| < אחורה |  אילוף המרשעת -
מערכה 5, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים ביונדלו, לוצ'נצ'יו (לא מחופש) וביאנקה. גרמיו כבר על הבמה.
ביונדלו: הַש-הַש, תיק-תק, הכומר מחכה.
לוצ'נצ'יו: אני טס, ביונדלו. אבל אולי צריכים אותך בבית, אז עזוב אותנו.
(יוצא עם ביאנקה)
ביונדלו: לא, אני קודם יציץ להיות בטוח שיש לך חתונה על הגב, ואז אני יחזור לאדון בספּיד.
(יוצא. נכנסים פטרוקיו, קתרינה, וינצ'נצ'יו, גרומיו ומלווים)
פטרוקיו: זוהי הדלת. כאן לוצ'נצ'יו גר.
חותני – קצת הלאה, לכיוון השוק.
אני לשם, אז כאן אשאיר אותך.
וינצ'נצ'יו: תשתה כוסית לפני שאתה זז.
אני רשאי להזמינך, נדמה לי,
ויש כאן, מסתבר, סיבה לחגוג.
(דופק בדלת)
גרמיו: הם עסוקים בפנים. תדפוק חזק.
(המורה מציץ מן החלון)
מורה: מי זה שובר שם את הדלת?
וינצ'נצ'יו: אדון לוצ'נצ'יו בפנים, אדוני?
מורה: הוא בפנים, אדוני, אבל אין לדבר עימדוֹ.
וינצ'נצ'יו: מה אם מישהו מביא לו מאה או או מאתיים אלף לעשות אתם חיים?
מורה: שמור את האלפיות שלך לעצמך. הוא לא יצטרך אותן כל עוד אני חי.
פטרוקיו: נו, אמרתי לך שהבן שלך מאד אהוב בפאדובה. אתה שומע, אדוני? צחוק בצד, בבקשה תמסור למר לוצ'נצ'יו שאבא שלו הגיע מפאדובה, והוא כאן בדלת לדבר אתו.
מורה: אתה משקר. אבא שלו הגיע ממאנטובה, והוא כאן מביט מהחלון.
וינצ'נצ'יו: אתה אבא שלו?
מורה: כן, אם להאמין לאמא שלו.
פטרוקיו (לוינצ'נצ'יו): הופה, מה זה, אדוני! לא, זה פשע לאור היום, להתחזוֹת
למישהו אחר.
מורה: שימו יד על המנוול. אני מאמין שהוא מתכוון לרמות מישהו בעיר
הזאת תחת הזהות שלי.
(נכנס ביונדלו)
ביונדלו: ראיתי אותם בכנסיה ביחד. שישלח להם אלוהים הפלגה טובה באוקיינוס הנישואים! אבל מי זה פה? האדון הזקן שלי וינצ'נצ'יו!
עכשיו הלוך-הלך עלינו סוֹפָנית.
וינצ'נצ'יו (לביונדלו): בוא הנה, עונש מוות.
ביונדלו: לדעתי זה החלטה שלי לבוא או לא לבוא.
וינצ'נצ'יו: בוא-בוא, פושע. מה, שכחת אותי?
ביונדלו: שכחתי אותך? לא, אדוני. אני לא יכול לשכוח אותך, כי בחיים לא ראיתי אותך.
וינצ'נצ'יו: מה זה, נבל מדופלם, בחיים לא ראית את אביו של האדון שלך, וינצ'נצ'יו?
ביונדלו: מה, את האדון הזקן והנשגב שלי? בהחלט, אדוני. תראה אותו מביט מהחלון.
וינצ'נצ'יו: אה ככה?!
(מרביץ לביונדלו)
ביונדלו: הצילו, הצילו, הצילו! יש פה משוגע, רוצה להרוג אותי!
(יוצא)
מורה: הצילו, בן! הצילו, מר בפטיסטה!
(נעלם מהחלון)
פטרוקיו: בבקשה, קייט, בואי נעמוד בצד ונראה איך ייגמר הקונפליקט.
(נכנס המורה, עם משרתים, בפטיסטה וטראניו)
טראניו: אדוני, מי אתה שמעיז להרביץ למשרת שלי?
וינצ'נצ'יו: מי אני, אדוני? לא, מי אתה, אדוני? איי אלוהים אדירים! איי נבל ספורט-אלגנט! חולצת משי, מכנסי קטיפה, מעיל בורדו, כובע קפיטן! איי, אני הרוס, אני הרוס! בזמן שאני דואג למשק-בית בבית, הבן שלי והמשרת מבזבזים הכל באוניברסיטה!
טראניו: מה יש, מה העניין?
בפטיסטה: מה, האיש חולה נפש?
טראניו: אדוני, אתה נראה אדם שפוי, בוגר כלפי חוץ, אבל המלים שלך מסגירות מטורף. מה זה העסק שלך, אדוני, אם אני לובש פנינים וזהב? תודה לאבא שלי שאני יכול להרשות לעצמי.
וינצ'נצ'יו: אבא שלך? איי מנוול! אבא שלך תופר מפרשים בברגאמו!
בפטיסטה: אתה טועה, אדון, אתה טועה, אדון. תגיד לי בבקשה, מה לדעתך השם שלו?
וינצ'נצ'יו: השם שלו? שאני לא אדע את השם שלו? אני גידלתי אותו מאז שהוא היה בן שלוש, והשם שלו הוא טראניו.
מורה: נוס, נוס, חמור משוגע! השם שלו לוצ'נצ'יו, והוא הבן יחיד שלי, ויורש לאדמות של כבודי, כבוד וינצ'נצ'יו.
וינצ'נצ'יו: לוצ'נצ'יו? איי, הוא רצח את האדון שלו! לאסור אותו, אני דורש מכם, בשם הדוכס. איי, הבן שלי, הבן שלי! תגיד לי, מנוול, איפה הבן שלי לוצ'נצ'יו?
טראניו: שוטר!
(נכנס שוטר)
גרור את הבנדיט המטורף לבית-סוהר. אבא בפטיסטה, תדאג שהוא יובא למשפט בקרוב.
וינצ'נצ'יו: לגרור אותי לבית-סוהר?
גרמיו: חכה, שוטר. הוא לא יילך לכלא.
בפטיסטה: אל תתערב, מר גרמיו. אני אומר שהוא יילך לכלא.
גרמיו: תיזהר, מר בפטיסטה, שלא תילכד בעסק הזה כמו ארנב. אני הייתי חותם שזה הוינצ'נצ'יו הנכון.
מורה: אז תחתום.
גרמיו: אני לא יכול לחתום, אבל הייתי נשבע.
טראניו: תיכף תגיד גם שאני לא לוצ'נצ'יו.
גרמיו: לא, אני יודע שאתה לוצ'נצ'יו.
בפטיסטה: סלקו את הסניל, ישר לבית-סוהר!
וינצ'נצ'יו: ככה מתעללים בזרים! אח נבל מפלצת!
(נכנסים ביונדלו, לוצ'נצ'יו וביאנקה)
ביונדלו: אח, אנחנו פוּדחנו! הנה הוא שמה. תתכחש לו, אל תכיר בו, אחרת זה הסוף של כולנו!
לוצ'נצ'יו (כורע על ברכיו): סליחה, אבא מתוק.
וינצ'נציו: הוא חי, בני המתוק?
(יוצאים ביונדלו, טראניו והמורה, מהר ככל שביכולתם)
ביאנקה: סליחה, אבא מתוק.
בפטיסטה: איך את פשעת?
איפה לוצ'נצ'יו?
לוצ'נצ'יו: פה לוצ'נצ'יו, בן
נכון של הוינצ'נצ'יו הנכון,
שהתחתן כדין עם ילדתך
כשהזיוף טשטש את שתי עיניך.
גרמיו: אח, איזה פח, כולם נפלו בַּתְכָך.
וינצ'נצ'יו: איפה המנוול הכלב טראניו,
שהתחצף והשתלח בי?
בפטיסטה: תגידי, זה לא קאמביו, המורה?
ביאנקה: אקס-קאמביו, שהפך להיות לוצ'נצ'יו.
לוצ'נצ'יו: את הנסים האלה חוללה
האהבה. מאהבה לביאנקה
אני הייתי טראניו, הוא לבש
את שמי, אבל סוף סוף אני עוגן
בחוף המבטחים של המזל.
טראניו עשה מה שאני הכרחתי;
אז סלח לו, אבא טוב, למעני.
וינצ'נצ'יו: אני אחתוך לו את האף שהוא רצה לזרוק אותי לכלא.
בפטיסטה: אבל תקשיב לי, אדוני! אתה התחתנת עם בתי בלי לבקש רשות ממני?
וינצ'נצ'יו: אל תדאג, בפטיסטה, אנחנו נפצה אותך, עזוב. אבל אני נכנס, לנקום על הלכלוך הזה.
(יוצא)
בפטיסטה: ואני – לחקור את עומק המזימה.
(יוצא)
לוצ'נצ'יו: לא, אל תחווירי, ביאנקה. יעבור לו.
(יוצאים לוצ'נצ'יו וביאנקה)
גרמיו: גרמיו, את העוגה שלך פספסת.
אם אין תקווה, אולי אתפוס ביס פסטה.
(יוצא)
קתרינה: בעל, בוא נלך לראות את סוף הדרמה הזאת.
פטרוקיו: קודם נשקי אותי, קיייט, ואז נלך.
קתרינה: מה, באמצע הרחוב?
פטרוקיו: מה, את מתביישת בי?
קתרינה: לא, אלוהים ישמור. רק מתביישת לנשק.
פטרוקיו: טוב, אז נחזור הביתה. קדימה, לדרך.
קתרינה: לא, אני אנשק אותך. בבקשה, אהוב שלי, תישאר.
פטרוקיו: זה לא נחמד? קייט, תני עוד מהטעם.
יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם.
(יוצאים)
| < אחורה | אילוף המרשעת -
מערכה 5, תמונה 1 |
קדימה > |