שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

תרועה. נכנסים לוצ'נצ'יו והמשרת שלו טְרָאניוֹ.

 

לוצ'נצ'יו:  טְרָאניוֹ, בגלל שתשוקתי לראות

          את פאדובה, עיר אמנות, משכה

          אותי לכאן, אל גן העדן של

          איטליה, ואבי צייד אותי

          באהבה, ברכה וחברתך,

         המשרת הנאמן שלי,

         בוא נעצור פה וניקח אוויר,

         נשאף טיפת תרבות והשכלה.

         פיזה, עיר ידועה באנשים

         רציניים, נתנה לי את חיי,

         וקודם את חיי אבי, סוחר

         בינלאומי, איש עסקים גדול,

         וינצ'נצ'יו בן משפחת בֶּנְטִיוְויֹולי.        

         מתאים שבן וינצ'נצ'יו – זה אני,

        לוצ'נצ'יו – שגדל בעיר פירנצה –

        יגשים את התקוות שלו – וינצ'נצ'יו -    

        ויעטר את המזל שלו –

        שלי – בשלל מצוות. לכן, טְרָאניוֹ, 

        אלְמד זמן-מה מוּסר, ואתמקד

        בַּפילוסופיה שגורסת כי

       מוסר מוביל אל אושר. מה תגיד 

       על זה? כי באתי עד לפּאדובה

       מפּיזה כמו אחד אשר עוזב

       שלולית קטנה לצלול בים עמוק,

      כדי להרוות את צמאונו בְּשובע.

טְרָאניוֹ: אדון מתוק שלי,  מי פֶּרְדוֹנָאטוֹ,

          אני מסכים אתך על כל דבר,

          שמח שאתה נחוש למצוץ

          את סוכריות הפילוסופִיקה.

          רק מה, מאסטרו טוב שלי, בִּזמן

          שנתפעל מהמוסר הזה

          וכולֵי, בוא לא נהיה מדי

          קדושים ולא קרשים, בבקשה.

          אריסטו הצדיק שיהיה בריא,

          אבל בוא לא נזרוק את דוקטור אֶרוֹס.

          צחצֵח לוגיקה על כוס קפה,

          שייף רתוריקה עם רכילות.

          שירה ומוזיקה יַחְיוּ אותך.

          ומתמטיקה ופיזיקה

          תזלול חופשי, בתנאי שלא תקיא.

          בלי הנאה גם לא יוצא שום רווח.        

          תלמד רק מה שבא לך, בקיצור.

לוצ'נצ'יו: אתה יועץ טוב, טְרָאניוֹ, גראציה. אם        

          ביונדלו, המשרת-שותף שלך,

          היה פה, אז יכולנו להתחיל כבר,

          למצוא דיור נחמד כדי לארח

          את הידידים שפאדובה תביא לי.

          אבל חכה, מי זאת הלהקה שם?

טְרָאניוֹ: הכינו לנו קבלת פנים?

(נכנסים בפטיסטה ושתי בנותיו, קתרינה וביאנקה; גְרֶמיוֹ הישיש, הורטנסיו המחזר של ביאנקה. לוצ'נצ'יו וטְרָאניוֹ עומדים בצד)

בפטיסטה:     סניורים, אל תציקו לי יותר.

            אתם יודעים שעמדתי נחרצת.

           בתי הצעירה לא תתחתן

          לפני שיש לי בעל לבכורה.

          אני מכיר אתכם, מוקיר אתכם,

          אז אם אחד מבין שניכם אוהב

          את קתרינה, יש לכם רשות

          לדרוש אותה.

גְרֶמיוֹ:                   לדרוס אותה עדיף.

          מדי קשָה זאת בשבילי. הי, שם,

          הורטנסיו, לא תרצה איזה אשה?

קתרינה: סלח לי, אתה תיתן

          שהקליינטים-פה יקרקסו

         אותי?

הורטנסיו:        קליינטים, גברת? שום קליינט

          לא תקבלי עד שתמתיקי קצת

          את הגלולה שלך.

קתרינה:                       אדון, באמת,       

          אין לך מה לדאוג: לַגברת אין

          שום חשק. אם כבר, מתחשק לה כן

          ל'שות 'ךָ שביל בָּאמצע עם שרפרף,

          לשטוף לך, ליצן, בדם ת'אף.    [ולאפּר לך בדם ת'אף.]

הורטנסיו:   שאלוהים ישמור משד כזה!

גְרֶמיוֹ: אמן, וגם אותי.

טְרָאניוֹ: פססט, זה בידור! הבחורה פשוט

          או מטורפת או שיא העקשות.

לוצ'נצ'יו: אבל יש בשתיקה של השניה

          צניעות בתולה רכה, זכה, שפויה.

          ששש, טְרָאניוֹ.

טְרָאניוֹ: א-בראבו! שוּש, תשטוף את העיניים.

בפטיסטה: כדי להוכיח שאני דורש

         ומקיים – ביאנקה, הביתה. אל

        תקחי מדי ללב, ביאנקה טובה.

         אני אוהב אותך, מה שיהיה.

קתרינה:  בובונת מתוקונת! תדחפי אצבע לעין, תמצאי סיבה לבכות.

ביאנקה:  אחות, שיהיה לך טוב כמו שלי רע.

          אבא, לפקודותיך אציית.

          ספרים, כלי נגינה, יהיו חֶברָה לי,

          לקרוא לבד, להתאמן בדד.

לוצ'נצ'יו:  שמע, טְרָאניוֹ, בת-שמיים מדברת.

הורטנסיו: סניור בפטיסטה, למה הקשיחות?

          עצוב שהרצון הטוב שלנו

          יכאיב לביאנקה.

גְרֶמיוֹ:                      תדכא אותה

          למען השדה מגיהינום?

          היא תיענש על הלשון של זאת?

בפטיסטה:תפנימו, רבותי. אני נחוש.

          הביתה, ביאנקה.

          (יוצאת ביאנקה)

           ומכיוון שהיא מוצאת לה עונג

          במוזיקה, שירה ונגינה,

          אשכור מורים שילמדו אותה

          פרטי בבית. אם אתה, הורטנסיו,

          או גם אתה, מר גְרֶמיוֹ, מכירים                      

          כאלה, נא הפנו אותם אלי.

          למען החינוך של ילדותי

          אני אהיה נדיב ולא אחסוך.

          שלום. את, קתרינה, יכולה

          להישאר. יש לי מילה עם ביאנקה.

          (יוצא)

קתרינה:  לדעתי - טוב, גם אני יכולה ללכת, לא? מה, יכתיבו לי לוחות זמנים כאילו אני לא יודעת לבד מתי לבוא מתי ללכת? הה!

         (יוצאת)

גְרֶמיוֹ:  תלכי לאמא של אשמדי! אף אחד לא רוצה את הברכות שלך. עם כל הכבוד, האהבה שלהן זה לא דבר כזה גדול, הורטנסיו, אין צורך לריב: אנחנו יכולים לגדל ציפורניים בשקט ולצום בשלווה. שנינו לא מחזיקים את העוגה מאף צד. כל טוב. אבל בשם האהבה לביאנקה המתוקה שלי, אם אתקל במקרה באיש מיומן ללמד אותה מה שמענג אותה, אני אמליץ עליו לאבא שלה.

הורטנסיו: גם אני, סיניור גְרֶמיוֹ. אבל מלה, בבקשה: אמנם לא ניהלנו אף פעם משא ומתן על התחרות שלנו, אבל אם תחשוב פעמיים, יש לנו אינטרס

משותף: כדי שנשיג שוב גישה אל אהובתנו היפה ונחזור להיות יריבים בששון, אנחנו חייבים להתאמץ וליישם דבר אחד במיוחד.

גְרֶמיוֹ:    איזה דבר, תגיד-לי?

הורטנסיו:   מה איזה? להשיג חתן לאחותה.

גְרֶמיוֹ:  חתן? שטן.

הורטנסיו:  אני אומר חתן.

גְרֶמיוֹ:  אני אומר שטן. נדמה לך, הורטנסיו, גם אם אביה הוא עשיר מאד, יש איש מספיק טפש להתחתן עם עזאזל?

הורטנסיו:   שה-שה, גְרֶמיוֹ. אתה ואני אמנם לא בנויים לשופרות האזעקה הרועשים שלה, אבל, בן-אדם, יש בחורים טובים בעולם – צריך רק להיתקל בהם – שיקחו אותה עם כל הפגמים בַּתוצרת, ויסתפקו בַּכסף.

גְרֶמיוֹ:  לא יודע, אבל אני במקום הנדוניה שלה הייתי מעדיף שיצליפו בי כל בוקר בכיכר העיר.

הורטנסיו: באמת, כמו שאתה אומר, קשה לבחור בין פח לפחת. אבל שמע, כיוון שחוֹק בפטיסטה מחבר בינינו, נתאחד בחברות עד שנמצא לַבת הבכורה בעל ונשחרר את הצעירה להיות פנויה לְבעל – ואז המשחק שוב פתוח. ביאנקה מתוקה! בר-מזל מי שיזכה, וישחיל את טבעת האליפות. מה אתה אומר, סיניור גְרֶמיוֹ?

גְרֶמיוֹ:    אני מסכים, ואני אתן את הסוס הכי טוב בפדובה כמקדמה לחיזורים למי שיסכים לזמר, לזווג ולהזדווג איתה, ואז לזרגג אותה מבית אבא. קדימה בוא.

          (יוצאים גְרֶמיוֹ והורטנסיו)

טְרָאניוֹ:     סלח לי, אדון, אפשר שאהבה

              תופסת ככה, הופ, בבת אחת?

לוצ'נצ'יו:    הו טְרָאניוֹ, עד שזה קרה לי לא

               חשבתי שאפשר או יתכן.              

               והנה: סתם השקפתי, עֵד אילם,

              וכמו כלום התאהבתי עד עולם.

               כן, באוזניך אני מתוודה

              מכל הלב, איש סוד יקר לי כמו

               אומנת לִנְסיכה, טְרָאניוֹ, אני

              בוער, אני גוסס, אני אגווע,

              טְרָאניוֹ, אם לא אשיג את העלמה.

              יעץ לי, טְרָאניוֹ, רק אתה יכול.

              עזור לי, טְרָאניוֹ, רק אתה מוצלח.

טְרָאניוֹ:      אדון, זה לא הזמן לנזוף בך.

              להטפות האהבה חרשת.

             נחטפְתָ – אין ברירה. אז העיקר

            שתשלם דְמֵי כופר לא יקר.  

לוצ'נציו:  תודה, ילד. תמשיך, זה מנחם.

           תן עוד מרגוע בעצות בריאות.

טְרָאניוֹ:  אדון, בָּהִית בעלמה כל כך

          בוהה - אולי פספסת ת'עיקר.

לוצ'נצ'יו: הו כן, ראיתי יופי על פניה

          כמו של אותה עלמה מן הסיפור

         שיופיטר השפיל עצמו מולה,

          נישק את העפר שלרגלה.

טְרָאניוֹ:  רק זה ראית, כן? לא שמת לב

          איך אחותה נשפה סופת סקנדל

          מעל סיבולת אוזן אנושית?

לוצ'נצ'יו: טְרָאניוֹ, ראיתי שם שפתי אלמוג,

           והבל-פיה כמו הדיף בְּשָמִים,

           קדוּשה ראיתי, מתיקות, קסמים.

טְרָאניוֹ:  צריך לתת לו פּוּש, האיש בטראנס. –

          אדון, לקום! אתה אוהב? כוון

          ת'ראש כדי לממש. אז המצב

          הוא ככה: אחותה המבוגרת

          היא חוצפנית מרשעת עולמית,

          ועד שאבא ייפטר ממנה

          אהבתך תחיה בתולה בבית,

           שם הוא נעל אותה על המנעול,

           שלא יציקו לה שום מחזרים.

לוצ'נצ'יו:  אה, טְרָאניוֹ, איזה אבא אכזרי זה.

           אך לא קלטת שהוא טורח

           למצוא מורים שיחנכו אותה?

טְרָאניוֹ:  קלטתי, וזאת המזימה.

לוצ'נצ'יו:  יש, יש לי, טְרָאניוֹ.

טְרָאניוֹ:                         מתערב אתך -   

           עלינו על אותו הרעיון.              

לוצ'נצ'יו:   תגיד ראשון.

טְרָאניוֹ:                     אתה תהיה מורה

           ותתגייס כדי לחנך אותה.

           זה הטכסיס שלך.

לוצ'נצ'יו:                       נכון. וזה

             יצליח?

טְרָאניוֹ:              אין סיכוי. כי מי ייקח

           את התפקיד שלך, ויסתובב

           בעיר כבן וינצ'נצ'יו, יבקר

           קרובים, ילמד, יחגוג בנשפים?

לוצ'נצ'יו: בסטה, מספיק, יש לי הכל בראש.

          איש לא ראה אותנו עוד בעיר,

          ואי אפשר לפי פרצוף לדעת

          מי משרת ומי אדון. אז ככה:

          אתה, טְרָאניוֹ, תהיה אדון, תשלוט

          בַּסגל, בַּסלון ובַסגנון;

         אני אהיה – איש זר מנאפולי,

         פירנצה, או אפילו - טפו! – מפיזה.

        סגוּר - וזהו. טְרָאניוֹ, תתקלף,

         שים ת'גלימה שלי ואת הכובע.

     (הם מחליפים בגדים)

          ביונדלו – כשיבוא-  ישרת אותך.

          אני אדאג שהוא לא יפטפט.

 טְרָאניוֹ:  תדאג באמת.

          אז בקיצור, אם זהו רצונך,

          אדון, ואני חייב להיות צייתן –

          כי אבא ש'ך השביע כשנפרדנו –

          "תן כל שרות לבן שלי", עשה לי –

          אם כי, נדמה לי, לא בדיוק לזה

          הוא התכוון – אני אשמח להיות

           לוצ'נצ'יו, כי אני בעד לוצ'נצ'יו.

לוצ'נצ'יו: לוצ'נץ'-נא, כי לוצ'נצ'יו מאוהב.

          ותן לי להיות עבד כדי לזכות

          בזו שאת עיני כישפה, פצעה.

          (נכנס ביונדלו)

            הנה המנוול. איפה היית?

ביונדלו:  איפה הייתי? לא, רגע, איפה אתם? מה, טְרָאניוֹ השותף שלי גנב את הבגדים שלך, אדון, או שאתה גנבת את שלו, או גם וגם? תגידו, מה קורה?

לוצ'נצ'יו: בוא הנה, בוא. זה לא זמן לבדיחות,

         אז תסגל ת'מוח למצב.

        הפרטנר שלך טְרָאניוֹ מתלבש

        ומתנהג כמותי, כדי להציל

       אותי; אני - להיפך, מתחפש

       כמותו. כי בכניסה לפדובה

       בתוך תגרה הרגתי איש, ויש

       חשש שהבחינו בי. שרת אותו –

      זאת הוראה – לפי הפרוטוקול,

       אני אתפוס מרחק, לבטחוני.

        הבנת?

ביונדלו:           אם הבנתי?! – אף מילה.

לוצ'נצ'יו: ואל תפלוט שום "טְרָאניוֹ" מהפה.

          טְרָאניוֹ נגמר והוא עכשיו לוצ'נצ'יו.

ביונדלו:  מזל טוב לו והלוואי עלי.

טְרָאניוֹ:  והלוואי לוצ'נצ'יו למיטה יכניס ת'

          בת הצעירה של מר בפטיסטה.

         רק זכור, למען האדון:

        בין אנשים תהיה דיסקרט, ילדון.

         לבד בין שנינו – בסדר, אני טְרָאניוֹ;

        בכל מקום אחר – אדון לוצ'נצ'יו.            

לוצ'נצ'יו: טְרָאניוֹ, הולכים.

          יש עוד דבר שעליך לעשות:

          להצטרף לחוג המחזרים.

          יש לי סיבות. עזוב, בלי הסברים.

          (יוצאים)

הצופים מלמעלה מדברים.

משרת:  כבודו, אתה מנמנם, לא מתעניין במחזה.

סליי:   לא, לא, זה מאד מנמנם. חומר טוב. יש עוד?

ברתולומאו: כבודו, זה רק התחיל.

סליי:  זה חתיכת עבודה מצויינת, מאדאם-אשתי. אני מת לראות את הגימור.