שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים טראניו (כלוצ'נצ'יו) והורטנסיו (כליצ'יו).

 

טראניו:  איך, ליצ'יו, ביאנקה? היא מעדיפה

          אחר על פני לוצ'נצ'יו? אדוני,

          שמע לי, היא מסבירה פנים אלי.

הורטנסיו: הנה ההוכחה: עמוד פה, צפה        

         בפדגוג המהולל הזה.

        (נכנסים ביאנקה ולוצ'נצ'יו)

לוצ'נצ'יו:   אז, גברת, מה שאת קוראת מועיל לך?

ביאנקה:   קודם אמור - מה המורה קורא?

לוצ'נצ'יו:  ברור - את "אמנות האהבה".

ביאנקה:   הלוואי תהיה מומחה בָּאמנות.

לוצ'נצ'יו:  הלוואי אמֵן שתאמני אותי.

הורטנסיו: הזוג קופץ כיתה! עכשיו נשמע

          אותך נשבע שגברת ביאנקה לא

          אוהבת אף אחד חוץ מלוצ'נצ'יו.

טראניו:  איי אהבה זדונית, אשה שבשבת!

          לא, ליצ'יו, זה ממש לא ייאמן!

הורטנסיו: עכשיו תשמע, אני לא ליצ'יו, לא

          איש מוזיקה כפי שנדמה, אלא

          איש ששונא לחיות מוסווה לכבוד            

          אחת שמוותרת על אציל

          ומיבחוש כזה עושה אליל.

          דע לך, אדוני, ששמי הורטנסיו.

טראניו:  אדון הורטנסיו, לא מעט שמעתי

          על רגשותיך הכנים לביאנקה,

          ומכיוון שבמו עיני הייתי עֵד

          לַהתפרפרויות שלה, אני 

          מוכן, אם גם אתה מוכן, לשכוח

          את ביאנקה ואהבתה לנצח.

הורטנסיו: תראה איך הם עוגבים ומתנשקים!

          אדון לוצ'נצ'יו, תן יד, פה אני

          נשבע לא לחזר, למחוק  אותה

          מלב בתור אחת שלא שווה

          את הכל-טוּב אשר הקדשתי לה.

טראניו:   נשבע כנ"ל: לא אתחתן איתה

         גם אם היא תתחנן. טפו על נפשה!

         איך היא נתלית עליו כמו בהמה!

הורטנסיו:  הלוואי שיזרקו אותה כולם,

          לבד מזה. אני אישית, כדי לא

          לצאת אידיוט, הולך להתחתן - 

          ותוך שלושה ימים! – עם אלמנה

          כבדה בהון שמאוהבת בי

          זמן רב כמו זה אשר בזבזתי על

          המכשפה השחצנית. כל טוב, 

          לוצ'נצ'יו. באהבתי תזכה

          רק נדיבות אשה, ולא יופיה.

          אני נפרד, נחוש בשבועתי.

          (יוצא)

טראניו:  גֶברת ביאנקה, שתדעי כל טוב

          שיש לְלב אשר מצא אוהב.

          תפסתי אותך, נפש עדינה;

          אני מוותר עלייך, גם הורטנסיו.

ביאנקה:  אתה צוחק. שניכם עוזבים אותי?

טראניו:  אמת.

לוצ'נצ'יו            אז מהמוזיקאי נפטרנו.

טראניו:  כן, הוא תפס לו אלמנה בוערת,

          שתוך יום תיכבש ותתחתן.  

ביאנקה:  שיהיה לו במזל.

טראניו:   והוא יאלף אותה.

ביאנקה:                      כך הוא אמר?

טראניו:  כן, הוא כבר בבית-ספר לאילוף.    

ביאנקה:  בית-ספר ל - ? מה, יש מקום כזה?

טראניו:  כן, גברת, שם פטרוקיו המנהל,

          והוא המציא תורה, שיטה, סיסטמה,  

          איך לאלף סוררת סוג פוסטמה.

          (נכנס ביונדלו)

ביונדלו: אדון, אדון, אני גיששתי ככה

          שאני תשוש כמו כלב מת, אבל

          סוף סוף עליתי על מלאך זקן

          שירד מהגבעה, והוא מתאים

          פיקס כמו כפפה.

טראניו:                     מי זה האיש, ביונדלו?

ביונדלו:  סוחר, מורה או מ'שו, לא יודע,

          לָבוש כזה פורמאלי, הוא הולך

          ומתנהג כמו אבא מלידה.

לוצ'נצ'יו: ומה אתו, טראניו?

טראניו:  אם הוא יקבל את הסיפור שלי

          כמו פתי, הוא ישחק – ובשמחה -

          את אבא שְ'ךָ וינצ'נצ'יו, ויתן

          ערבות למר בפטיסטה בדיוק

          כמו וינצ'נצ'יו אורגינל. לך עם

          אהובתך, תשאיר אותי לבד.

          (יוצאים לוצ'נצ'יו וביאנקה. נכנס מורה)

מורה:  שלום רב.

טראניו:             גם לך. ברוך הבא.

          ממשיך לנוע הלאה, או חונה כאן?

מורה: חונה כאן עוד שבוע או שבועיים,

          ואז ממשיך לרומא, ומשם

          לטריפולי, בחסד אלוהים.

טראניו:   מאיפה, אם מותר? 

מורה:                            ממנטובה.

טראניו:   ממנטובה? אוי לא! ואתה בא

          לפאדובה בלי פחד על חייך?

מורה:  חיי? איך זה? תסביר, כי זה לא צחוק.

טראניו:  לבוא לפאדובה ממנטובה

          זה עונש מוות. לא ידעת? כל

          ספינה משם עוצרת בוונציה,

          והדוכס, שיש לו ריב אישי       

          עם דוכסכם, גזר וגם פרסם

          זאת בפומבי. איך לא שמעת – טוב,

          אולי זה כי הגעת רק עכשיו.

מורה:  איי, לי כל זה צרה צרורה כפליים!

          כי יש עלי שטרות-חוב מפירנצה

          אשר אני צריך לפרוע כאן.

טראניו:   שמע, אתגייס כדי לעזור לך

          ולייעץ. רק קודם כל תגיד לי,

          יצא לך להיות פעם בפיזה?

מורה:  אה כן! בפיזה – לעתים קרובות.    

          זאת עיר! עם בני-אדם מכובדים.

טראניו:  הכרת ביניהם אחד וינצ'נצ'יו?

מורה:  לא, לא אישית, אבל שמעתי, כן,

          סוחר מצליח, ועשיר כמו קורח.

טראניו:  אז הוא אבי, ותתאר לך –

          דומה לך מאד בהופעה.

ביונדלו (הצידה): כמו תפוח לצדפות ברוטב.

טראניו:  כדי להציל אותך, כי זה מצב

          חרום, הנה מה שאני מציע.

          מזל אחד בטוח יש לך,

          זה שאתה דומה למר וינצ'נצ'יו.

          תלבש את זהותו ושמו, תגור

          בנוח בביתי. רק תתנהג

          לפי המעמד. אתה מבין, כן?

          כך תישאר עד שתסיים בעיר

          את ענייניך. זה נראֶה לך?

מורה:  מאד, כן, ואחשיב אותך לעד

          בתור פטרון חיי וחרותי.

טראניו:  אז בוא אתי, נדאג לזה. אגב,

          כדאי רק שתדע: אבי צפוי

          כל יום לבוא לכאן לחתום ערבות

          על נישואי לַבת של איזה מר

          בפטיסטה פה. כבר אעדכן אותך.

          בוא נשפץ ונתקן אותך.

          (יוצאים)