| < אחורה |  אילוף המרשעת -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים לוצ'נצ'יו, הורטנסיו וביאנקה.
לוצ'נצ'יו: כנרצ'יק, תירגע. אתה נסחף.
שכחת כבר איזה קונצרט פתיחה
הרביצה לך הגברת קתרינה?
הורטנסיו: עמית וכְּחן, אין להשוות, כי זאת
היא פטרונית של מוזיקה שמימית.
אז תן לי במטותא זכות קְדימה;
אחרי שנבלה שעת מוזיקה
תַרצה לך בנחת זמן זהה.
לוצ'נצ'יו: חמור קופץ בראש, מה, לא קראת
לְמה היא נועדה, המוזיקה?
לרענן את נפש האדם
אחרי יום של עמל או לימודים!
אז תן לי להחדיר לה פילוסופיה,
וכשאגמור קשט קצת בהרמוניה.
הורטנסיו: אנ' לא אסבול ת'השווצות שלך!
ביאנקה: מורַי, אתם עושים לי חטא כפול,
לריב על מה שבידי לבחור.
אני לא דרדקית בית-ספר, לא
יכפו עלי שעות או מערכת.
אז די לויכוחים, עכשיו נשב פה.
קח את הכלי שלך, נגֵן קצת; עד
שתכוון הרצאתו תושלם.
הורטנסיו: כשאני מכוּון תאמרי לו "סטופ"?
לוצ'נצ'יו: זה לא יקרה. כוון ת'כלי, כוון.
ביאנקה: איפה עצרנו?
לוצ'נצ'יו: כאן, גברתי.
"טו בי אור נוט טו בי, דט איז דה קווסצ'ן."
ביאנקה: הסבר, הדגם, נמק.
לוצ'נצ'יו: "טו" - כמו שגיליתי לך – "בי" – אני – "אור" – לוצ'נצ'יו בן של וינצ'נצ'יו מפיזה – "נוט טו בי" - מוסווה לשם אהבתך – "דט" – ולוצ'נצ'יו ההוא שבא לחזר – "איז" – הוא המשרת שלי טְרָאניוֹ, "דה" – שמחופּש לי – "קווסצ'ן" – כדי שנוכל לעשות מהזקן קְווץ'.
הורטנסיו: גברתי, הכלי שלי מתוח.
ביאנקה: נשמע. פְחְח, המיתר - רופס.
לוצ'נצ'יו: תירק על הידית ותסובב.
ביאנקה: עכשיו בוא נראה אם שיננתי: "טו בי" – אני לא מכירה אותך, "אור נוט טו בי" – אני לא בוטחת בך, "דט" – תיזהר שלא ישמע אותנו, "איז" –אל תקווה, "דה קווסצ'ן" – אל תתייאש.
הורטנסיו: גברתי, כּוּון.
לוצ'נצ'יו: לבּס חסר בסיס.
הורטנסיו: הבס פיקְס, רק הנודניק מבּאֵס.
(הצידה): חוצפן לוהט המלומד שלנו!
נשבע, הכלב מפלרטט איתה.
אפקח עליך עין, פַּלְסֵפְלוֹרָה.
ביאנקה: הזמן יגיד; בינתיים אפקפק.
לוצ'נצ'יו:לא, שום פקפוק – טו בי אור נוט טו בי,
אז פסיק, דט איז דה קווסצ'ן, נקודה.
ביאנקה: טוב, לְמורה צריך להאמין,
על אף שלי עוד יש ספקות. אך מילא.
עכשיו אליך, מר מוזיקאי.
מאסטרו, אל תיתן לי ציון רע
כי השתובבתי ככה עם שניכם.
הורטנסיו (ללוצ'נצ'יו): אתה יכול לצאת לעשות סיבוב.
לא אלמֵד קנון שלושה קולות.
לוצ'נצ'יו: מורה קשוח, אה? טוב, אחכה –
(הצידה): ואתבונן, כי אם איני טועה
המוזיקנט שלנו מאוהב.
הורטנסיו: גברתי, בטרם שתגעי בַּכּלי
ללמוד איך להניח אצבעות,
אסביר לך, כמבוא לָאמנות,
את הסולם המוזיקלי בתקציר
חביב ומתומצת ומעשי
שאף מורה אחר לא יְלמד.
הנה זה לפנייך, בכתב יד.
ביאנקה: אין אלופה בסולמות כמוני.
הורטנסיו: סולם הורטנסיו הוא חידוש הרמוני.
ביאנקה: "זה דו במלוא כבודו, התו האב,
זה רה אשר קורא למי, יה-פה?
לביאנקה סול סולל שביל מאוהב,
רק לה, כי היא השיא, שלמות צרופה.
זמרי לי נא סי סי בצליל חמלה,
אמות אם לא תתני לי רק מי-לה. "
לזה תקרא סולם? לא בשבילי.
אני די שמרנית, ומוזיקה
מודרנית לא קוסמת לי כל כך.
(נכנס משרת)
משרת: גבירתי, אביך מוסר שתעזבי
ספרים, ותעזרי לאחותך
במלתחה. מחר החתונה!
ביאנקה: מָאֶסְטרים נחמדים, עלי ללכת.
(יוצאים ביאנקה ומשרת)
לוצ'נצ'יו: אם כך אין לי סיבה להישאר.
הורטנסיו: לי יש סיבה לפקוח עין על
הפילוסוף. נראה לי – מאוהב.
אם את רוצה להזדייף עם כל
זַמָּר נודד - תשירי בציבור.
כי אם אתפוס את ביאנקה מאלתרת -
אמצא לי איזו נעימה אחרת.
(יוצאים)
| < אחורה | אילוף המרשעת -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |