על חטאיך נשלם היום.
אנטי. מסיראקוז: תסתום. תגיד לי פה על המקום:
איפה הכסף שנתתי לך?
דרומ. מאפזוס: שתי אגורות שלשום? על רצועות
לַתחת של הגברת סוסתי?
סליחה, סוסת גברתי! שילמתי, אין.
אנטי. מסיראקוז: ולי אין מצב רוח לְהומור.
תגיד בלי לקשקש: איפה הכסף?
אנחנו פה זרים. אז איך אתה
מפקיר סכומים כאלה ככה סתם?
דרומ. מאפזוס: שמור ת'בדיחות לָארוחה, אדון.
גברתי שלחה לקרוא לך אקספרס, בוס.
אני חוזר לבד - זה תיכף בוקס, בוס.
[/ גברתי שלחה לקרוא לך דחוף.
/ אני חוזר לבד - אני חוטף.]
על פישוליך אשלם בְּמס
גולגולת. בטן אמורה להיות
שעון, תראה אצלי: זה מקרקר -
טסים הביתה, לא צריך שליח.
אנטי. מסיראקוז: די, דרומיו, הבדיחות לא בַּמקום.
תשמור אותן לזמן עליז יותר.
נתתי לך זהב, אז איפה הוא?
דרומ. מאפזוס: לי? לא נתת שום זהב, אדון.
אנטי. מסיראקוז: אדון ליצן, מספיק עם השטויות.
הטלתי על כתפיך אחריות.
דרומ. מאפזוס: עלי הוטל לקרוא לך מהשוק
הביתה, לרחוב פניקס, לאכול.
גברתי ואחותה שם מחכות 'ךָ.
אנטי. מסיראקוז: עכשיו, באלוהים, ענה לי כבר
איפה כספי, או שאשבור לך
את הפרצוף-מוקיון שמתעקש
להתחכם על חשבוני. איפה
האלף שנתתי לך, איפה? [/ אלף המצלצלים שנתתי לך?
דרומ. מאפזוס: נתת לי קצת אגרופים באף, / נתת לי סטירות מצלצלות,
הגברת כמה בּוֹמְבּות בכתפיים, / הגברת עוד הוסיפה צלצולים,
כל זה ביחד לא קרוב לאלף. / אבל אלף מצלצלים? זה לא.]
אם יום אחד אחזיר מה שנתת,
נראה אותך סופג את זה כמוני.
אנטי. מסיראקוז: הגברת? איזה גברת, בהמה?
דרומ. מאפזוס: אשת כבודו! גברתי! ב"פניקס"! היא!
שצָמה עד שכבר תחזור הביתה.
שמבקשת שתטוס הביתה.
אנטי. מסיראקוז: עושה ממני צחוק בכוונה?
בוא, תקבל את זה, מר פה-גדול!
דרומ. מאפזוס: מה זה צריך להיות? די, בלי ידיים!
מספיק, בוס. פּוּס! אני מרים רגליים.
(יוצא)
אנטי. מסיראקוז: לא, בחיי, באיזו תחבולה
המנוול גנב לי את הכסף.
העיר הזאת, אומרים, כולה מִרְמָה,
עם להטוטנים ומאחזי
עיניים, בעלי-אוב אפלים
חודרים למוח, ומכשפות
רוצחות כל נפש, מעוותות כל גוף,
נוכלים מחופשים, ושודדים,
ואין-סוף שחיתויות וחטאים.
אם זה נכון, צריך מהר לברוח.
טוב, לפונדק, לתפוס ת'בן-זונה.
כספִּי, אני פוחד, בסכנה.
יוצא.
אנו מקווים שאתם נהנים מקריאת המחזה. אתר שייקספיר ושות׳ פועל כבר 14 שנים בחינם ומספק את התרגומים לקהל הרחב בשמחה ובאהבה. גם שייקספיר וגם שות׳ מתכוונים בהחלט להמשיך כך גם הלאה, ולהשלים אולי את כל תרגום כל 38 המחזות.
כל מי שרוצה לתמוך באתר כדי לסייע באחזקתו ובהמשך מפעל התרגום, הנה האפשרות, ויקוים הפסוק ״תומכים טובים אתם״ (״מידה כנגד מידה״, מערכה 5 תמונה 1).
| < אחורה | קומדיה של טעויות -
מערכה 1, תמונה 2 |
קדימה > |